צעקות על המורה, ילד בכיתה – מי באמת מפסיד מזה בסוף?

לא אשכח את היום הזה, שקרה לפני 6 שנים לערך: הגעתי לחדר מורים, וראיתי את חבר שלי, המחנך, עם פרצוף תשעה באב.

"מה קרה?", שאלתי אותו.

"אחי", ענה לי בקול מותש, "הייתה לי אתמול אחת מהשיחות הקשות ביותר עם אמא של תלמיד".

"נו", אמרתי לו, "אנחנו לא חדשים בזה. אתה לא חדש בזה".

"היא צרחה עליי את החיים שלה...".

"וואלה?", אמרתי לו, "אבל אתה לא חדש... גם כאלו הורים כבר אכלת לארוחת בוקר לא?".

"אחי", הוא הסתכל עלי ואמר לי: "היא צעקה עליי, והבן שלה, התלמיד שלי, שמע הכול. אבל את כל השיחה".

"מה?!". לא הבנתי...

"מה ששמעת... היא צרחה עליי לפני הילד שלה. תגיד, איך אני אמור עכשיו להיכנס לכיתה, כאשר הילד שלה נמצא שם מולי, ואמור לקבל ממני סמכות?".

יצאתי מחדר המורים מזועזע. לא הבנתי מי זו האמא הזו, שמסוגלת לצרוח על המחנך של הילד שלה, ואחר כך עוד לצפות שהילד שלה יכבד אותו. מה נסגר?

ואז שיתפתי את המקרה בכמה קבוצות של מחנכים ומורים, וקיבלתי המון תגובות. חלק כתבו לי: "מה אתה בכלל מתפלא? אתה באמת חושב שחבר שלך הוא המחנך הראשון שהורה צורח עליו לפני הילדים שלו?".

זה הגיע עד למורים שאמרו לי שההורים של התלמידים שלהם איימו עליהם, בלי להתבלבל בכלל, ועד למורים שאמרו לי שיצא להם להיתקל בחוויות מטרידות יותר, של הורים שפרצו לתוך בית הספר למרות המאבטח שבכניסה, ואיימו על המורים לפני התלמידים שלהם.

נזכרתי איך שבשנת ההוראה הראשונה שלי, הגיע אליי הורה והפתיע אותי כאשר לפני כל הכיתה הוא אמר לי: "תגיד, אתה אמרת לבן שלי שהוא בלה בלה..." ואני כזה, חדש ולא מבין... ומתחיל לנהל איתו דיון, מבלי לקלוט שעצם ההופעה של החצוף הזה היא בעצם זוועה חינוכית. מי אתה ומה אתה שתבוא אלי לבית הספר, לכיתה, מבלי לקבוע פגישה מראש?!

וכל כך רציתי להיתקל באותו הורה היום... ולהגיד לו שההתנהגות הבזויה שלו והזלזול המופגן שלו כלפיי, לא כאבינועם הרש, אלא כמורה החדש שהייתי בתחילת השנה, ובכן, עוד יכול להתהפך עליו, כאשר הבת שלו תתנהג באותו זלזול וחוסר דרך ארץ – כלפיו.

כי אם אתה משדר לילדים שלך שאין באמת טעם לכבד מורים, ולו רק משום שהם אנשים מבוגרים, והם אמורים להיות סמכות כלפיך, אז למה שהילדים שלך יכבדו אותך?

או כמו שאמא שלי, שתחיה, שהייתה מחנכת מעל שלושים ושתיים שנה, נוהגה לומר להורים של התלמידים שלה (לא מילה במילה): שתדעו, שלמרות כל המסירות והאהבה שלי לילדים שלך, אני אמשיך הלאה לעבר הכיתה הבאה. אבל אתם... אתם הולכים לאכול את ההתנהגות הזו כל החיים.

אז בפעם הבאה שיבוא לכם להתקשר למחנכת של הילדה שלכם ולהגיד לה שהציון לא בסדר, או פשוט להעיר לה על כל דבר אחר – אל תשכחו שלא פחות חשוב ממה שאתם רוצים לומר לה, זו בעיקר הדרך הצורה שאתם הולכים להגיד לה את זה.

כי אם הילד שלכם יקבל העלאה בציון כתוצאה מלחץ פיזי מתון או הפעלת קשרים, אבל כתוצאה מכך הכבוד והערכה שלו כלפי המורה שלו יידרדר פלאים...

טוב, אני ממש מקווה, ואני אומר את זה בלי טיפה של ציניות, שהחיים לא ילמדו אתכם שבסופו של דבר ההפסד יהיה כולו שלכם.