טורים אישיים - כללי

עליתי על במה מול הרבה נשים, ואת יודעת מה? בסוף זה לא היה כזה נורא כמו שחשבתי. זה אפילו היה ממש כיף. גם את יכולה

חופש אקדמי וזכויות אזרחיות הן עקרונות יסוד בדמוקרטיה, אך הם אינם יכולים להפוך ל"מרחב חסין" עבור מי שמבקש למחוק את הריבונות הישראלית. משילות וריבונות אינן מסתכמות באכיפה משטרתית נקודתית; הן דורשות תודעה לאומית ברורה, שמתחילה בהכרה פשוטה: הבית הזה הוא שלנו

"להגיד שאת לא נהדרת כשאת כן - זה שקר. זה להגיד לקב"ה שהמתנות שהוא נתן לך לא שוות כלום. את לא מכירה בהן. להגיד 'תודה, כיף לשמוע מילים טובות', זו לא גאווה. זו אמת"

מבקריו של טראמפ יגידו שחטיפתו של נשיא ונצואלה ניקולס מדורו והבאתו למשפט בארה"ב "שוברות את הכלים". הם צודקים. הפעולה הטראמפיסטית הנחושה נועדה לשגר מסר ברור לסין ורוסיה, יריבותיה המרכזיות של ארה"ב, אך יש לה גם חשיבות אסטרטגית עבור ישראל

אולי את המישהי הזו בשביל מישהו. ואולי יש לך מישהי כזו בשבילך. ואולי אין לך מישהי כזו בחייך, ואת לא ידעת מה את בעצם מחפשת. ואולי, אולי לא ידעת למה עד עכשיו לא הצלחת לעשות את השינוי שאת רוצה. עכשיו תדעי

ההכרה של ישראל בסומלילנד היא לא עוד אירוע טקסי של גזירת סרט. זהו מהלך גיאופוליטי חריג בצפון קרן אפריקה, עתיר ביתרונות אם כי טומן בחובו גם סיכונים

לכל נערה מתמודדת יש סיפור – אבל בכולן יש משהו משותף: המבט הזה בעיניים, שמספר על כאב, ולפעמים גם על חוסר תקווה. דווקא משם מתחילה הצמיחה

הכישלון של הפרשנים בישראל להעריך נכוחה את תוצאות המפגש בין נתניהו וטראמפ במאר א-לאגו אינו נובע מחוסר במידע או במקורות, אלא מעודף במאוויי לב. כשהתקשורת מהמרת על פיצוץ, היא לא מדווחת על המציאות – היא מנסה להנדס אותה

אני מכריחה את עצמי לחפש, כמעט כמו לקחת נר ולחפש אוצר בחושך. זו מיומנות שהופכת להרגל. עד כדי כך, שהיום זה חלק מהחיים של הילדים שלי

אי אפשר לברוח מכמות הקושי שנגזרה על האדם. אבל – אמר הרב – האדם יכול לבחור מאיפה יגיע אליו הכאב והעול הזה

אחרי הדלקת הנרות ביקשנו מהילדים דבר אחד - והתוצאה ריגשה אותנו עד דמעות: שעה אחת של ישיבה משותפת סביב נרות החנוכה פתחה את הלבבות של כולנו

אם המחנך לא נהיה עוגן עבור התלמיד. אם התלמיד לא רואה בו בכלל כתובת בבית הספר שהוא יוכל לפנות אליה במגוון נושאים רגשיים, יש כאן בעיה גדולה

כשביקשנו ממנו להחזיר לו בתשלומים, הוא אמר לנו שהוא ישמח ש"נעביר את זה הלאה". כלומר, שנעשה טובה למישהו אחר... בן אדם מדהים. כן, יש גם כאלו

"זה אחלה, באמת, בלי ציניות, שיש בך אהבת הגמרא. אבל אם לא תנחיל לו אותה בעצמך, אם לא תראה לו שאתה אוהב אותה, אם לא תשמש דוגמא אישית – כלום לא באמת יעזור כאן"

ומה טוב בזה שאצבעו של המלך נקטעה? גם הדבר שנראה הכי קשה - הוא לטובה

בעקבות רצף אירועי הטרור האחרונים ביהודה ושומרון, צבי יחזקאלי מזהיר: "טרור הוא תוצאה של אפשור וכדאיות. חברו את הנקודות - זה ג'יהאד". צפו

בינינו, בלי שאף אחד ישמע, אנחנו רוטנים ומתלוננים, ולבסוף עושים ועובדים... אז אם כבר אנחנו עובדים, למה לעשות את זה עם טעם מריר בפה?

הלב שלכם ודאי נע בין רחמים על החתן האומלל לבין כעס על הכלה החוצפנית... אבל רגע, האם לא כך בדיוק מרגיש אבא שלנו, כאשר אנו מגיעים לפגישה החשובה עמו בבית הכנסת בשעת התפילה?!

רכז הטיולים החל לזרז אותם, ולאחר שיחה עם מנהל חדר האוכל, הוא החליט להגיש את כל האוכל בפעם אחת, ולוותר על השיחה שהיתה אמורה להיערך תוך כדי הארוחה. הכול כדי להתחשב בזמנם של צוות המטבח

ענה לו רבי אייזיק: "אין לי רגע של מנוחה לעצמי, שאעסוק בזולתי?". השיב לו: "אייזיק, אייזיק. מדוע אינך לומד ממני? כאשר אני רואה שאני כבר לגמרי אבוד, משתדל אני לפחות לזולתי!"

גם בשנה שעברה הבטחת לעצמך שהשנה זה יקרה ואת מתחילה? אבל הפעם באמת! אמרת כזה: השנה אחרי החגים, זהו זה! אני פותחת את העסק שלי, הולכת אחרי החלום, מפסיקה לפחד. ו... תני לי לנחש, לא קרה כלום

מה קרה כשהבן של מרדכי ששון חזר מהגן פגוע ובוכה? איך שיר ילדים ישן הפך למעליב, ומה הפתרון הגאוני שאתם חייבים ללמוד?

השנתיים האחרונות התאפיינו בטלטולים קשים שעובר עם ישראל, בכל מקום בעולם, וזה מחייב מערך שיקולים חדש. זה מחייב אמונה ממשית בביאת המשיח, ואמונה מוחלטת במי שמנהיג את העולם

הבעל קפץ לסירת ההצלה והשאיר את אשתו על הספינה הטובעת. מה היא צעקה לו ברגעים האחרונים?

מי מאיתנו באמת חושב ומרגיש שאם הוא יתגבר ולא ידבר לשון הרע, אז המעשה הזה שלו ישפיע באופן ישיר על החוסן המנטלי של עם ישראל?

הוא פנה לנפטרת ואמר לה: "את רואה את בית הכנסת הזה? את מאות המתפללים שגודשים אותו מידי יום, שותים משהו חם ומתפללים באהבה? כל זה שלך!"

למה ה' ברא את העולם? בשביל מה הגעתי לכאן? חוה שמילוביץ חיפשה תשובות, ומצאה. ומה עכשיו?

כששאלתי את הבחורה ההיא "ממה את פוחדת?", היא ענתה "מלהתעלף". "כן", אמרתי לה, "תתעלפי. ואז מה?". "מה זאת אומרת מה?", היא נזעקה. "אני אתעלף!"

זו את שקבלת אותי בשמחה, בחיוך של אמא ובאהבה מכל מקום שחזרתי. זו את שהיית שם בשבילי. זו את שבכית בעבורי

"חינוך עושים באהבה, או לא עושים בכלל". אם אתם לא נושמים את הידיעה שבחרתם להיות במקצוע המדהים ביותר בעולם, ויש לכם זכות להיות מעצבי נשמות, ובנוסף מישהו משלם לכם על התפקיד המדהים הזה – אז תעצרו רגע ותחשבו, לאן החיבור עם התפקיד שלכם הולך?