טורים אישיים - כללי

כשאנחנו עומדים בפני בחירה שעשויה להשפיע על כל מהלך חיינו, חשוב שנעשה זאת מהסיבות הנכונות. זהירות, בחירה כללית לפניך

לכי תסבירי לה שאם תקני לו, זה רק ישגע אותו והוא ירצה עוד ועוד, יתבלבל ולא יידע מה רוצים ממנו, כי בעצם אסור, והוא רק ניסה לבדוק גבולות, ובאה האישה הזו והרסה לו את הגבול

כך שיחת זום הפכה לשיעור עומק: איך מפסיקים להיות בעמדה של קורבן, ובחרים להמשיך, לקום, להתמודד ולפעול. טור מתוך התופת

בשעת משבר האינסטינקט והנסיבות דוחפים אותנו להתאחד, אפשר לומר – בלית ברירה. אך בזמני שגרה, על מנת לפעול למען אחדות ישנו צורך בהשקעת משאבים רבים

אין אף אחד שאפשר להתייעץ איתו, אין אף אחד שמכיר באמת את התסמונת הזו, אפילו לא הפרופסור בעצמה! היא ראתה בסך הכל ארבעה ילדים כאלה, וכל אחד היה שונה מחברו

מאז פרוץ המלחמה בעזה, יחסי ישראל ורוסיה נמצאים בשפל שלא היה כמוהו מאז ימי המלחמה הקרה. יואב זהבי על האינטרסים המשתנים של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין

באיזו רשות אנחנו מרשים לעצמינו לחשוב שהבנו משהו מבלי לוודא שאכן הבנו את מה שהצד השני ביקש להגיד? יש קונה עולמו בשאלת בירור אחת

צריכים פשוט להקשיב: למרות שהפלסטינים אומרים במפורש שהם תומכים בחמאס ובהשמדת המדינה, בישראל ובעולם המערבי מתקשים להאמין. מדוע?

"למה הוא עצוב כל כך? מה הסיפור שלו? יכול להיות שהילד שלכם לא מתנדב בכלל בחיים?"

האם צה"ל מדשדש בעזה, או משיג את מטרות המלחמה כפי שהוגדרו על ידי הדרג המדיני? צבי יחזקאלי מסביר: "סבלנות זה שם המשחק". צפו

הגענו יחד לכותל המערבי להתפלל, לדעת שכל מה שיקרה ויהיה – הוא שלנו בדיוק מופלא של השגחה פרטית. אבל קשה

אם כל הבריאה מתחדשת מידי יום, אז אישה שחוששת, או בעלת דימוי עצמי נמוך, או סובלת, או לא אוהבת את מה שהיא עושה – לא יכולה להיות במקום אחר בעוד תקופה?!

"טנדרים של חמאס בורחים דרומה – זה אומר שסוגרים עליהם": צבי יחזקאלי עם תמונת מצב הלחימה בחאן יונס. צפו

בקבוק יין שבור שוכב בירכתי הסלון עם סימני דרך מהמטבח, שברי זכוכיות קטנטנים מפוזרים בכל הבית, ויונתן יחף, יחף! אלוקים שישמור

תקשורת שמעדיפה לתת במה להפצת דכדוך וייאוש – חוטאת לתפקיד הנדרש ממנה בימים אלו. הברירה בידינו להחליט מה נכנס אלינו הביתה – ומה לא

וכשירדתי את גרם המדרגות אל עבר הבניין, כשהלב שלי בוכה, ובכל מדרגה אני אומרת לעצמי: "את תהיי בסדר. שלושה שותפים... את עושה רק את מה שאת יכולה" כדי לשכנע את עצמי לנשום, להירגע, לסמוך על עצמי שאהיה בסדר, חזרה לי בפלאשבק הפעם הקודמת שהלכתי לשם

רק בשביל הצעידה והשעה הזו ביחד, שעת השקט הזה שבה מכבים טלפונים, מתנתקים לרגע מהסובב ורק מדברים, רק בשביל זה, זה שווה. איזה גבול מתוק

גיבור ישראל אביגדור קהלני יוצא נגד העיסוק הרב בישראל בביקורת הבינלאומית על הלחימה בעזה: "אנחנו צריכים לדבר עם הערבים בערבית, לא באידיש"

"היהדות שלכם מבחינתם היא כותרת", אומרת הראל, "אל תחכו לרגע האחרון. הטיסות כבר נסגרות, קחו את הכסף שלכם וצאו משם". צפו

עודד הרוש, ששב משירות מילואים ארוך ברצועת עזה, מספר על ההישגים בקרבות מול חמאס ועל רוח ההתלהבות בקרב הלוחמים, ומותח ביקורת על האופן בו כלי התקשורת מסקרים את המלחמה: "אנחנו ננצח, תנו לנו את הזמן"

על רקע המלחמה בעזה, בעולם המוסלמי נוצרה אווירה של אחדות גוברת כלפי חוץ נגד ישראל. בצל אחדות השורות ועמדת ההובלה האיראנית במזרח התיכון, ביצע ארגון דאעש פיגוע באיראן שנועד להציף מחדש את המתח ההיסטורי בין סונים ושיעים. צפו

בעולם מקובל לחשוב שישנן ארבע דרגות בבריאה, אך היהדות מחדשת שיש חמש דרגות. נמלה היא לא ילדה, זה ברור. אך גם גוי הוא לא יהודי

לפעמים צריך לעצור לרגע, ולראות נכון את הדברים. למצב הקשה והמייאש של היום יש פרקים קודמים, ואם רוצים להבין, כדאי להתחיל את הסיפור מהתחלה, הרבה לפני הצהרת בלפור

רציתי לרגע להפריע למוכרת ולשאול, אם אפשר בבקשה הסבר קצרצר על הוראות השימוש לצמיחה אישית. כי ט"ו בשבט

חוה שמילוביץ' במפגש מיוחד לט"ו בשבט, סדר ט"ו בשבט ייחודי המשולב בתפילות נדירות ובהתעוררות לתשובה מתוך אהבה

"יכול להיות שפתאום תישבר המפרקת": צבי יחזקאלי על התקדמות הלוחמים בחאן יונס, בסיס הטרור של יחיא סינוואר. צפו

מה על החברה הישראלית לעשות על מנת להחזיר לחיים האזרחיים את תפארתם? דברים לעילוי נשמת הרב אלקנה ויזל זצ"ל

כבר באותו היום הכנתי לי רשימה, מה אני צריכה ורוצה להכין. הלכתי לסופר ולקחתי בחשבון משפחה נוספת. וכל הזמן הזה שמחתי. ממש שמחתי. איזה מזל שפגשתי אותה! מה היה קורה אם לא?

אני בוכה ובוכה, לא יכולה להפסיק. בוכה את המאמץ, את הרצון להיות אמא טובה, בוכה את הכאב ואת הקושי, בוכה את הביזיון הגדול שספגתי על לא עוול בכפי, בוכה את הספק הזה שיש בו בילדי, בוכה את עצמי, בוכה את הלבד הזה שאף אחד לעולם לא יבין

אנחנו רואים חיילים שחוזרים מהמלחמה פגועי גפיים. האם אנחנו מעבירים את המסר החשוב שיש להם לספר לנו לילדים שלנו?