קיבל את מאור עיניו בחזרה: המנהיג העיוור של יהודי אתיופיה

מנהיגי העדה האתיופית מכונים "קסים". הם פוסקי ההלכה עבור בני העדה, והם מבצעים קידושין, גירושין, דיני ממונות וכו'. אחד הבולטים שבהם היה חכם קס ביאדגלין.

קֶס ביאדגלין ביינסאי נולד בשנת תרע״ה, 1915, באזור סמין מנאטה שבאתיופיה, לאמו סנדה ולאביו ביינסאי. הוא נשא את תפקיד הקֶס – מנהיג רוחני בקהילתו – מתוך יראת שמים ומסורת אבות שקוימה לאורך דורות באתיופיה. לאחר שאיבד את הוריו בילדותו, התחנך אצל דודו קֶס רובל דוד, שאימצו כבן והעמיק את הידע שלו בתורה ובמנהגים. לאחר מכן למד אצל חכמי העדה, בהם הקֶס הדיין נביא קינדה והקֶס ינטה טמינו, וצבר ידע וניסיון בלימוד ובהנהגת הציבור.

לקס ביאדגלין היו שתי משפחות: בשנה תרצ"ה נשא את מרת אברו סנבטו נגוסה, ואיתה הוליד שמונה ילדים, מתוכם שניים נפטרו ממגפה, לאחר מכן נשא את גב׳ וייזרו איילאו, ואיתה הוליד ארבעה ילדים נוספים, ובסה״כ היו לו שתים עשרה נפשות ממשפחתו. לצד חייו המשפחתיים, הוסמך לקס באותה שנה, והחל לשרת את עדתו הן כרועה־קהל והן כמדריך רוחני.

קס ביאדגלין התפרנס מחקלאות, אולם את מרבית זמנו הקדיש לפעילות רוחנית ולשירות הקהילה. הוא קיים שיעורי תורה לגברים מדי ערב בבית הכנסת הגדול בכפרו, וחיזק את הציבור בערכים של תורה ומצוות. ביתו היה פתוח לכל דורש, והוא סייע לנזקקים בדאגה אישית ובנחמה.

תקופת שלטונו של קולונל מנגיסטו היילה מריאם באתיופיה (1974–1991) הייתה קשה ביותר לאוכלוסייה, עם מלחמה, רעב ומלחמת אזרחים שבה נהרגו כמיליון אזרחים. בתקופה זו קס ביאדגלין שימש מנהיג רוחני מובהק, והקהילה הסתמכה עליו בהנהגה, בתקווה ובשמירה על קדושת החיים וההלכה.

כאשר מדינת ישראל החלה לאמץ את חוק השבות לגבי יהודי אתיופיה בשנות השבעים, קס ביאדגלין נקט עמדות חריפות ומפתיעות. על אף שפתיחת שערי המדינה אפשרה עלייה של רבים מבני עדתו, הוא התנגד לכך בתחילה, ואמר כי ירושלים עומדת בטומאתה, ושאנשי ירושלים אינם עובדי ה' כראוי.

ערב מבצע שלמה, בשנת תשנ״א (1991), שבו עלו רוב יהודי אתיופיה לישראל, קס ביאדגלין עמד בסירובו לעלות, אף שכבר היה אדם מבוגר בן 75, וכבר איבד את מאור עיניו. רק מול המציאות של עזיבת כל בני הקהילה וחוסר רצון להישאר לבדו, ובעידוד בנו, קס אדיסו, הוא הסכים לעלות לארץ, והצטרף לעולים שהגיעו במסגרת המבצע. לאחר הגעתו לישראל הוא התיישב בשכונת אושיות ברחובות, והמשיך להנהיג את עדתו מבחינה רוחנית וחברתית.

וכאן בארץ קרה הנס: קס ביאדגלין חזר לראות כאחד האדם, וחזר למשרתו, לקרוא בספר התורה בבית הכנסת בשבת!

למרות היותו מבוגר מאד, הוא הנהיג את עדתו ביד רמה. הוא התנגד למדיניות הרבנות הראשית בנוגע לגיור לחומרה של יהודי אתיופיה. הוא ראה בכך עלבון לקהילה ששמרה על ייחודה ומנהגיה לאורך דורות ונלחמה במיסיונריות הנוצרית באתיופיה. הוא קבל גם על חוסר ההערכה הרשמי כלפי הקסים כמנהיגים רוחניים המייצגים את המסורת העתיקה של ביתא ישראל, ודאג להעלאת מעמדם.

מעבר לתפקידו בהנהגה ולימוד, קס ביאדגלין השפיע רבות על בני עדתו להמשיך ולקיים את המנהגים והמסורות שליוו אותם שנים רבות בארצות הגלות. כדי ליצור המשכיות למנהגי הנישואין, הוא בעצמו היה טורח ומשתתף בשמחות של בני העדה. ערב החתונה מקיימים את מסיבת "אבבה יזה", עם ברכות ומוסיקה בשפת הגֶעז, והקס עצמו היה רוקד עם החתן והשושבינים לפני הכלה. כך גם במנהגי הלידה והטיפול בתינוקות.

הנהגתו של קס ביאדגלין תפסה מקום חשוב במעבר של עדתו מתקופת חייה בכפרים האתיופיים לתקופת העלייה וההתיישבות בארץ ישראל. הוא השאיר חותם עמוק בלב עדתו. עד פטירתו ביום כ״ז בחשוון תשס״ה (2004).