עבודת השמחה בחודש אדר על פי בעלי המוסר

חודש אדר תופס מקום מיוחד בעבודת המוסר, שכן הוא מביא אתגר גדול של "מרבין בשמחה". איך מגיעים לשמחה אמיתית, לא כזו שעושים בכוח? בעלי המוסר לדורותיהם עמדו על כך שהשמחה עליה דיברו חז"ל היא לא רק התנהגות של שמחה, שירים וריקודים, אלא מצב בנפש שאליו מגיעים אחרי עבודה.

המהר"ל רואה בשמחה ביטוי של שלמות. בכתביו על פורים, הוא מתאר את השמחה כגילוי של חיים שלמים, חיים שאין בהם פיצול פנימי. בספר "אור חדש" על מגילת אסתר מבאר המהר"ל, שהשמחה של פורים נובעת מן החיבור בין הנהגת העולם לבין שורשו העליון, חיבור היוצר אחדות. הזמן של אדר הוא זמן של הבשלה, שבו חלקי החיים נאספים לכדי תמונה אחת. כאשר האדם תופס את חייו כשלם אחד, מתגלה שמחה טבעית, שאינה תלויה בפרט מסוים אלא בעצם הסדר הכולל. עבודת אדר, על פי המהר"ל, מכוונת ליישוב הפנימיות, להסכמה עם המהלך הכולל של החיים ולבניית אחדות בין הכוחות הפועלים בנפש.

אצל הרמח"ל מתבררת השמחה כתוצאה של בהירות. ב"מסילת ישרים", בפרקי הזריזות והחסידות, מתואר המצב שבו האדם מכיר בתכלית בריאתו, ומתוך כך עבודתו נעשית מיושבת ומאירה: "עיקר החסידות הוא התשוקה הגדולה והחשק החזק אשר יבער בלב האדם אל בוראו… עד שימצא האדם עונג רב בעבודתו" (פרק י"ט). השמחה נובעת מן הידיעה הברורה שהאדם עומד בתוך מהלך שיש לו יעד. חודש אדר, כחודש הסמוך להתחדשות ניסן, נעשה זמן מתאים לחיזוק בהירות זו. האדם מסכם את מחזור השנה, מעמיד את מעשיו בתוך מסגרת של תכלית, ומתוך כך נבנית שמחה יציבה. עבודת אדר, לפי הרמח"ל, היא חיזוק הידיעה הפשוטה שהחיים אינם אוסף מקרי של אירועים, אלא דרך שמישהו מכוון אותה, וכל צעד מקרב את האדם אל בוראו, וזה מביא את האדם לביטחון ושמחה.

הרב דסלר מעמיד את השמחה כמדד למצב הפנימי של האדם. ב"מכתב מאליהו" (חלק א', קונטרסים על שמחה ונתינה), מתואר הקשר הישיר בין יציאה מן העצמיות לבין שמחה פנימית. כאשר האדם מתרגל לראות את הטוב, להודות עליו, ולפעול מתוך נתינה - מתרחב בו מרחב של שמחה. חודש אדר, שבו מרבין בשמחה, מתאים במיוחד לעבודה זו. זהו זמן לאימון בראיית הטוב הקיים, בהכרת חסד ה’ המתמיד ובהעמקת מידת הנתינה. השמחה המופיעה באדר היא תוצאה של הרחבת נקודת המבט ושל יציאה מן הצמצום.

בדברי הרב פינקוס מתבררת השמחה של אדר כפרי של ביטחון ואמון. במאמר לפורים (בתוך "נפשי בשאלתי"), הוא מתאר את שמחת אדר כשמחה הנובעת מהכרה בהנהגה אלוקית המלווה את האדם גם במצבים של הסתר. מגילת אסתר, המתרחשת ללא אזכור מפורש של שם שמיים, נעשית מודל להבנת עבודת החודש. האדם לומד לזהות ליווי והשגחה בתוך רצף החיים. תחושת הליווי יוצרת רוגע פנימי, ומתוך הרוגע מתגלה שמחה. עבודת אדר, לפי הרב פינקוס, היא חיזוק תחושת הביטחון, עד שהשמחה נעשית תוצאה טבעית של אמון.

מתוך הדברים עולה תמונה רבת פנים של עבודת חודש אדר. אצל המהר"ל מודגשת השלמות והאחדות. אצל הרמח"ל מתבלטת בהירות התכלית. אצל הרב דסלר נבנית השמחה מתוך נתינה והכרת הטוב. אצל הרב פינקוס מתגלה השמחה כביטוי של ביטחון בהנהגה. כל המהלכים האלו ביחד הם סיבה גדולה לשמוח ולהרבות בשמחה - עד הגאולה.