אסון טבע חריג: הסיפור המזעזע על האגם הקטלני באפריקה

אגם ניוס, במדינת קמרון שבאפריקה, הוא אגם יפה נוף, מוקף בגבעות מוריקות ובכפרים ציוריים ששוכנים על גדותיו. המחזה הפסטורלי הופר באחת לפני כארבעים שנה. בליל ה-21 באוגוסט 1986 התרחש אחד מאסונות הטבע החריגים והקטלניים של המאה ה-20. בבוקרו של אותו יום, נתקלו עוברי דרכים במחזה נורא, שנראה כמו טבח המוני: סביב האגם נמצאו עם שחר מאות בני אדם מוטלים ללא רוח חיים, לצד אלפי ראשי בקר וחיות בר. לא קדמה לאירוע רעידת אדמה משמעותית, לא התפרצות געשית גלויה ולא כל התרעה שניתן היה לחוש בה מראש.

האסון התרחש בשעות הלילה. תושבי הכפרים הסמוכים הלכו לישון כרגיל, ובמהלך שעות ספורות מצאו את מותם בלא מאבק ובלא סימני פגיעה חיצוניים. על פי הדיווחים הראשונים, אנשים נמצאו שוכבים במיטותיהם, ואחרים נהרגו בהיותם בדרכים. חלקם ניסו להימלט, אך נפלו במרחקים קצרים מבתיהם. ההערכות מדברות על כ-1,700 עד 1,800 בני אדם שנהרגו בתוך זמן קצר מאוד. בקר, עיזים, עופות וחיות בר נמצאו מתים אף הם, לעיתים במרחק של קילומטרים מן האגם.

עדויות ניצולים היו מועטות, אך מי ששרד תיאר תחושת מחנק פתאומית, סחרחורת ואובדן הכרה. היו שדיווחו על ריח חריג או על רעש עמום, אך רוב הקורבנות לא הספיקו להגיב כלל. רק עם אור הבוקר התברר היקף האסון, כאשר כפרים שלמים נמצאו דוממים.

החקירה שנפתחה לאחר מכן העלתה כי לא מדובר בהרעלה כימית מכוונת ולא בהתפרצות געשית רגילה, אלא בתופעה טבעית נדירה ביותר, שהייתה כמעט בלתי מוכרת עד אז. בבסיס האירוע עמדה פליטה פתאומית של גז פחמן דו-חמצני מהאגם, בכמות עצומה ובפרק זמן קצר.

אגם ניוס הוא אגם לוע, כלומר אגם שנוצר בתוך לוע געשי קדום. בעומקו של האגם, שיכול להגיע למעל 200 מטרים, מצטברים גזים שמקורם במאגמה המצויה מתחת לקרקע. במשך שנים, ואולי מאות שנים, פחמן דו-חמצני נפלט באיטיות מקרקעית הלוע, נמס במים ונשמר שם בשל הלחץ הגבוה של שכבות המים שמעליו.

במצב זה נוצר איזון עדין. כל עוד שכבות המים אינן מתערבלות, הגז נשאר כלוא בתחתית. אולם די בהפרעה מסוימת – תזוזת קרקע קלה, מפולת תת-מימית או שינוי פתאומי בטמפרטורה – כדי לשבור את האיזון. כאשר זה קורה, הגז מתחיל להשתחרר בבת אחת, בדומה לפתיחת בקבוק משקה מוגז לאחר ניעור.

בליל האסון, מסיבה שאינה ידועה בוודאות, התרחש שחרור כזה. כמויות אדירות של פחמן דו-חמצני פרצו מן המים ויצרו ענן כבד, חסר צבע וחסר ריח. מאחר שפחמן דו-חמצני כבד מן האוויר, הוא לא עלה מעלה והתפזר, אלא זרם במורד העמקים שסביב האגם, מילא את הכפרים והרעיל את האוויר.

ההשפעה הפיזיולוגית של מצב זה מהירה וקטלנית. כאשר ריכוז החמצן באוויר יורד בחדות, האדם מאבד הכרה בתוך שניות עד דקות, ולאחר מכן מת מחנק. לא מדובר בהרעלה כימית במובן הרגיל, אלא בשלילת היכולת לנשום. משום כך לא נותר זמן לתגובה, לבריחה או לקריאה לעזרה.

לאחר אסון ניוס התברר כי זה לא היה מקרה בודד לחלוטין. כשנתיים קודם לכן אירעה פליטת גז קטנה יותר באגם מונון הסמוך, שגם היא גבתה חיי אדם, אך לא עוררה תשומת לב רחבה. שני המקרים יחד הביאו את החוקרים להגדיר את התופעה בשם התפרצות לימנית, מונח המתאר פליטה פתאומית של גזים מאגם עמוק.

הסיכון הכרוך בתופעה זו אינו מוגבל לאגם ניוס בלבד. בעולם קיימים אגמי לוע עמוקים נוספים, בעיקר באזורים געשיים פעילים או רדומים. אחד הידועים שבהם הוא אגם קיבו שבמרכז אפריקה, אשר בעומקיו מצויים כמויות גדולות של פחמן דו-חמצני ומתאן, ולחופיו מתגוררים מיליוני בני אדם. גם שם מתקיים אותו איזון עדין בין לחץ, עומק והצטברות גזים.

הפתרון שאותו מצאו החוקרים הוא קידוח ללב מאגר הפחמן הדו-חמצני שבקרקעית האגם, המשחרר את הפחמן בצורה איטית ומבוקרת, כך שלא יצטבר ויתפוצץ. בארבעים השנים האחרונות לא נרשמה דליפת גז חריגה, ונראה כי בינתיים המקום בטוח למגורים.