האמת שהבחירות הבהירו: התקשורת הצבועה שברה את כל השיאים

אם יש דבר אחד שתוצאות האמת של הבחירות פוצצו בעוצמה, זוהי העובדה שהתקשורת הישראלית באולפנים הוותיקים הגיעה לשפל חסר תקדים. במשך חודשים ארוכים הולעט הציבור הישראלי בהנדסת תודעה אגרסיבית, בנרטיבים מומצאים ובמסכי עשן שנועדו לשרת אג'נדה פוליטית שקופה. אלא שברגע שנפתחו המעטפות, הבלון הנפוח התפוצץ בקול רם, והצביעות התגלתה במלוא עליבותה.

לאורך כל הקמפיין פמפמו שופרות השמאל באולפנים מנטרות מרכזיות בטון נחרץ ומוסרני. תחילה עלו זעקות שבר על מחדל השביעי באוקטובר, תוך קיבוע נרטיב חד-צדדי הממקד את האשמה בהעלמת העין של הממשלה מהעברות הכספים מקטאר לחמאס. במקביל יצרו מצג שווא של סקרים מלטפים, שהציגו את הליכוד כמפלגה מפורקת וגוססת בפער דמיוני המנותק לחלוטין מתוצאות האמת. לצד אלה הדהדה סיסמת קרב של כלל מפלגות האופוזיציה סביב "ברית המשרתים", תוך סימון המגזר החרדי כ"משתמטים" והבטחה חגיגית שנציגיו יישארו מחוץ לכל קואליציה שתקום.

ואז הגיעו תוצאות האמת. בבת אחת, כמו בלחיצת כפתור, התחולל מהפך מדהים במערכות החדשות: המקלדות דממו, הזעם המוסרי התאדה כלא היה, והניסוחים הלוחמניים התחלפו בפרגמטיזם גמיש.

אלו שרק אתמול זעקו בגרון ניחר על הכספים מקטאר והבטיחו "לא נסלח ולא נשכח" – עברו פתאום להכשרת שילובן של המפלגות הערביות לקואליציה. אותן מפלגות שחלק מחבריהן מסרבים לגנות את הטבח, מפגינים תמיכה במאבק הפלסטיני ואף הביעו הזדהות גלויה עם האויב. הענקת כוח פוליטי לגורמים המחלישים את המלחמה בטרור ומסכנים בוודאות את ביטחון האזרחים כבר אינה מטרידה אף פרשן באולפן. כשמדובר בהפלת נתניהו, כל אמצעי מקדש את המטרה.

ומה לגבי החרדים? עד הבחירות שמענו באולפנים ניסוחים נחרצים: "לא עוד לסחטנות!", "'ברית המשרתים' תשים סוף לאפליה, החרדים לא יקבלו שקל וכף רגלם לא תדרוך בממשלה". והנה, כבמטה קסם, החרדים זוכים לחיבוק חונק ומזיע. כבר לא מכנים אותם "משתמטים", והם הפכו לציבור יקר שצריך להבין את מצוקותיו ולהתנהל מולו בכפפות של משי. בבת אחת נעלמה הרדיפה, החרמות התפוגגו, והכל כדי לקנות עוד כמה אצבעות בדרך לשלטון.

גם הסוקרים – שמכרו לציבור אשליות והנדסו תודעה במקום למדוד מציאות – זוכים כעת למעטפת עבה של תירוצים קלושים. פרשנים, שהכריזו בביטחון יומרני כי הסקרים מוכיחים שהציבור מאס בליכוד וש"תם עידן נתניהו", מגמגמים כעת במבוכה ומחפשים הסברים.

כך מתגלה התקשורת הישראלית בערוצים המרכזיים: חסרת מצפון, בלתי אמינה בעליל וצבועה.

מוקדם לדעת מה יהיו תוצאותיה של מערכת הבחירות - האם תקום ממשלה או שנצעד לקלפי לסיבוב נוסף. אבל דבר אחד הוכרע בהן: התקשורת הישראלית ברובה התגלתה כמי שעושה את עבודתה רמייה – היא אינה כלב השמירה של הדמוקרטיה, אלא שחקן פוליטי בשירות האג'נדה.