ה"שר" שנרדף ע"י האינקוויזיציה: מי היה רבי אביעד שר שלום באזילה?

רבי אביעד שר שלום באזילה היה אחת מהדמויות הבולטות בעולם היהודי לפני כשלוש מאות שנה - רב ומקובל, אסטרונום ומהנדס, שחי ופעל במנטובה שבאיטליה. הוא היה רב פעלים, ונחשב כמייסד דרך במחשבת ישראל. לכן, בין השאר, נרדף על ידי האינקוויזיציה, שניסתה למרר את חייו.

הוא נולד בשנת ת״מ (1680) בעיר מנטובה, שבה שימש אביו כרב. מילדותו קנה לעצמו שם של תלמיד חכם מעמיק, והיה תמיד במשא ומתן עם חכמי הדור ועם מנהיגי קהילת מנטובה. את ראשית תורתו קיבל מפי אביו, חכם מנחם שמשון, ובהמשך למד גם מפי החכם המקובל משה זכות וחכם בנימין הכהן ויטאלה. מרבית דרכו הלימודית היתה תחת הדרכתו של רבי יהודה בריאל, שהיה לרבו המובהק.

כמנהג חכמי איטליה, למד רבי אביעד הצעיר את חוכמת הטבע והפילוסופיה, וכן אסטרונומיה וגיאומטריה, תחומים שבאותם ימים היו מוקד לדיון בין חכמי היהודים לבין מלומדים אירופאים. לפרנסתו עסק גם בהגהה ובהדפסה של ספרים. הוא הדפיס את השולחן ערוך במהדורה משלו (בשנת תפ"ג, 1723). הוא הדפיס (בשנת תפ"ח, 1728) גם רעיון שנחשב אז חדשני: לוח שנה עברי עם כל הפרטים - מועדי וזמני החגים והשבתות, דבר שעד אז לא היה מקובל. אבל בעיקר, הוא חיבר הרבה ספרים משל עצמו. ספרו החשוב ביותר, מבחינת השפעה היסטורית, הוא הספר "אמונת חכמים", (הודפס בשנת ת"ץ, 1730) בספר זה הוא מבסס את אמונת החכמים בתורה שבעל פה, ובהשקפת היהודית בכלל.

הקו המרכזי בספר הוא שלילת ערכה של הפילוסופיה כגורם מכריע. רבי אביעד מראה שהטיעונים הפילוסופיים כולם מבוססים על הנחות, ובהרבה מקרים הם חד-ממדיים – לא באמת תופסים את העומק שבמציאות ושבחכמה. בזמן הוויכוח על ספרי רמח"ל היה רבי אביעד בין היחידים שתמכו ברמח"ל.

רבי אביעד היה חובב ספרים, וברשותו היתה ספרייה גדולה. ספרייה זו שימשה כתירוץ להתנכלות. בשנת תצ"ג (1733) הוא נתפס על ידי חוקרי האינקוויזיציה, ונכלא למשך שנה. אחת הסיבות המצוינות בפרוטוקול הדיון אודותיו הייתה הימצאות ספרי קודש שלא עברו צנזורה נוצרית בספרייתו, אך לפי עדותו שנמסרה לתלמידיו, ההתנכלות באה בעיקר בגלל סיפור אחר לגמרי.

וכך היה המעשה: רבי אביעד היה סובב כל ערב שבת בשווקים, כדי לאסוף צדקה עבור עניי ישראל. באחד מימי השישי דלק אחריו פרחח נוצרי כשקצת צבע בידו, וצייר צורת שתי וערב על רגלו של רבי אביעד, שלא שם לבו והמשיך להסתובב בשוק, לקול צחוק המון הפרחחים הנוצרים. כאשר שם רבי אביעד לבו לכך, הסתובב והשיב: "אין לצחוק על כך שהצלב מצויר מאחורי רגליו של יהודי". בכך הוא הפך את הצחוק שלהם, מלגלוג על היהודי שלא שם לב ללגלוג על הנוצרי שהסמל ש"קדוש" עבורו נמצא במקום בזוי. על אירוע זה התביישו הנוצרים לספר, אבל הוא היה סיבה לרדיפה.

כשיצא ממאסרו, נבחר רבי אביעד לרבה של מנטובה. בדיוק באותו הזמן גזרו עליו השלטונות שלא יצא מביתו במשך שלוש שנים. לאחר השתדלות רבה הומר העונש באיסור יציאה משערי הגטו. עד יום פטירתו, ביום ט"ו בתשרי (יום טוב ראשון של סוכות) ה'תק"ד (1743), המשיך חכם אביעד לכתוב, ללמוד ולהשפיע. הוא הותיר אחריו מורשת רבתי של תשובות הלכתיות, חלקן מופיעות בכתבי חכמי דורו, כמו "פחד יצחק" של רבי יצחק למפרונטי, ורבות נותרו עדיין בכתב יד.