טורים אישיים - כללי

אל לנו לתלות את הצרה שנפלה עלינו שהגיעה בעקבות אירוע חד פעמי. ובטח לא באירוע שקרה על ידי בודדים בשולי המחנה. אלא עלינו לבדוק בכלליות: האם אכן העם נכלל בהגדרה של "ואת מצוותי תשמורו"?

"איראן נראית חזקה מאוד, אבל כשמגיעים אליה מגלים שהמרחב האווירי פרוץ והכל אפשרי": צבי יחזקאלי על התקיפה הישראלית באיראן. צפו

הפרשן לענייני ערבים, צבי יחזקאלי, בעקבות חיסולו של מנהיג חמאס, יחיא סינוואר: "ישראל חייבת לנצל את המומנטום". צפו

גם שם, בימים ההם במצרים, הקב"ה שלח לעם ישראל בכל יום נס אחד נוסף, עד שהם נגאלו. כך בימינו אנו, כשהכל נראה שחור, ולבנו עדיין לא חזר לפעום כשורה, הקב"ה שולח לנו ניסי ניסים

דווקא אחרי שהגענו לתובנות חדשות על עצמנו, החלטנו במה אנחנו מתקדמים בע"ה בשנה הקרובה, סלחנו לאחרים וגם לעצמנו, זה הזמן הכי מתאים לצאת מאזורי נוחות. הבית. המקום הבטוח. הסלון שלנו, כל אלו אינם רלוונטיים בסוכות

אמרתי גם תודה על חלקים פחות קלים, שהיום, בדיעבד, אני מבינה כמה הם בנו אותי. הייתי צריכה רגע כדי לנשום ולעכל שלראשונה בחיי אמרתי תודה על משהו כל כך לא פשוט

חברה שלי, כשעמדה להתארס, לפני 30 שנה, ביקשה מאמא שלה לקנות את הצלחת. הלכה אמא הרמת-אביבית לחנות מלאת סטייל, ובחרה את הצלחת הכי יקרה, הכי מעוצבת - ובאירוסין כמעט התעלפה כששברו אותה...

בכל שנה, או נכון יותר, כל חצי שנה, בסיום עונה, אני אורזת את הבגדים של דסי שלי, בת ה-6.5, ומעבירה לילדים של אחייניות שלי. מפנה את הארונות. נפרדת

שנה חלפה, ואנחנו באים לפני ריבונו של עולם בלב שבור. פרוש עלינו סוכת שלומך

נכון, זו עבודה שהם מתפרנסים ממנה, אבל יש מהם שהלב שלהם גדול מהכיס, וההתגייסות לטובת ילד או ילדה שלי זו סיבה טובה מספיק להכיר טובה, להודות

ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים, סוכות, הושענא רבה ושמחת תורה, שנזכה למלא כל רגע ורגע את השופר בקול התפעלות, תחנונים, תפילה ודבקות

ראש השנה מגיע, וזה הזמן לתפוס את היומיים האלו ולהתחיל ולעשות סדר בחיים של הילדים שלכם. ואולי גם, על הדרך, בחיים שלכם

סליחה שלא האמנתי לך ושלא האמנתי בך! סליחה שהייתי בטוחה, שרק עוד קצת, רק עוד טיפה, רק עוד מעט ממני, ומכוחי ועוצם ידי הישועה

"איראן איבדה את החוליה הכי חשובה שלה. מדינות ערב רוצות וצריכות את ישראל": צבי יחזקאלי על ההזדמנות לחולל שינויים אסטרטגיים במזרח התיכון בעקבות חיסולו של מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה

המרחק בין ישראל לבין איראן הינו 1,700 ק"מ. אין בינינו כל גבולות גיאוגרפיים, ולא קשרי מסחר. אם כן, איזה קשר יש בינינו לבינם, שהם טורחים כל כך לאיים על קיומנו?

גם כאן היצר מגיע ותוקף בכל הכוח. הוא מצייר לנו ציור שהיה לדעתנו אמור להיראות כך וכך, מספר לנו שיכולנו לפעול אחרת כדי שזה ייראה אחרת, ואז הורג אותנו לאט לאט עם הסם הנוראי של האשמה

אמו של נועם יחיאל ז"ל, שנהרג בתאונת דרכים, במכתב מלא אמונה וכאב: "נועם שלי. רק בן 17, החזיר את נשמתו. אין לי שאלות, אבא. אני מקבלת באהבה. וזה קשה לי - אבל לא שואלת למה. הצער שלי הוא גדול. ועכשיו אני מבינה כמה גדול הוא צער השכינה"

בעלת תשובה שמעה שיר של שוואקי: "אבל הלילה הזה כולנו בשמחה, הלילה הזה אנטריקוט, אנטריקוט..." (עת רקוד)

והנה היא כבר עומדת, לבושה, אבל גם עם מעט בושה. איך שנה שלמה את הבגדים הללו, שהם שלה – לא לבשה

תרפו רגע מהשיעורים הפרטיים ותנו לילדים שלכם את המתנה הגדולה של החיים שלהם. תנו להם את מתנת הרגישות

לאחר מתקפת הביפרים ומכשירי הקשר ברחבי לבנון וחיסול צמרת כוח רדואן בדאחיה, צבי יחזקאלי מסביר מה לדעתו הפעולה הנכונה בלחימה מול חיזבאללה. צפו

עוד בחורה מספרת: כשאני וחברה שלי התחלנו לשמור שבת, ישבנו יחד בבית ועשינו צמות זו לזו...

הריפוי הטבעי של הגוף מלמד אותנו משהו בקשר ליכולת התשובה, שהיא יכולת מופלאה בפני עצמה, ומזכירה מאד את עניין ההתחדשות של הגוף

ותוהה אני, אם אין זו המלחמה החשובה בתבל, עליה עומדות כפועל יוצא – כל המצוות כולן: השגת השלום במעונו יביא לבניית המשכן, לימוד התורה מתוך שקט נפשי יפרח, וממילא חזרנו לנקודת ההתחלה – אין זה שייך שאדם העוסק בשלום, יצא למלחמה

החיים פשוטים הרבה יותר ממה שהם נחווים, אם אנחנו לא סוחבים על הכתפיים את התיק הכבד נורא של האשמה

כשאת מגלה רחמים על הזולת, ומנצלת את החודש בגילוי הרחמים על עמך – את זוכה להתרומם ולרומם

על העברה בין דורית של טראומה, על האפיגנטיקה של העם היהודי: כמה זוכרים ומה מדחיקים? ועד כמה זה באמת ריאלי כשהטראומות מתדפקות על דלתך במקום משיח?

ארבע עשרה שנים שאני חותרת לאמת עם (ולפעמים בלי) כוח. משתדלת להיות בהכנעה על הזכות האדירה והעל-אנושית שמי שאמר והיה עולם, שם על מפתן יומי

חברה שלי, כשהיתה מברכת ברכת המזון – ב"עושה שלום במרומיו" היתה הולכת שלושה צעדים אחורה, כמו בשמונה עשרה...

הילדים האלה, שאין להם אבא לשבת לידו, אבא שיטפל בהם ויתן להם מנה באירוע – תדאגו להם. תהיו שרוליק