טורים אישיים - כללי

הם נפלו שוב ושוב, ואני נשארתי יציבה. ופתאום צפו לי הקולות: אל תעלי על המתנפח! הוא יקרוס! בגללך כולם יפלו! עניתי להם: לא. הוא לא יקרוס

תאונה דרכים קשה, טיפול נמרץ, פרופסור שלא נותן יותר מדי סיכוי, ואמונה שניסים זה לא רק בסיפורים. שולי שמואלי ביומן מסע של מלחמה בין מה שהרפואה אומרת, לבין האמונה שבורא עולם הוא כל יכול

את לא צריכה להיות מיליונרית כדי לבחור אחרת. את יכולה לנהל את הזמן שלך, בעצמך

השבוע, נדמה לי, כל המחנכים והמחנכות במשרד החינוך קיבלו תשובה פשוטה לשאלה עם איזה סיפור לפתוח את אספת ההורים שלהם, ועם איזה סיפור לפתוח את המפגש הראשון מול התלמידים

הסתכלתי עליה בסקרנות: הכתובת הייתה על הקיר. הנה ילד שיודע מה הוא רוצה מעצמו, ומכיר את החולשות של אמא שלו. או שלא

אם היינו יודעות כמה כל מילה שלנו יקרה וחשובה לפני השי"ת, היינו מזדקפות ומרגישות אהובות מאד. איך כתוב במלאכי פרק א'? "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה'". בלי סוגריים וכוכביות החרגה או תנאים

מאז, בכל פעם שאני רואה תלמיד שלי שמגיע לבית הספר בג'יפ עצבני – אני עדיין מסתכל ובוחן מה הוא בדיוק אוכל בארוחת עשר, כי לך תדע

הימים האלו מתאימים כל כך לבכי על כל הכישלונות שלנו, על המקומות שאנחנו לא מצליחות להיות מי שהיינו רוצות להיות. זה בדיוק הזמן. אנחנו רק צריכות להסכים לשבת עם עצמנו

כשההורים הם תפוז, מתחת לכל השכבות יסתתר תפוז. לא לימון

חמאס מציג לעולם תמונה של רעב בעזה - וישראל, במקום לחשוף את ההונאה, משחקת לידיים שלו. צבי יחזקאלי על קמפיין התעמולה של ארגון הטרור

"אתה יודע כמה זמן עבר מאז? יותר מעשרים שנה. ועדיין... בדיוק בגלל זה החלטתי ללכת ולהיות מחנך. כי הבטחתי לעצמי שאת הגיהינום שאני עברתי, אני לא אתן לאף תלמיד לעבור"

הורים יקרים, לשלוח את הילד שלכם לעוד אירוע חברתי עם כרטיס נטען ואפס התחשבות באלו שאין להם – זה לגמרי לא סבבה

אולי בשבוע הבא, אולי כבר נזכה שתשוב חמדת הימים. היא מיששה את המפה הלבנה בגעגוע, וחשה איך לבה מתפלץ. לעולם לא אוותר על הריח הנפלא על קדושת השבת

צבי יחזקאלי מגיב להודעתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון כי ארצו תכיר במדינה פלסטינית: "המערב לא מבין את הקרב נגד הג'יהאד, לא מבין שנלחמים בו"

אני אוהבת לתת את התרגיל הזה לנערות. מניסיון, רובן מתארות דמות ללא שינויים משמעותיים מההווה. פחות או יותר, כך היא משערת, היא תראה אותו דבר. תישאר באותו סגנון, עם אותם ההרגלים

אותו רגע היה נקודת מפנה בחיי ובעסק שלי, ובעיקר באופן שבו ראיתי את עצמי כבן אדם, כאישה, ועכשיו גם כבעלת עסק. לא, זה לא סיפור סינדרלה. זה תהליך שהתחיל בהבנה עמוקה

נו, אז למה היא דיברה ככה? למה היא אמרה את ההוצאת שם רע הזו? לא יודעת. כי היא נפלה. כמו כולנו. גם אני נופלת. גם אתה. גם הקוראים שלך. הרבה פעמים אין לכם פשוט מושג למה הדברים מתנהלים כמו שהם מתנהלים, והמציאות עמוקה יותר מהמבט השטחי שהתרגלתם אליו

החופש התחיל, וזה הזמן לעשות קצת סדר עם כמה נקודות שיעזרו לכם שאולי, אולי השנה לא תרגישו לשם שינוי שהחופש פשוט נזל לכם מהידיים

הדיאטנית כתבה מה שכתבה במחשב, והזכירה שוב ושוב שאני חייבת לעשות שינוי. חייבת להכניס אוכל מזין לגוף. חייבת... וכל מה שרציתי להגיד לה, זה שהיא חייבת

"אתם חושבים שאתם מכירים אותי? אבל אין לכם מושג שאני גם צַפָּר מקצועי, מנגן עשר שנים בפסנתר, צייר, אסטרונום ודובר עוד שלוש שפות ברמת שפת אם: אנגלית, רוסית וצרפתית"

הקב"ה בכלל לא מתעסק בקטנות שאנחנו מתעסקים איתן, הוא פשוט רואה את הדבר הענק הזה שנקרא "אנחנו" מתחבא מתחת לגוף ולאגו ולאישיות שנרקמה לנו עם השנים

מחנכים, תכף מתחיל החופש הגדול. אין כבר ספרים, והמבחנים מאחורינו. זה הזמן לדבר לחזור למטרה הראשונה שלשמה נתכנסנו כאן: לגדל בני אדם. נקודה

הניסים שפגעו אנושות באיראן: כך נראתה המפלה הגדולה של המעצמה המזרח תיכונית ב-12 ימים שלא יישכחו

להכיר בנס זה קודם כל להבין את המציאות. במקרה שלנו זה להכיר את האויב, או לפחות להכיר בכך שהוא אויב, ואז להבין מה הוא מפעיל נגדנו. זה מה שקרה לנו עם איראן ועם הצטרפותו של הנשיא טראמפ לניצחון

ניסיתי לאהוב בלי תנאים, ניסיתי להציב גבולות. בשני המקרים זה נכשל

צבי יחזקאלי מנתח את ההתפתחויות הצפויות בעקבות המתקפה ההיסטורית של צבא ארה"ב באיראן: "לא לסגור את האירוע. זה הזמן לפגוע בשלטון האיראני". צפו

זה הזמן להתחזק באמונה רגע לפני שמשיח כבר כאן, ובשביל זה צריך זמן שקט, של הקשבה פנימה. להניח ראש רפוי על אבא שבשמים, ולדעת שהכל בסדר

הרבה פעמים אני מזכירה לעצמי שאני ואת וכל יצור פה בעולם הוא חלק אחד קטן, פצפון, מפאזל ענק, מתכנון אלוקי שלם

צבי יחזקאלי עם תובנות ראשונות ממתקפת המנע של ישראל נגד איראן ותוכנית הגרעין שלה. צפו

כשסיימתי את הבילוי הארוך במרפאות ויצאתי מבית החולים, שמתי לב שאני בכלל לא לחוצה, והרגשתי שהאדם היחיד שנלחץ בסיטואציה היה המנתח