נשף המסכות של אירופה: השנאה העתיקה ליהודים מעולם לא נעלמה

אירופה לא באמת שינתה את פניה. מאחורי החליפות המהודרות, נימוסי השולחן המוקפדים והזכוכית הדיפלומטית המצוחצחת של בריסל, לונדון, פריז וברלין, מסתתרת אותה שנאת יהודים עתיקה שעוברת מדור לדור. תחושת הבושה שליוותה את יבשת אירופה אחרי השואה והעשורים שחלפו מאז אולי כיסו את הגחלים באפר, אך הלהבה מעולם לא כבתה. היא רק ממתינה לשעת כושר לשוב ולבעור.

השבועות האחרונים חשפו את המציאות הזו במלואה, ללא מסכות. בריטניה מובילה, יחד עם מדינות אירופאיות נוספות, מהלכים דורסניים של פגיעה כלכלית באלפי יהודים על ידי החרמת מוצרים מיהודה ושומרון. בלב היבשת, מפלגות קיצוניות בגרמניה – משמאל ומימין – חוזרות ומרימות ראשן בתוך הקונצנזוס הפוליטי. רק אתמול, בעצרת השנתית של האו"ם, הפריח נשיא צרפת עמנואל מקרון אמירה הזויה ומנותקת מהמציאות כאילו ארגון הטרור חמאס מעולם לא פעל ביהודה ושומרון. רק בערב יום כיפור נרצח בבנימין יהודי, אזרח צרפת, על ידי מחבל חמאס. האמירה הזאת ממחישה עד כמה למנהיגים באירופה לא באמת חשובה האמת ביחס למה שקורה במזרח התיכון. כל עוד היהודים נמצאים בצד השלילי, זהו המצב הנכון מבחינתם.

לכל אלה מצטרפות החלטותיהם של מוסדות האיחוד האירופי, ובראשם בית הדין הפלילי הבינלאומי. על פי מידות המוסר האירופאיות, הוציא בית דין זה צווי מעצר נגד ראש הממשלה ובכירים ישראלים נוספים, והשווה אותם לראשי ארגון טרור. ההחלטה המקוממת של בית הדין בהאג – המעזה לכרוך יחד מנהיגים של מדינה דמוקרטית הנלחמת על חייה עם טרוריסטים רצחניים – אינה פליטת פה משפטית אלא ביטוי מובהק למוסר כפול. שורשי העיוות נעוצים בהיסטוריה של יבשת שלא ידעה מעולם שבע משפיכת דמם של יהודים. לכך יש להוסיף את ההתנגדות האירופאית להרחבת ההתיישבות ביהודה ושומרון ולקידום תוכניות בנייה אסטרטגיות להגנה על אזרחי ישראל. התנגדות זו באה לידי ביטוי ביוזמות מדיניות נגד ישראל, ובביטול הסכמי סחר שנחתמו בין האיחוד האירופי לישראל.

האמת פשוטה וכואבת: השנאה האנטישמית באירופה נוכחת תמיד, גם אם לעיתים סמויה מהעין. היא לא נולדה אתמול, והיא לא תיעלם מחר באמצעות מהלך דיפלומטי כזה או אחר. עלינו להביט למציאות בעיניים פקוחות ולהבין את מגבלות הכוח שלנו בזירה זו. המאבקים הדיפלומטיים, ההשתדלויות מאחורי הקלעים והניסיונות הסיזיפיים לשכנע את האירופאים להתייחס אלינו "יפה יותר" הם בגדר פעילות נדרשת – אך אין לקוות שהם יפתרו את הבעיה.

הפתרון האמיתי והעמוק ביותר לכל צרותינו, ולעומדים מולנו בבוז ובלעג ברחבי העולם, אינו טמון בטוב ליבם של מדינאים ופוליטיקאים בבירה אירופאית זו או אחרת – הוא נמצא במקום אחד ויחיד שגלוי וידוע לכולנו. הרי על זה בדיוק אנו זועקים ומתחננים בתפילות הימים הנוראים: "תן כבוד לעמך, תהילה ליראיך, ותקווה טובה לדורשיך, ופתחון פה למייחלים לך". הפתרון היחיד הוא כאשר הקב"ה ישיב בעצמו את כבודו של עמו. אז יתפוגגו כל מסכות הצביעות של אומות העולם, כל הרשעה כולה – מרוצחי היהודים ועד תומכיהם באשר הם – תכלה, והאמת האלוקית תעמוד לבדה, צלולה ומנצחת.