יהודים של פעם: סיפורו של בית המרקחת שהיה גם גמ"ח

עד לפני שנים לא רבות פעל בירושלים בית המרקחת אופלטקה. בשנת תשע"א נפטר מי שהפעיל את המקום במשך עשרות שנים, ר' אמנון אוזרנסקי. בית המרקחת המשיך לעבוד עוד כעשור קדימה, אבל בשלב מסוים סגר את שעריו.

אוזרנסקי היה ידוע כאדם של צורה, מהיהודים של פעם. הוא לא היה רק פקיד שמשרת לקוחות, אלא אדם שלוקח אחריות על המצב הבריאותי שלהם. הרב מרדכי אליהו זצ"ל היה שולח אליו אנשים לברר על כשרות של תרופות, וסמך תמיד על דבריו. לא רבים ידעו עד כמה בית המרקחת היה גם גמ"ח. רק עם פטירתו באו אנשים וסיפרו איך קיבלו ללא תשלום את התרופות שהיו צריכים ללא תשלום, במקרה שידם לא השיגה לשלם; איך הוא קיבל אותם בביתו בעזרה ובייעוץ; ואיך פתח את בית המרקחת עבורם אחרי שעות הסגירה, משום שהילד צורח וצריכים מוצץ...

בית המרקחת הוותיק והידוע בירושלים נוסד בשנת תרע"ז (1917). הוא פעל למעלה ממאה שנים, במהלכן שימש המקום כמרכז רפואי מקצועי וגם כארגון חסד. הבית שבו פעל בית המרקחת נבנה בשנותיה הראשונות של שכונת מחנה יהודה. אליעזר אופלטקה, רוקח שעלה מפראג, הקים בית המרקחת בקומת הקרקע, בעוד הוא עצמו מתגורר בקומה השנייה. כך פעל המקום במשך עשרות שנים, כחלק בלתי נפרד מן המרקם הירושלמי של פעם.

שלמה אוזרנסקי רכש את בית המרקחת משתי בנותיו של אליעזר אופלטקה. במעמד המכירה ביקש אופלטקה כי שמו יישאר חקוק על המקום, גם לאחר שכבר לא יהיה ברשותו לא בית מרקחת ולא רכוש. הבקשה נענתה, ושמו של בית המרקחת נותר כשהיה.

אמנון אוזרנסקי, בנו של שלמה, למד רוקחות והצטרף לעסק המשפחתי. אביו עבד בעבר כעוזר רוקח בבית החרושת בבית וגן, שממנו צמחה לימים חברת טבע. אמנון פיתח עניין עמוק בצמחי מרפא ובהומאופתיה, תחומים שטרם היו נפוצים בישראל באותן שנים. רבים מהרוקחים שעסקו בהמשך בתחומים אלו ראו בו מורה דרך ולמדו ממנו את יסודותיהם.

בירושלים של אותם ימים פעל אדם שעסק באבחון מחלות על פי מבט בציפורניים, ונתן מרשמים הומאופתיים בהתאם. מטופלים רבים, שביקשו להימנע מנסיעה לתל אביב לצורך הכנת תרופות מיוחדות, פנו לבית מרקחת אופלטקה. אמנון, שנענה לבקשות, פנה אל הרוקח שעסק בהכנות אלו וביקש ללמוד את המלאכה. הלימוד החל לפנות בוקר, בסדרה ארוכה של ספרים ותרגול מעשי, ומתוך כך החל אמנון להכין תרופות בעצמו.

במהלך אותה תקופה הגיעה ארצה רופאה מרוסיה, שביקשה עם ירידתה מהאונייה למצוא בית מרקחת שעוסק בהומאופתיה. אמנון ליווה אותה בתהליך הקליטה והעשייה המקצועית, והיא הקימה קליניקה והפנתה את מטופליה לבית המרקחת. כך התרחבה הפעילות ההומאופתית של המקום. עם זאת, אמנון הקפיד להדגיש תמיד כי מדובר ברפואה משלימה, המסייעת לרפואה הקונבנציונלית, ואינה באה במקומה.

בשנת 1990 חלה אמנון, בעקבות פציעה ישנה ממבצע סיני. זיהום חמור התפשט בגופו, אך הוא התגבר עליו, אולי בעזרת צמחי מרפא שרק הוא הכיר... הוא חזר לעצמו, וגם שיקם והרחיב את העסק. באותו זמן נרכשה הקומה השנייה של המבנה. החלום הישן התממש, ובמקום נבנתה מרפאה רחבת ידיים שכללה חדר סטרילי להכנות הומאופתיות, מדור לצמחי מרפא ומרחב ייעודי להכנות רוקחיות.

בשנות האלפיים הגיע המקום לפריחתו, ותמך ברבים מתושבי ירושלים. אך דרישות הרגולציה החדשות של משרד הבריאות, וסיבות נוספות, מלבד פטירתו של הרוח החיה, הביאו לכך שבית המרקחת לא יכל להמשיך להתקיים. במקומו נפתח סניף של בית הקפה רולדין, כמו עוד הרבה אנשים ומקומות של פעם, שהוחלפו ברשתות בהן יש פחות מקום אישי.