אירופה 2026: השפם השתנה, התבוסתנות נשארה

בשנת 1938, אירופה רעדה מפחד. אדולף היטלר, הדיקטטור עם השפם הקטן והתיאבון הגדול, חמד את צ'כוסלובקיה והחליט לנעוץ בה את טלפיו. נוויל צ'מברלין, ראש ממשלת בריטניה דאז, סבל מאופטימיות יתר: הוא החליט שאם יטוס לגרמניה וייתן להיטלר נתחים מהשטח של צ'כוסלובקיה, היטלר יהפוך לשכן חביב שרק רוצה לשתות תה.

בוועידת מינכן הידועה לשמצה, שהתקיימה בספטמבר 1938, צ'מברלין נפגש עם היטלר, עם ראש ממשלת איטליה בניטו מוסוליני, ועם ראש ממשלת צרפת אדואר דאלאדיה. הארבעה דנו בגורל צ'כוסלובקיה, והגיעו לעסקה: היטלר יקבל את חבל הסודטים בתמורה ל"מילה של כבוד" שזהו, הוא שבע, והוא לא רוצה יותר כלום באירופה. והייתה גם מתנת בונוס: צ'מברלין החתים את היטלר על דף נייר נפרד, לפיו בריטניה וגרמניה לעולם לא יילחמו שוב.

כשצ'מברלין נחת חזרה בלונדון, הוא ירד מהמטוס, נופף בגאווה בדף הנייר עליו חתם היטלר והכריז לקהל המשולהב: "הבאתי שלום בדורנו".

ה"שלום בדורנו" החזיק בקושי חצי שנה, אז בלע היטלר את שאר שטחה של צ'כוסלובקיה, בניגוד להבטחתו. שנה לאחר ועידת מינכן פלשה גרמניה לפולין, והעולם כולו בער בלהבות המלחמה הנוראה.

צ'מברלין התקבע בדפי ההיסטוריה כסמל האולטימטיבי של "המדינאי הנאיבי" – מי שדבק במדיניות של פייסנות, בניסיון נואש וכושל למנוע מלחמה טוטלית באמצעות מתן ויתורים לדיקטטור חסר מעצורים. בכך הפך למשל ואזהרה לכל מנהיג שמעדיף שקט זמני ומדומה על פני התייצבות נחרצת מול הרוע.

שנת 2026, ואירופה שוב רועדת. משטר האייתוללות האיראני מאיים על שלום העולם, חונק את נתיבי האנרגיה הגלובליים ומטיל צל כבד על המזרח התיכון. ומה עושה מועצת האיחוד האירופי? מתכנסת, דנה, וב-19 במרץ מנפיקה מסמך שהוא מופת של חוסר אונים, רפיסות וקוצר רואי שזועק לשמיים.

"גינוי בחריפות", "קריאה לאיפוק", "דיאלוג עם הסוכנות לאנרגיה אטומית". בקיצור: מילים ריקות, אפס מעשים. בזמן שאיראן טובחת באזרחיה ומחמשת את שלוחיה, אירופה – שתלויה נואשות בגז ובנפט מהמפרץ – בוחרת לטמון את הראש בחול. קאיה קאלאס, נציגת החוץ של האיחוד, הגדילה לעשות והצהירה כי "זו לא המלחמה של אירופה".

יומיים בלבד לאחר ההצהרות הרופסות של האיחוד, הגיעה התשובה האיראנית המוחצת: מתקפת טילים על האי הבריטי דייגו גרסיה שבאוקיינוס ההודי חשפה לעולם את האמת המרה – לאיראן יש יכולת שיגור לטווח של 4,000 ק"מ. המשמעות? מערב אירופה כולה נמצאת על הכוונת האיראנית. כפי שניסח זאת בחרדה העיתונאי הבריטי פירס מורגן: "איראן יכולה לפגוע בבריטניה – ויש לנו אפס הגנה".

כאשר צ'מברלין חזר ממינכן עם פיסת הנייר שלו, הטיח בו וינסטון צ'רצ'יל את המשפט האלמותי: "הייתה לך בחירה בין חרפה למלחמה; בחרת בחרפה – ותקבל מלחמה". מנהיגי אירופה היום שוב בוחרים בחרפה. הם מנסים לפייס שלטון רודני ואכזרי בדרכים דיפלומטיות עקרות, בזמן שהטילים שלו כבר מכוונים לבירות שלהם. ההיסטוריה אולי חוזרת על עצמה, אבל הפעם המחיר עלול להיות כבד בהרבה. אירופה שוב ישנה בשמירה, והשעון האיראני מתקתק.