אוטה בנגה הושם בכלוב בגן החיות של לואיזיאנה, יחד עם גור של אורנג אוטנג. על השלט נכתב "החוליה החסרה". פיליפ ראה ששיניו של אוטה בנגה מחודדות יותר משל אחרים, נניח, ולכן "הסיק" שהוא קניבל אוכל אדם, החוליה החסרה בין קוף לאדם
הרבה נאמר על חייזרים, אבל ישנו נושא פחות מדובר בתחום: הצבע הירוק של החייזרים. איך יודעים כל מפיקי הסרטים, מתעדי העדויות, ומספרי הסיפורים, שהחייזרים הם ירוקים? מה רע בחייזר סגול? כתום?
ארינגטון קובע, כעורך דין רב ניסיון, בבית המשפט, אם פרט מסוים – נתון, עדות, תצפית – מזיז אפילו במעט את מחוג הסבירות לטובת טענה מסוימת – זו הטענה הזוכה, היא היותר סבירה, והשני צריך להוכיח אחרת כדי לפטור את עצמו. אבל בתחום האמונה זה לא כך
שלושה ימים ושלושה לילות הוא שרד לבדו בקור הנורבגי העז. הוא התחמם בחום האש שפרצה בזנב המטוס, ואכל מן המזון שמצא בתיקי האוכל של הילדים. לבסוף, ציידים נורבגים, שראו את ההתרסקות ויצאו לחפש את המטוס, מצאו את יצחק בין ההריסות – חי, פצוע, רועד, אבל נושם
מחקר חדש, שהציץ לעומק האדמה באמצעות מצלמות רנטגן מתקדמות, מגלה כיצד יצורים זעירים עם מוח בגודל גרגר אבק מצליחים לפתור משימות הנדסיות מורכבות בלי מנהלים, בלי הוראות מלמעלה ובלי פקקים
יעקב היה הראשון אשר ביטא בפיו, כי יש לבקש את ה' בבית, הוא הראשון שהגה את הרעיון הגדול: "בית אלהים", "בית ה'", המקום שבו האיש הישראלי נמצא וסביבו חי, חוגג את חגיו ומחנך את ילדיו
וינסטון קרא את הספר, ראה בו התייחסות לסימולציית מחשב שאמורה לדמות תהליך אבולוציוני, והתיישב לבדוק את הנושא ברצינות. האם סימולציית מחשב יכולה להראות דבר כזה? או שמא להיפך?
כשהמטוס נחת בשדה התעופה "עטרות" שבצפון ירושלים, המתינה לו ליד משאית צבאית קבוצה גדולה של רבנים ואנשי קודש, בליווי קצין צבא בריטי ששימש כגורם מתאם. שלושה רבנים באים בימים עלו בפועל למטוס, בעוד חבריהם מעמיסים עליו כלובים רבים מלאים תרנגולות לבנות.
בספרות של ימי הביניים אנחנו קוראים על "ילדי הירח", אנשים שחייהם מושפעים מתנודות הירח, וניתן לצפות מה יקרה להם לאור מילוי הירח או להיפך. בעת החדשה נתפסים הדברים האלו, כצפוי, כדברי הבל. אך האמנם מדובר בדברי הבל?
כמה דקות לאחר מכן מגיעות גם סירות טורפדו ישראליות. הן יורות לעבר גוף הספינה ומסבות נזק נוסף. בתוך הענן השחור שמתנשא מעל המים, הליברטי מעלה עשן וקורסת פנימה
וייצמן גיחך בלבו על תמימותם של אותם זקנים דתיים. "ודאי הגנרל אלנבי יסכים...", וכי אין לו לגנרל אלנבי עניינים חשובים יותר מאשר הדסים של סוכות?
אדם יכול לבנות גורד שחקים, אך אינו יכול לברוא זבוב. דוגמה זו נכונה שבעתיים כאשר אנו משווים בין אחת המכונות המתוחכמות ביותר שבנה האדם – מכונת הדיאליזה, לבין הדבר שאותו היא מנסה לחקות – הכליה
כיצד יצור כה קטן מצליח לזהות פרצופים, ללמוד תבניות מופשטות, לספור, לזכור ולנווט בדיוק מרשים בתוך עולם סבוך של צבעים וצורות?
אונייה עמוסה תותחים כבדים הפליגה מנמל ניו יורק ליעד לא ידוע במזרח התיכון (קהיר), אך דקות אחרי ההפלגה התפרק כל המטען ונעלם באוקיינוס. מסתבר שהסבלים לא קשרו היטב את המטען. טעות אנוש, קורה. אלא ש"טעות" כזו קרתה שוב ושוב. רוב משלוחי הנשק לא הגיעו ליעדם
כשהגיעה שרה גארט, אחותה הגדולה של אמה, הביתה באותו לילה, ושמעה מה אירע, היא לא בכתה ולא צעקה. במקום זאת – היא חשבה. היו לה שלוש שעות בלבד עד שבולוק יגיע לקחת את הילדה
הוא עומד קפוא, עיניו מביטות בריק. התיאבון נעלם, והאדישות מכסה אותו כענן. מה פשר ההסתגרות הזו? האם מדובר רק בשינוי רגעי, או שמא זהו ביטוי למצב רוח של ממש?
הברקודה מאיצה עד למהירות של 42 קמ''ש, או 12 מטר לשנייה. אולי זה לא נשמע מרשים כל כך, אבל היא עושה זאת במהירות של 0.32 שניות. רק בשביל לסבר את האוזן, מכונית פורמולה 1 מאיצה ל-12 מטר לשנייה רק אחרי 0.7 שניות
אבל רגע – מה מיוחד כל כך בעורבים האלה? למה דווקא הם, מכל בעלי החיים, זכו למעמד קדוש כמעט? ולמה הבריטים מוכנים להרים טלפון בהול לצבא – בגלל ציפור?
הם היו לבושים בחליפות מהודרות, ועל החליפות מעילי גשם אטומים. שניהם עטו על פניהם מסכת עופרת. מי הם היו? איך הגיעו לשם? מדוע היו לבושים בצורה מוזרה כזו? והעיקר: איך ולמה מתו?
מפתיע לחשוב שישנו לוויתן שאיננו מוכר לנו. בסופו של דבר לוויתן הוא יצור ענק, ובפרט שהוא לא דג, הוא יונק. הלוויתן עולה כל זמן מה אל פני המים כדי לנשום. הייתכן שיש לוויתן לא מוכר שמתחבא במעמקי הים?
