מוזיקה שמחברת בין עולמות: מי כתב את ההמנון של ארה"ב?

באולם המואר של הבית הלבן, מול נרות חנוכה ולצלילי קולות החג, התרחש רגע יוצא דופן: הזמר החסידי שלום למר עמד ושר בקול צלול את "God Bless America", כשנשיא ארה"ב דונלד טראמפ מצטרף אליו. השיר, המזוהה יותר מכל עם פטריוטיות אמריקאית, קיבל באותו ערב גוון נוסף. עבור רבים זו הייתה אנקדוטה מרגשת, אך למעשה היא חשפה אמת עמוקה יותר: אחד הסמלים החזקים ביותר של הזהות האמריקאית נוצר על ידי יהודי.

"God Bless America" אינו ההמנון הרשמי של ארה"ב, אך בעיני מיליונים הוא לא פחות מכך. הוא מושר בטקסים ממלכתיים, באירועי ספורט, בזמני משבר לאומי וגם ברגעי אחדות נדירים. המילים הפשוטות מצליחות לחבר בין אזרחים מדתות, מוצאים ודעות שונות. זהו שיר שפונה אל בורא עולם, ומבקש ברכה ואחדות. אולי זו אחת הסיבות שהוא נטמע כל כך עמוק בלב האמריקאי.

מאחורי השיר עומד אירווינג ברלין, מהמלחינים החשובים והפוריים בתולדות המוזיקה האמריקאית. הוא נולד ברוסיה הצארית בשם ישראל איזידור ביילין, למשפחה יהודית ענייה שנמלטה מאנטישמיות והיגרה לארה"ב כשהיה ילד. הוא גדל בעוני קיצוני בלואר איסט סייד של ניו יורק, עבד כזמר רחוב, ולא קיבל השכלה מוזיקלית פורמלית. ובכל זאת, הוא הפך לאחד מיוצרי הפסקול של אמריקה.

ברלין כתב את "God Bless America" בשנת 1918, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, אך גנז אותו. רק כעבור עשרים שנה, ב-1938, על רקע עליית הנאציזם באירופה ותחושת האיום העולמית, הוא שלף את השיר מחדש, עיבד אותו והעניק אותו לזמרת קייט סמית'. השיר הפך בן לילה ללהיט לאומי. מעניין לציין שברלין, יהודי גאה, בחר לתרום את כל התמלוגים מהשיר לקרן צדקה עבור חיילים ומשפחותיהם – החלטה שמדגישה עד כמה ראה בשיר הזה שליחות, ולא רק יצירה.

יש אירוניה יפה בכך שדווקא מהגר יהודי, שברח מרדיפות, כתב את אחד משירי האהבה הגדולים ביותר לאמריקה. אך אולי אין זה מקרה. מי שראה את אמריקה כארץ מקלט, כהזדמנות לחירות ולכבוד אנושי, יכול היה לנסח את תמצית התקווה האמריקאית בפשטות כזו. ברלין לא כתב על דגלים או אויבים, אלא על בית, על אור ועל דרך שמובילה יחד.

הרגע שבו שלום למר שר את השיר בחג החנוכה - חג של זהות, אור וניצחון רוחני - סגר מעגל היסטורי. שיר שנכתב בידי יהודי מהגר הפך להמנון לא רשמי של אומה שלמה, וחזר אל שורשיו היהודיים בלב הממסד האמריקאי. זהו סיפור על תרבות, על הגירה, ועל הכוח של מוזיקה לחבר בין עולמות. ובעיקר, תזכורת לכך שהסיפור האמריקאי – כמו השיר עצמו – נכתב בידי רבים, לעיתים מהמקומות הכי לא צפויים.