נסיכת החורף: איך הרקפת ניצלה מגורל עגום?

אחד מסימני החורף הוא יציאת הרקפות. אין דבר יפה יותר מאשר לצאת בחודש שבט לטבע, ולראות גבעות מוריקות עטורות ברקפות ובכלניות. הרקפת היא פרח עדין ויפה, וכיום היא פרח מוגן שאסור לקטוף אותו. לפני כמה עשרות שנים, טרם חקיקת חוק הפרחים המוגנים, היו רגילים הכל לצאת לשדה, לקטוף מלא חופניים פרחים ולשים בבית באגרטל. הרקפת הייתה בסכנה; חוק הפרחים המוגנים הציל אותה מהיכחדות, ועזר לארץ ישראל להיות מקושטת יותר בחורף.

אבל היה על הרקפת איום מפחיד יותר: שם נורא ומזעזע. אם היית פונה לתושבי הארץ לפני כמה דורות ומדבר על רקפת, איש לא היה מבין מה אתה רוצה. לצמח קראו "לחם החזירים" - תרגום שמו בגרמנית. ומי זה ילך להגן או לחקוק חוקים על צמח עם שם מזעזע כזה?

שמה המדעי של הרקפת הוא Cyclamen, מילה שמקורה ביוונית ופירושה "עגול" או "מסובב", כנראה על שם הפקעת העגולה של הצמח, או על שם האופן שבו עוקץ הפרח מתעגל לאחר ההפריה. מדוע כונתה הרקפת "לחם חזירים"? מקורו של כינוי זה בפקעת הרקפת, איבר תת-קרקעי גדול ועשיר בעמילנים, שאינו ראוי למאכל אדם בשל רעילותו, אך נאכל על ידי חזירי בר. תצפיות על חזירים החופרים בקרקע ואוכלים את פקעות הרקפת הולידו את השם, שהופיע גם בלשונות אירופיות שונות.

לפני כמאה שנים, כאשר מלומדים עמלו לקרוא שמות עבריים לצמחים, הם חסו על הצמח היפהפה והמעודן וביקשו לו שם עברי, אולם לא מצאו! הפרח לא מוזכר בתנ"ך, לא במשנה ולא בגמרא. מה עושים? למרבה המזל נמצא בכתב יד של ספר אסף הרופא. הוא מכנה את הצמח "רקפתא", וכותב שהצמח הוא סגולה נגד התקרחות (מוזמנים לנסות...). מכאן עולה כי הכינוי רקפת הוא במילה ארמית שנשכחה ונשארה רק במקור זה. ומ"רקפתא" בארמית – ל"רקפת" בעברית. השורש רקף בארמית משמעותו כפיפה, על שם כפיפותו של הצמח. הפרח אינו פונה כלפי מעלה כמרבית הפרחים, אלא כפוף כלפי מטה. גם לאחר ההפריה עוקץ הפרח מתלפף ומתעגל, מקרב את הפרי אל הקרקע, תנועה המשתלבת היטב במשמעות השורש.