כל התכנים של יהוסף יעבץ

עוצמתה של פאוקר הייתה כרוכה גם באכזריות המשטר שאותו ייצגה. היא זוהתה עם ביצורו של הסדר הסטליניסטי ברומניה, עם חיסול יריבים פוליטיים, עם הלאמות, עם דיכוי של מוסדות עצמאיים ועם הכפפת רומניה באופן כמעט מוחלט לקו הסובייטי. במבט הזה, הכותרת "האישה החזקה בעולם" מקבלת צל אפל

אמה של פרנסין הצליחה לשמור במחנה שני שברי שוקולד קטנים, נדירים מאוד במציאות של רעב קיצוני. היא אמרה לבתה שאיננה נותנת לה אותם מיד, אלא שומרת אותם ליום בו תראה שהיא באמת זקוקה להם

רב דימי היה מן ה"נחותי", חכמים מיוחדים בעלי זיכרון מופלא שתפקידם היה לנסוע מארץ ישראל להעביר מימרות של חכמים. החכמים שבארץ ישראל ובבבל ידעו שמימרה שמועברת על ידי ה"נחותי" היא מדויקת, כאילו נשמעה מפי הרב

ביום הולדתו השנים עשר, פתח שוב את פיו והחל לדבר דברים שנשמעו כמו נבואה. הוא תיאר את כל העתיד לקרות לעם ישראל, ואז, בסיימו את דבריו – נפל ומת. היהודים בגליל כינו אותו "נחמן חטופא" או "נחמן קטופא", על שם פטירתו הפתאומית, ודבריו נכתבו בספר מסתורי בשם "נבואת הילד"

התא החי מציב לפנינו תמונה מפורטת ומדויקת של חכמה עמוקה הטבועה במבנה החיים. מדובר ביחידה זעירה שקיומה מתרחש הרחק מעין האדם, ובכל זאת פועלת בתוכה מערכת מורכבת להפליא של סדר, תיאום ודיוק

כשגילו אנשי בולוניה שהדלי נעלם, דרשו את החזרתו. מודנה סירבה, ואף הציבה את הדלי לראווה בארמון העירוני שלה. מכאן התלקחה מלחמת הדלי. שנים של סכסוך טריטוריאלי, כבוד פגוע, דת ופוליטיקה היו הגורם, אבל הדלי היה הקש ששבר את גב הגמל

הקרבה לה' איננה מאפשרת ספונטניות, אלא להיפך, מחייבת אחריות עמוקה יותר. מי שעומד סמוך לשכינה חייב להוכיח שהאדם איננו בעל הבית על הקדושה. הקדושה היא רשות ה', והאדם נכנס אליה רק בתנאים שה' קבע

באותו יום שבו רצו אותו לנשיאות, אמר רבי אלעזר בן עזריה שעליו להתייעץ עם אשתו. אשתו אמרה שהוא נראה צעיר מדי, וזה לא מכובד שנשיא כה צעיר ינהל את החכמים הזקנים. כנראה אשתו צדקה, כי בו ביום נעשה לו נס וזקנו הלבין, ולכן אמר על עצמו "הרי אני כבן שבעים שנה"

נשים לב, שתמיד רק נחיר אחד סתום. זה יכול להיות ימין, זה יכול להיות שמאל, אבל לא שניהם יחד. אבל רגע, איך זה ייתכן? אם לכל אחד מהנחירים יש פוטנציאל להיסתם, איך זה שהם לא נסתמים אף פעם בבת אחת?

כאשר אדם או אומה עומדים באמונה גמורה, הם נאחזים במדרגה שמעל הטבע, וממילא הטבע כבר איננו הגבול האחרון. לכן הים נבקע. אלו הם התנאים להופעת מדרגה נבדלת, אלוקית, שגוברת על החומר

בשנת 1955 פורסם המסמך במלואו, למעט מספר חלקים חסרים, מצדו האחד מופיעים שמות של שמונים מצריים שהיו חייבים לעסוק בעבודות שונות. ומצדו השני שמותיהם של 90 עבדים, כולל פניה אישית לשר בית הסוהר המציינת את חטאו של כל אחד מהם. מצוין גם מוצאם של העבדים, וכאן ההפתעה

שיר השירים הוא משל. האהבה המתוארת בשיר איננה רק אהבת בשר ודם, אלא תיאור של הברית הגדולה בין הקב"ה ובין עמו

כדי להכיר בכך שהגאולה באה מלמעלה ולהשתייך אל התורה שהיא חלק מהגאולה, יש לשחרר הכל, לא לקחת איתנו כלום. זו גם ענווה: אנחנו לא עשינו כלום, לא יצאנו עם חרב וחנית, אלא עם נעליים ומקל. כל השאר – קיבלנו מהגואל, הקב"ה

למעלה מחודש הוא בדרכים, מחזיק באמתחתו מכתב אל הכהן הגדול. תוכן המכתב קצר מאוד. מלבד כמה מלות ברכה הוא מכיל את השאלה: "שלח לי אימתי תעשו הפסח". מי הוא המצרי המתעניין בזמן חג הפסח? שמא פרעה?

המהר"ל מגדיר את יציאת מצרים כלידה מחודשת של ישראל כעם שנבדל מן החומר, מן המקריות ומן הכפיפות לעולם הטבע. המצה, המרור, ההסיבה, ארבע הכוסות וההגדה עצמה הם חלקים של מבנה שבו נכנסים בפועל למציאות של חירות

שורה של ממצאים מלמדת כי "השעונים הביולוגיים" לא ממש חופפים. התוצאות שלהם לפעמים סותרות, והמנגנון הלכאורה פשוט שלהם אינו באמת כה פשוט

הוא יצור קשוח ששורד כל אירוע, יכול לחיות כעשר שנים בלי לאכול, יכול להתקיים בחלל, לחטוף מכות איומות ולהישאר בלי פגע ואף לשרוד התרסקות חללית. הכירו את דובון המים

אפילו כאשר יש המשכיות, אין הקודש מתקיים מאליו. צריך לשוב ולהוסיף עצים, לשוב ולהסדיר את הסדר, לשוב ולחדש את המחויבות. האש שבמקדש היא צורתו הנגלית של עיקרון פנימי יותר: חיי קודש אמיתיים אינם חיים של רושם רגעי, אלא של נאמנות מתחדשת

חקלאי דרוזי, שבא לעסוק במלאכתו בסמוך לשרידי היישוב העתיק, נתקל במטמון עצום של מטבעות כסף, טמון בתוך כדי חרס. לא מטבעות בודדים היו שם ואף לא קופה קטנה של אדם פרטי, אלא אוצר של ממש: 4,560 מטבעות כסף במצטבר

הגר"א לימד אותנו איך ללמוד. הוא העמיד דגם של תלמיד חכם ששב אל המקורות עצמם, בודק נוסחאות, משווה בין בבלי, ירושלמי, תוספתא, מדרשים, ספרי הלכה וקבלה, ואינו מסתפק בלימוד כפי שמקובל במקומו או בזמנו