כל התכנים של יהוסף יעבץ

שיר השירים הוא משל. האהבה המתוארת בשיר איננה רק אהבת בשר ודם, אלא תיאור של הברית הגדולה בין הקב"ה ובין עמו

כדי להכיר בכך שהגאולה באה מלמעלה ולהשתייך אל התורה שהיא חלק מהגאולה, יש לשחרר הכל, לא לקחת איתנו כלום. זו גם ענווה: אנחנו לא עשינו כלום, לא יצאנו עם חרב וחנית, אלא עם נעליים ומקל. כל השאר – קיבלנו מהגואל, הקב"ה

למעלה מחודש הוא בדרכים, מחזיק באמתחתו מכתב אל הכהן הגדול. תוכן המכתב קצר מאד. מלבד כמה מלות ברכה הוא מכיל את השאלה: "שלח לי אימתי תעשו הפסח". מי הוא המצרי המתעניין בזמן חג הפסח? שמא פרעה?

המהר"ל מגדיר את יציאת מצרים כלידה מחודשת של ישראל כעם שנבדל מן החומר, מן המקריות ומן הכפיפות לעולם הטבע. המצה, המרור, ההסיבה, ארבע הכוסות וההגדה עצמה הם חלקים של מבנה שבו נכנסים בפועל למציאות של חירות

שורה של ממצאים מלמדת כי "השעונים הביולוגיים" לא ממש חופפים. התוצאות שלהם לפעמים סותרות, והמנגנון הלכאורה פשוט שלהם אינו באמת כה פשוט

הוא יצור קשוח ששורד כל אירוע, יכול לחיות כעשר שנים בלי לאכול, יכול להתקיים בחלל, לחטוף מכות איומות ולהישאר בלי פגע ואף לשרוד התרסקות חללית. הכירו את דובון המים

אפילו כאשר יש המשכיות, אין הקודש מתקיים מאליו. צריך לשוב ולהוסיף עצים, לשוב ולהסדיר את הסדר, לשוב ולחדש את המחויבות. האש שבמקדש היא צורתו הנגלית של עיקרון פנימי יותר: חיי קודש אמיתיים אינם חיים של רושם רגעי, אלא של נאמנות מתחדשת

חקלאי דרוזי, שבא לעסוק במלאכתו בסמוך לשרידי היישוב העתיק, נתקל במטמון עצום של מטבעות כסף, טמון בתוך כדי חרס. לא מטבעות בודדים היו שם ואף לא קופה קטנה של אדם פרטי, אלא אוצר של ממש: 4,560 מטבעות כסף במצטבר

הגר"א לימד אותנו איך ללמוד. הוא העמיד דגם של תלמיד חכם ששב אל המקורות עצמם, בודק נוסחאות, משווה בין בבלי, ירושלמי, תוספתא, מדרשים, ספרי הלכה וקבלה, ואינו מסתפק בלימוד כפי שמקובל במקומו או בזמנו

כלל גדול אצל המהר"ל: שום דבר אינו במקרה ואינו סתם, לכל דבר יש הסבר. גם לצורה, צבע, צליל, ודאי למאפיינים מרכזיים. חודש ניסן אינו פשוט "חודש שיצאו בו ממצרים" ולכן חוגגים אותו, אלא הוא מייצג בכל מאפייניו את המהות של הגאולה

האם ניתן היה לנצח את גרמניה הנאצית מוקדם יותר? מובן שהכל בידי שמיים, אבל היסטוריונים כיום טוענים כי טכנית זה היה אפשרי

מוחו של התמנון אינו יושב מעל הוושט, כפי שמצוי אצל יונקים, אלא בנוי כטבעת המקיפה אותו. המוח הוא בצורת חישוק, ובאמצע החישוק עובר הוושט! המשמעות היא שכל מזון שהתמנון בולע עובר ממש דרך מרכז העצבים שלו

כדור הארץ אינו כדור אחד אלא אוסף של לוחות רבים שנמצאים מתחת לאדמה, כמו קשקשים. כל הלוחות מכוסים באדמה, בתים, עצים, יערות וכבישים, אבל מתחתם ישנם לוחות, והם זזים מדי פעם. למה?

גם פעולת הסמיכה, שבה מניח המקריב את ידיו על ראש הבהמה, מקבלת אצל רש"ר הירש משמעות חינוכית ברורה - היא מבטאת הזדהות מלאה בין האדם ובין הקורבן. במעשה זה מכיר האדם כי חייו שלו ראויים למה שנעשה עתה לבהמה, היא עומדת כאן במקומו כסמל. כך הופכת פעולת הסמיכה לרגע של חשבון נפש והכרה באחריות

ניסן הוא חודש של ראשית ושל גאולה מטבעו, הוא מסמן נקודת פתיחה במעגל הזמנים – בעבר, בהווה ולעתיד לבוא

על פי ההלכה אין לאכול לחם בלי נטילת ידיים קודם לכן. מה הסיבה לכך, ואיך עושים זאת?

שאלת טעמי הקורבנות העסיקה את חכמי ישראל במשך דורות רבים. כבר בימי הראשונים נידונה השאלה מדוע מצווה התורה על הקרבת בעלי חיים, ומה משמעותה של עבודה זו מבחינה מוסרית ורוחנית

דבשת הגמל היא מערכת ביולוגית מתוכננת בקפידה, המרכזת בתוכה כמה פונקציות חיוניות להתמודדות עם תנאי מדבר קיצוניים. מבנה הדבשת, מיקומה, הרכבה הכימי והאופן שבו הגוף משתמש בה מציגים פתרון מורכב לבעיות של אנרגיה, חום ומים בסביבה דלה במשאבים

כאשר ניתנה הפקודה לירות, סירב שולץ להשתתף. הוא יצא מן השורה, הוריד את נשקו והלך לעמוד לצד הנידונים. הוא לא צעק, לא נשא נאום, לא עורר מהומה. הוא פשוט בחר היכן לעמוד

האקסולוטל נודע ביכולת ההתחדשות שלו. הוא מסוגל לחדש איברים שנכרתו, ובהם רגליים שלמות, זנב, רקמות שריר, עצבים ואף חלקים מן הלב והמוח