בלי תקציב, בלי הכנות: לא תכננו כלום, וקיבלנו ערב משפחתי מושלם

אחרי שהחנוכיות כולן כבר דלקו והשלהבות האירו, היה נראה שהקסם מתחיל להתפוגג. אחד הילדים קם לשתות, השני החל להשתעמם, השלישי נזכר שהוא רעב, ופתאום החלה מריבה קטנה. בחסד ה' עלה בי רעיון קטן, לא מתוכן, לא חגיגי, ולא דורש תקציב מיוחד. סתם מחשבה שנזרקה לאוויר. אף אחד מאיתנו לא תיאר לעצמו שהרגע הזה יהפוך לשעה הכי מחברת, מרגשת ומאירה של הערב.

כל ילד קיבל דף ורשם בו את שמו בגדול. לאחר מכן הדפים יצאו לסיבוב בין כולם, כאשר כל אחד מהילדים התבקש לכתוב על הדף של אחיו נקודת אור: מחמאה, מעשה טוב, משהו קטן או גדול ששמים לב אליו ביומיום ולא תמיד אומרים בקול.

וככה, לאט-לאט, בין אור הנרות ללבבות שנפתחו, נוצר קסם. הפעילות הספונטנית והפשוטה הזו הובילה אותו ליותר משעה של קסם, ולא היינו צריכים יותר מדפים, עטים, אור של נרות - ולב פתוח באמת. הדפים התמלאו והתמלאו, וכל אחד מהילדים שפע מחמאות על אחיו.

בסיום בחרנו את אחד הילדים להקריא בקול את המחמאות, כאשר אנחנו - מוחאים כפיים, קוראים בשם הילד שעליו מדברים, נותנים לו להרגיש שרואים אותו. באמת רואים.

המחמאות היו מכל הסוגים. חלקן גדולות ומרגשות, חלקן יומיומיות, כאלה שמרכיבות חיים: "אבא - שעושה קניות וסוחב דברים כבדים בשביל כל המשפחה". "אמא - שתמיד עוזרת למצוא מה שנאבד". אחים ואחיות שוויתרו, שמשקיעים בלימודים, שאוהבים לעזור. אחד קיבל מחמאה על היותו זריז וחרוץ, השני הוכתר "אלוף הסדר", ילדה אחת קיבלה מאחותה את התואר: "ציירת", ואחרת זכתה לשבחים על כך ש"כל החברות אוהבות אותה". מכאן ואילך הלבבות נפתחו והרעיונות שפעו: "כל הכבוד לאבא שלומד תורה במסירות נפש", "למשה שיודע הרבה משניות בעל פה", "לשרי שגיהצה לי את החולצה", "לאבא שעזר וארגן לכולם את החנוכיות", "למימי שלוקחת את התינוק למעון גם בגשם". אפשר וכדאי קצת להגזים, להחמיא גם על דברים שקורים לעיתים נדירות מאוד. העיקר הלב הפתוח והעין הטובה, וזה כל כך מדבק. ומחמם. ומחבר.

לא כל בני המשפחה השתתפו בתוכנית. המתבגרים בחרו להישאר בצד ולא להצטרף, אבל בסוף הערב חיכה להם דף מלא מחמאות מאחיהם הקטנים, דף תמים עם שגיאות כתיב מתוקות, מלא במחמאות מחממות לב.

וכאשר עטף הלילה את הבית והילדים נרדמו רגועים יותר מתמיד, הבנתי שלא הוספנו עוד פעילות לחנוכה - הוספנו אור. אור של לראות טוב, של לומר טוב, של לעצור רגע בתוך המרוץ ולהזכיר זה לזה שאנחנו כאן, ביחד. ואם יש משהו שאקח מהערב הזה הלאה, זה את הידיעה שלפעמים כל מה שצריך כדי להדליק לב - הוא דף, עט, וקצת אומץ להגיד בקול: ראיתי אותך.

יש לכם רעיון קטן שהפך את הדלקת הנרות לרגע משפחתי מרגש? שתפו אותנו בתגובות.