אין עתיד: מה צריך כל פוליטיקאי מתחיל ללמוד מקריסת מפלגתו של יאיר לפיד?

בין הסוקרים קיימת מחלוקת לגבי מצבה הנוכחי של מפלגת יש עתיד בראשות יאיר לפיד: על פי הסוקר שלמה פילבר, במדידות שבהן נבחנה המפלגה טרם האיחוד עם נפתלי בנט, היא נעה בין 4 ל-7 מנדטים, כאשר בחלק מהסקרים היא ירדה מתחת לאחוז החסימה. לפי סוקרים אחרים, המספרים נעים בין 6 ל-8 מנדטים. כך או אחרת, מדובר בצניחה דרמטית בכוחה של המפלגה, שייצגה את האופוזיציה בקולניות מרשימה בארבע השנים האחרונות. החיבור של יש עתיד עם בנט באפריל האחרון נועד להציל את המצב. ואכן, בסקרים שהתפרסמו אז, בסמוך להכרזה על הריצה המשותפת, בנט נהנה ממספרים שחזו לו בין 22–24 מנדטים.

אלא שבחודשים שחלפו, המנדטים ברחו ללפיד ובנט בקצב מהיר. על פי סקר מעודכן של פילבר מהשבוע שעבר, מפלגתם המשותפת "יחד" מקבלת 6 מנדטים בלבד ומתקרבת שוב לאחוז החסימה. חומרת מצבם הביאה את עיתון "הארץ" לפרסם מאמר מערכת תחת הכותרת "ללפיד מקום של כבוד בפוליטיקה, אבל למען הניצחון והעתיד כעת עליו לפרוש".

הקריסה של יש עתיד מלמדת על המבנה הפוליטי של מפלגה שנסמכת לחלוטין על אדם אחד. לפיד הפך את מפלגתו ל"יש לפיד" – מפלגה שבנויה כך שאין בה באמת פריימריז או מוסדות פנימיים שמייצרים הנהגה רחבה. וכך, כשמעמדו של העומד בראש נשחק, המפלגה כולה קורסת.

בנוסף, על הבסיס הפוליטי הרעוע הזה התלבש לאורך שנים קמפיין "רק לא", שנשען בעיקר על שיסוי, פילוג, התנגדות לשלטון הימין והצגת כל מה שלא בסדר. בדיעבד מתברר ששנאה ושליליות הם מוצרים שמביאים עמם הרבה רעש ועשן וגם תמיכה ציבורית כלשהי, אבל תאריך התפוגה שלהם קצר. הציבור, התשוש מעימותים מתמידים, חיפש כיוון אחר.

לכך יש לצרף את השפעתה של הזירה התקשורתית: הביקורת התקשורתית העקבית, בעיקר בערוץ 14, הציגה סתירות חוזרות ונשנות בתחזיות ובהצהרות של לפיד לאורך הזמן, מה שפגע בהדרגה בתדמיתו הציבורית. מאות קטעי הווידיאו שהציגו את "הלפיד והיפוכו" חלחלו אל מעבר לקהל הצופים של הערוץ, והפכו את יו"ר יש עתיד לליצן פוליטי גם בעיני מצביעיו. כך מצאה עצמה יש עתיד צועדת לעבר עתיד לוט בערפל.

מכאן המסר לכל פוליטיקאי מתחיל: קודם כל, קצת צניעות מעולם לא הזיקה. לא נכון לבנות מפלגה סביב אדם אחד, אלא חשוב לתת מקום ראוי ושווה לשותפים. שנית, אי אפשר להסתמך לאורך זמן רק על מחאה נגד הצד השני; הציבור חכם ומצפה לראות מה אתה מציע לעשות, ולא רק מה אתה פוסל. ולבסוף, ישנה חשיבות עליונה לשפה המכוונת לחיבור בין חלקים שונים בעם. פוליטיקה שמסתכמת בניגוח מתמיד מאבדת בסוף את האמון, ומי שלא יודע לחבר את הקצוות מוצא את עצמו מחוץ למעגל ההשפעה.