טורים אישיים - כללי

טוב, אנו עסוקים בבניה אצלנו, לא בהרס אצל האחר. כנראה שאם אתה בטוח בעצמך, אתה לא משקיע אנרגיות, בהרס האחר, אלא בבנייה שלך

בעבר שוחררו מחבלים נאלחים תמורת גופות חללים בודדים. וכעת, עולם הפוך ראינו, דווקא אותם שמצדדים תמיד בעד שחרור מחבלים בתמורה לשחרור גופות שהיו בשבי האויב, הם שכעת צווחים חמס על ה"התערבות" של הרבנים שביקשו שלא לחלל את גופתה של רונה רמון

בעקבות בקשתה של האישה הנפלאה רונה רמון ז"ל לשרוף את גופתה, הרב רצון ערוסי מסביר מהי החשיבות של הקבורה, ומדוע היהדות מתנגדת לשריפת גופות

בקשתה האחרונה של רונה רמון – לשרוף את גופתה – קשה מאוד לעיכול, עם כל האמפתיה לקשיים שעברה בחייה. עם זאת, מוטלת עלינו החובה להבהיר שעל פי היהדות יש להביא את הנפטרים לקבורת ישראל באדמה, ולומר עליהם קדיש

כשהחיים נגדעים בבת אחת, כשהסוף של החיים נוכח בעוצמה, אי אפשר למתוח את השנאה עד הקצה. זה כמעט מגוחך ביחס לכך שעוד מעט לא נהיה כאן. אז למה שלא נפגש בשמחות?

הרב נגר זצ"ל השאיר אחריו דור ישרים מבורך – צאצאים רבים ההולכים בדרך התורה והמצוות. אבל אל ממשיכיו הביולוגיים יש לצרף את 'צאצאיו הרוחניים' – אלפי תלמידים שעברו תחת ידיו במשך עשרות שנות הוראה. גבי שניידר נפרד מהרב ישעיהו נגר זצ"ל, שהלך לעולמו בשבוע שעבר, נר שני של חנוכה

צורת ההתנהלות של מינוי המפכ"ל היא לגמרי לא לפי אורחות התורה. הרב רצון ערוסי מסביר למה, ומה צריך להשתנות

הרהורים בעקבות הסביבון: עדן הראל בדקה על חג החנוכה, מתוך פרויקט "דקה מהפרשה"

'טיסת השבת' באל-על היא משל ליחס לו זוכה החברה החרדית בתקשורת: טענות והשמצות על גבול הגזענות, שיח שמבוסס בעיקר על סטריאוטיפים, נרטיב של שנאת הזר, דעות קדומות והרבה שנאת חינם. השבוע נרשמה עוד תקרית שהוציאה את השד החרדי מהבקבוק

"על ניסיך שבכל יום": סמנכ"ל ארגון הידברות ניר גרמי, בסדרת טורים מיוחדת לכבוד חנוכה, ובה הוא מדבר על הניסים הגדולים שאנו עדים להם גם בימינו אנו. ניסים שרק מי שמתבונן באמת, יוכל לראותם

כל עוד לא תשנה הכנסת את דרכה, נקרא לה פרלמנט. המתדיינים ממשיכים להיות שונאים גם לאחר הדיון. מכפישים זה את זה בתקשורת, ויש ועדות ביקורת, כל מיני דינמיקות שמעצימות פערים יותר ויותר

זו דרכה של היהדות. העם לא יפסיד שום דבר אם לא ידע את התוצאות בכל רגע נתון, אלא אחרי זמן מסוים, כשלפי שיקולים צבאיים מדיניים ניתן לשחרר אינפורמציה. ברגע שהאויב יודע מה קורה – הדבר מהווה פגיעה בביטחון האזרחים והחיילים

לילה מתוח ברחובות ירושלים, כאשר עתידה של עיר הקודש נתון בסימן שאלה. את המתח אפשר היה למשש בסכין. לא רבים ישנו בשלווה הלילה

כשהאויב לא יודע מהי התוכנית בעתיד, הוא בא במבוכה. אבל ברגע שהוא קורא מאנשי התקשורת ששר הביטחון בעד קו תקיף, ראש הממשלה מהסס וכו' – הרי שהוא לא רואה כאן קו ברור ואחדות, אלא בדיוק להיפך, ולכן הוא מרשה לעצמו להזיק עוד ועוד

במאמר נוקב מסמן איש התקשורת אבנר שאקי את תוכניתם בגלי צה"ל של הנדל והורוביץ כדוגמא בולטת לחוסר האיזון בתקשורת הישראלית, ובסופו מסר ברור וקריאה לתיקון

רק לפני פחות מחודש זעקנו מי באש! הלב מתקשה להכיל את גודל הטרגדיה, שתי נשמות טהורות שלא טעמו טעם חטא נקטפו אתמול בלילה

במסגרת טורי סיכומי השנה של כותבי הידברות, משתף אבנר שאקי ברעיון הכללי אותו הוא משתדל ליישם באורחות חייו, הרווחים והקשיים שהוא מביא בכנפיו, והמחיר האישי אותו הוא משלם

מה מרגיש עיתונאי שנאלץ לבשר לקוראיו על אסונות? מהם המאורעות המסעירים ביותר במהלך תשע"ח? ואיך הם השפיעו עלינו הכותבים? מיכל אריאלי מסכמת שנה

לא אחת "אייטם" חדשותי חם המבוסס על וידיאו "נזרק" לפח, בשל אי התאמתו לקריטריונים ההלכתיים והרוחניים. גבי שניידר, כתב החדשות באתר הידברות, מסכם שנה ומוריד את הפח

מה גרם לעידן משולם להקים את ערוץ 'בול פגיעה'? ומהו הסרטון ששינה את חייו? אחרי צפייה של מאות שעות בהרצאות ובתכנים שונים, הוא מכתיר את 'הסרטון של שנת תשע"ח'

"השנה אלך לבית הכנסת, שוב בעלות השחר, לפני הנץ החמה. ואקח איתי גם את בנותיי שגדלו. הדמעות ירדו, והלב יזעק, ומתוך השבר הזה, אתפלל לילדים הנוספים שאני כל כך רוצה". אביגיל מזרחי על תפילת ראש השנה שלה

את הכבוד והערך, את הקיימות הזו שכולנו מחפשים – נקבל בטוב, ברגע שנסכים להיות. תגובה לטורו של דודו כהן, "פייסבוק היא מדינת האנשים המאושרים"

"אלינור איילה הסבירה לי באישיותה המיוחדת והחכמה עד כמה החיים יקרים, וצריך לנצל מהם כל רגע. להעריך כל פירור של מצוה, חסד, מילה טובה, הארת פנים ואמונה". טור אישי לסיכום שנה, בעקבות מתנדבת בשבע ברכות שנכנסה ללבבות

"שמעתי את ה' מדבר איתי והבנתי למה יש היום כל כך הרבה רווקים ורווקות, ולמה אולי דווקא הטובים שבינינו"

השבוע התעוררנו למשמע הדבר המצמרר, מרעיד כל נפש. אחת מאבני הכותל נטשה את עמדתה ונחתה על הקרקע בקול רעש גדול. האם הרעש העצום הזה בא לעורר אצלנו שאלות? מדוע זה קרה? היש מקרה בעולם?

נפילתה הנדירה והתרסקותה של אחת מאבני הכותל זעזעה רבים. האם יש קשר בין הנפילה לבין אירועים כואבים שאירעו לאחרונה בעם ישראל? אבנר שאקי מעלה את התהיות הכואבות ואת המסקנות

גו'זף אוברטון, סוציולוג אמריקאי, הגדיר מודל שמאפשר להשחיל רעיונות לשיח הציבורי ולהפוך את מה שהיה מאז ומעולם בגדר טאבו – ללגיטימי, נורמלי וחוקי לחלוטין. לפי המודל שלו, אפשר להכשיר כל דבר, לא משנה כמה הוא מנוגד להגיון, באמצעים הנכונים

"אני לא באמת יודעת מה אומרים על אדם שהיה כל כולו למען אחרים, כל כולו נתינה ואהבה וחיוך אחד גדול עם גומות, שמאיר כל חדר שהוא נכנס אליו. שהופך כל חלל למלא". טור פרידה כאוב 

מה שהכי חמור הוא שאותם קנאים למרחב הציבורי, בעצם אומרים לנו בצורה נורא פשוטה – המרחב הציבורי שייך לכולם, בתנאי שאתם מתנהגים כמונו, ומקיימים אירועים פרוצים כמונו. אם אתם רוצים לשמור על הצניעות (הנשים עצמן מעוניינות בכך!) – אין לכך מקום

היכן הגבולות, העקרונות, הנאמנות? עד איזה שפל מוסרי יכול אדם להידרדר – להעביר סודות קריטיים לאויב הגדול ביותר של מדינתו? מה היה חסר לגונן שגב? יראת שמים