בלי פאניקה: למה הכרישים מגיעים לישראל?

בחורף, כשהים התיכון מצטנן והגלים האפורים מתנפצים אל החוף בחדרה, נדמה במבט ראשון שזה עוד יום שגרתי מול תחנת הכוח "אורות רבין": ארובות, קצף לבן, גשר בטון פשוט. אבל מתחת לפני המים, בכתם כחול-טורקיז חמים שיוצא מצינורות הקירור של התחנה, מתרחשת אחת הדרמות המסקרנות ביותר בעולם הימי של ישראל – צלליות של כרישים ענקיים חולפות במעגלים איטיים, כמעט טקסיים.

עשרות כרישים, חלקם באורך של שלושה-ארבעה מטרים, מתקבצים מדי חורף מול שפכי המים החמים של תחנות הכוח בחדרה ובאשקלון. מדובר בשני מינים עיקריים: כריש עפרורי (sandbar shark, Carcharhinus plumbeus) וכריש סנפירתן (dusky shark, Carcharhinus obscurus). בעולם הם נחשבים למינים נפוצים יחסית במים ממוזגים, אבל בים התיכון כמעט שלא היו מתועדים – עד שהתברר שבמזרח הים, דווקא מול חופי ישראל, יש אוכלוסייה קבועה שמגיעה שנה אחרי שנה אל הזרם החמים.

ד"ר עדי ברש, חוקרת כרישים מאוניברסיטת חיפה והמנהלת המדעית של "עמותת כרישים בישראל", מספרת בריאיון ל"הידען" שבמשך שנים הספרות המדעית בכלל לא הכירה בכך שהכריש העפרורי חי בים התיכון. רק בשנים האחרונות, בעקבות מחקר גנטי ותצפיות חוזרות בחדרה, התברר שמדובר באוכלוסייה מקומית ייחודית, כנראה ערבוב של פרטים שהגיעו מהאוקיינוס האטלנטי עם פרטים שחדרו מים סוף דרך תעלת סואץ.

מדוע דווקא ישראל הפכה ל"תחנת ביניים" של הכרישים? התשובה נמצאת בצינורות הבטון של תחנות הכוח. המים שנשאבו מהים לצורך קירור הטורבינות חוזרים אל החוף חמים בכמה מעלות מטמפרטורת הסביבה. עבור כרישים שמעדיפים טווח של כ-22–26 מעלות, זהו ספא מושלם. כשטמפרטורת הים בחורף יורדת מתחת ל-20 מעלות, הכרישים מתחילים להתכנס אל הכתם החמים; כשהוא מתחמם שוב באביב – הם מתפזרים חזרה לים הפתוח.

על הרקע הזה מתווספת שכבה מדאיגה נוספת: משבר האקלים. מדידות מראות שהים התיכון מתחמם מהר יותר מהממוצע העולמי, והמזרח שלו – כולל חופי ישראל – הופך דומה יותר ויותר ב"טמפרמנט" שלו לים טרופי. עבור הכריש העפרורי זו בשורה נוחה: אזור המחיה הפוטנציאלי שלו מתרחב, ולפי ההערכות נראה אותו בעתיד לא רק מול ישראל, אלא גם במצרים, לוב, טורקיה ויוון. אבל מבחינת המערכת האקולוגית, המשמעות עדיין לא ברורה: יותר טורפי-על פירושם גם שינוי במאזן הדגים והטורפים במזרח הים התיכון.

חשוב לזכור: כרישים אינם "מפלצות". הם טורפי-על, והם ממלאים תפקיד קריטי בשמירת בריאות הים. כמו טורפים גדולים ביבשה, הם אוכלים בעיקר פרטים חלשים, חולים או איטיים, וכך מסננים החוצה גנים מתאימים פחות ושומרים על עדר דגים חזק ובריא יותר. נוסף על כך, כשהם נעים בין עומק לים רדוד ובין אזורים שונים, הם מעבירים איתם חומרי הזנה: אוכלים במקום אחד, מפרישים במקום אחר, ובכך "מדשנים" אזורים עניים בנוטריינטים.

אבל לצד פלא הטבע קמה מציאות חדשה: תיירות כרישים. תוך שנים ספורות הפך שפך נחל חדרה מאזור תעשייתי מנוכר למוקד עלייה לרגל של צלמים, צוללים ושוחים בשריון שמקווים לסלפי מושלם עם כריש ברקע. הגשר מעל הנחל מתמלא במשקפות, ובמים אפשר לראות לא פעם גולשים, צוללנים ושחיינים שמתקרבים אל הכרישים הרבה מעבר למה שהיגיון בריא היה ממליץ. בחלק מהמקרים נצפו אנשים נוגעים בסנפירים, מתקרבים מאחור ואפילו מאכילים.

שנים אפשר היה לומר שהפחד גדול מן הסכנה: למרות אלפי מפגשים, לא נרשמו בישראל תקיפות קטלניות של כרישים. אבל באפריל 2025 הגיע שינוי טון חד. בחול המועד פסח, סמוך לחוף אולגה, צולל ישראלי נהרג באירוע נדיר וקשה שבו היו מעורבים ככל הנראה כמה כרישים מהלהקה המקומית. זהו מקרה המוות הראשון בישראל ממתקפת כרישים, והוא מתועד כאחד האירועים הראשונים בעולם שבהם אוכלוסיית כרישים סנפירתן ועפרורי באתר התכנסות תקפה אדם למוות.

מחקר שפורסם השנה בכתב עת מדעי בחן את האירוע לפרטי פרטים, והעלה תרחיש מטריד: שילוב של מים עכורים, האכלת כרישים וקרבה פיזית גדולה מדי של אנשים אל הטורפים הפך את המפגש לסכנה ממשית. כרישים, שבדרך כלל אינם רואים באדם טרף, למדו לקשר בין נוכחות בני אדם למזון קל – דגים פצועים, פיתיונות, שיירי דיג – ואלו גרמו להם לאבד חלק מהחשש הטבעי. ברגע של בלבול, תנועה חדה נהפכת לטעימה בוחנת. אירוע כזה יכול להסתיים באסון, ואכן כך קרה.

האם יש סיבה להיכנס לפאניקה? רוב המומחים מדגישים שלא. גם היום, בהשוואה לתאונות דרכים, טביעה או סיכונים יומיומיים אחרים, הסיכוי להיפגע מכריש בים התיכון זעום מאוד. אבל הם מזהירים מפני שני קצוות מסוכנים לא פחות: מצד אחד דמוניזציה של כרישים, שתפגע בנכונות להגן עליהם; ומן הצד השני הפיכת הכרישים ל"אטרקציה אקזוטית", כאילו היו חיות מחמד שנועדו לגעת בהן ולשחות ביניהן.

בין שני הקצוות האלה יש דרך שלישית: יחס של יראת כבוד. להבין שהכריש הוא פלא של בריאה ימית – גוף שרירי דק, סנפירים מדויקים, חישה אלקטרומגנטית ויכולת ניווט מרשימה – ובו בזמן טורף-על שראוי לשמור ממנו מרחק. המשמעות המעשית ברורה: להישאר על הגשר או על החוף, לתת לטבע את הבמה, לא להאכיל, לא לגעת ולא להיכנס למים באזורים שבהם יש כרישים, גם אם נראה "שקט".

העתיד הקרוב כנראה יביא לישראל עוד כרישים, עוד חורפים חמים, עוד מפגשים בין אנשים לטורפי-על. השאלה היא האם נדע להפוך את התופעה המדהימה הזו לנכס חינוכי ותיירותי שמכבד את הים ואת יושביו – או שנגלה מאוחר מדי שהפכנו פלא טבע נדיר לפצצת זמן אנושית ואקולוגית כאחת.