טורים אישיים - כללי

זוגיות לא גדלה מעצמה. לא צומחת לבד. לא מצליחה לייצר פירות בלי השקעה. היא קמלה, דועכת, נשחקת, נשרפת בשמש ונגמרת. לשקם אותה הרבה יותר קשה מאשר לתחזק אותה כשהכל עוד רענן

לפעמים את זו שתיעזרי, ולפעמים את זו שתתמכי באחרים. תני לקב"ה לנהל את העניינים, קבלי עזרה ושמרי את הכוח שלך. יום יבוא ואת תרעיפי אותו חזרה הלאה למי שיצטרך

דווקא בין כותלי האוניברסיטה, ובעקבות המבט החילוני המרחם, יצאתי לחפש תשובות, ומצאתי את המודל הפסיכולוגי לזוגיות שמסביר את הקשר הייחודי שלנו עם הקב"ה

"אם רק ר' לוי יצחק מברדיטשוב היה כאן, הוא בטח היה אומר שרק דמעה אחת של רווק או רווקה כזו שווה כמו אלף סוללות 'כיפת ברזל', 'חץ' ו'שרביט קסמים' ביחד"

אני עושה כל מה שאני יכולה כדי להבטיח לעצמי שלעולם לא אהיה במקום הזה יותר. שילדי יחיו עם אוויר כלכלי. שיתחתנו עם בסיס טוב. שידעו להתנהל כלכלית, כדי לייצר לעצמם ולילדיהם ביטחון כלכלי

הרמתי טלפון לאב, וברגישות ובהבנה אמיתית ביקשתי את רשותו לשלוח לו תמיכה כספית, ארוחות חמות ועזרה בבית, באופן זמני. עד שהאם תתחזק, בעזרת ה', ותחזור הביתה. הוא סירב בתוקף

המאבק ששקמה ברסלר ושותפיה למחנה משרטטים משקף את השבר שיעמוד למבחן בבחירות הבאות: האם ישראל היא מדינה יהודית, או שהיא בדרך להפוך ל"מדינת כל אזרחיה"

הגיעה הזמן שהקהילות שלנו בכל רחבי הארץ יבינו: הרווקים והרווקות, כמו גם מחפשי הזוגיות, הם לא "שברי לוחות" שצריך לתקן – הם הלוחות עצמם

היום אני יכולה לשבת על הספה בסלון. לפתוח את הריקליינר. להניח יד אחת על החזה ויד שניה על הבטן, לעצום עיניים ו... לנשום

"ראיתי שוב את כל היהודים, לבושים לגמרי אחרת, עם כתרים על הראש, צועדים ברוגע ומברכים ב'גוט שבס' איש את רעהו. הדהים אותי איך אנשים משתנים ברגע, ואיך המציאות בניו יורק שינתה חול לקודש. החלטתי קיבלה משנה תוקף ונחישות, אני חייב להצטרף"

הסרטון הוויראלי, בו נראה מפגין עזתי מקלל את יזם ההייטק אייל ולדמן שהגיע לבינאלה בוונציה כדי לדבר שלום וללחוץ יד, מלמד על שנאה אידיאולוגית שלא מתרשמת מקווי גבול מוסכמים, מתלושי משכורת או מצעדים הומניטריים

כווייה פיזית מתרפאת עם הזמן, אבל כווייה בנשמה שנגרמת מהדרה חברתית בלילה הכי חברתי בשנה? היא יכולה להפוך לצלקת שתלווה אותו גם בגיל ארבעים. בואו נדאג לילדים

ילדים קולטים מסרים הרבה יותר מהר והרבה יותר עמוק מכל אחד אחר, והם סופגים בבית שלהם את האמת של הדרך בה ההורים הולכים

5 פצעי ילדות, שדרכם אנחנו מפרשים את האנשים שסביבנו ואת החוויות השונות שעוברות עלינו

לפעמים נראה שלא קורה כלום, אבל קורה, ועוד איך קורה, בתהליך עמוק פנימי של הרהורים, של מחשבות, של תובנות, של שינוי שקורה לאט לאט, אבל עמוק עמוק, שלא נראה לעין, ו"פתאום" הוא מתגלה מעל פני השטח

חוה שמילוביץ' מגישה: הרפיה ייחודית לחודש אייר, לגוף ולנפש, בסימן "אני ה' רופאך"

יש רגע אחד בעבודה שלי שתמיד דורש ממני נשימה עמוקה. בתמונה: ילדה עדינה. פנים רכות. עיניים מחייכות, כמעט שקופות מתמימות. ילדה שעדיין לא פגשה עולם אחר. ומולי בראיון יושבת נערה אחרת. אותה אחת, אבל כל כך אחרת

אין דרך נוחה להגיד את זה, אבל נדמה לי שכמו שאמר המנהל: גם הגרמנים, להבדיל, היו טובים בתחומים האלו. אפילו טובים מאוד. ממש. ובכל זאת, לא המתמטיקה ולא האנגלית ולא הפיזיקה ולא המחשבים הם אלו שמנעו מהם מלהפוך לחיות אדם ולמפלצות

איך כעסתי על החרדי שלא עשה כלום בצפירה, ואיך לקח לי זמן להבין שאני, בוגרת החוג לתקשורת מאוניברסיטת תל אביב, צריכה עוד כמה שיעורים בהבנת השפעת המדיה על העם היושב בציון

חוה שמילוביץ בסרטון מיוחד לאסרו חג פסח - איך נאסור ונשמור בתוכנו את כל המתנות שקיבלנו, במיוחד בשנה הזו?

"ברור לי שאם אני אכריח אותו – אני רק ארחיק אותו יותר. אם אני אריב איתו – אני אפסיד את הילד. אבל מצד שני, הלב שלי נשרף"

אני מתמלא בגאווה, מנפח את עצמי מעבר למה שאני באמת, ואז מתרחק מעצמי. ואם תרצו, זה המקום שמזמן אליו משברים שדוקרים בבלון הנפוח הזה, וממילא מחזירים אותי לפרופורציות ולמידות הנכונות שלי

אין לשאלות ולנקודות לדיון הללו תשובות בינאריות של שחור או לבן. כל תשובה מתקבלת. נסו לפתח את הנושא, לעורר דיון ובעיקר להקשיב לילדים שלכם

הניסיון הזה לא היה בעבר. לא הייתה מדינה ולא היה צבא, לא היה צורך להתפאר בגבורה פיזית או מערכתית. הספיקה לנו האמונה שהוכיחה את עצמה לאורך הדורות, שיש לנו רועה נאמן. היום, עם כל הניסים המופלאים שעוטפים אותנו, זה עדיין הניסיון של הדור

לא כולנו חווים טראומה, אבל לא אכנס כרגע לעניינים מקצועיים עמוקים. כן כולנו חווים בהלה, פחד כזה או אחר, חוסר ודאות ואין אונים. ואת בסדר

אם כבר יש מלחמה, אז למה לא לנצל את הרגע ואת המומנט ולהתחיל ולדבר עם הילדים על קדושת החיים?

תחשבו על זה רגע: בכל פעם שהידית נפתחת ואנחנו יוצאים לסלון, אנחנו בעצם חווים "יציאת מצרים" פרטית: אשכרה יצאתם מהבור אל האור. וגם: עוד רעיונות לאינטראקציה בונה למול הילדים והמתבגרים שלכם

נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, העמיד את קרלסון במקומו והכריז רשמית על הרחקתו מתנועת הימין האמריקנית. החלטה זו משקפת מנהיגות ריאליסטית המזהה ומנטרלת סכנה פנימית. התערבותו המזיקה של קרלסון ממחישה את "היומרה הקטלנית" של משפיעני רשת, המאמינים ביכולתם לנהל דיפלומטיה עולמית מעל לראשן של המדינות הריבוניות

רציתי לכתוב על כמה אנקדוטות שהיו בשבוע האחרון, שקשורות להסתכלות שלנו על החיים ועל העולם, ואחת הדוגמאות הייתה זו שכבר אכתוב עליה. אבל תוך כדי שהתחלתי לכתוב, הבנתי שאני כותבת על משהו הרבה יותר מהותי ועמוק

ישראל אינה צריכה להמציא את הגלגל, אלא רק להצטרף למדינות שכבר הבינו שהבירוקרטיה היא אויב הקידמה. צריך להפסיק למדוד את בריאות הציבור רק בגובה תקציב סל הבריאות, אלא ביכולת של המדינה להפוך את המערכת למנוע של צמיחה והצלת חיים