מבבל ועד ניו זילנד: עדויות למבול מרחבי העולם

התורה מתארת את סיפור המבול, שבו נחרב העולם ונכחדה האנושות מלבד נח ובניו. והנה, רוב ככל אומות העולם מעידות גם הן על מבול קדום שהשתמר בזיכרונן. אמנם לפעמים הסיפור מלווה בכל מיני תוספות מיתולוגיות מוזרות, אך עצם הסיפור של המבול משותף לכל באי העולם כמעט. לפי מחקרים, המבול מוזכר ב-217 תרבויות.

סיפורים על מבול גדול, על חורבן יישובים ועל ניצולים שמהם התחדשו החיים מצויים בתרבויות המרוחקות זו מזו מרחק רב. מסורות כאלה נשמרו בלוחות חרס ממסופוטמיה, בספרות הודית ויוונית, בכתבי עמי אמריקה ובמסורות שבעל פה מאיי האוקיינוס השקט. המקורות מאפשרים לבחון את תפוצתו של סיפור המבול, ואת הפרטים שנלוו אליו בכל ארץ.

העדויות הכתובות המפורטות ביותר הגיעו מארצות הפרת והחידקל. בין הטקסטים השומריים נמצא סיפור שגיבורו מקבל אזהרה מפני מבול שעתיד להשמיד את האנושות. הטקסט שרד באופן חלקי, ובמקומות אחדים חסרות בו שורות רבות. בחלק שנשתמר מסופר על כלי שיט גדול שהיטלטל ברוחות ובמים במשך שבעה ימים ושבעה לילות. לאחר שהסערה חלפה פתח ניצול המבול פתח בספינה והקריב קורבנות. בהמשך נזכרת יציאת בעלי חיים אל הארץ, והגיבור מתואר כמי ששימר את בעלי החיים ואת זרע האנושות. נוסח הטקסט ותרגומו מצויים במאגר הספרות השומרית של אוניברסיטת אוקספורד.

מסורת בבלית נוספת נשמרה בעלילת אַתְרַחַסִיס. במוזיאון הבריטי מצוי לוח מהיצירה המתוארך לשנת 1635 לפני הספירה. בסיפור זה מקבל גיבור המבול אזהרה, ובונה כלי שיט שבו ניצלים הוא, בני ביתו ובעלי החיים שלו.

הנוסח המסופוטמי המפורסם ביותר מופיע בלוח האחד-עשר של עלילות גילגמש. גיבור המבול נקרא בו אוּתְנַפִּישְׁתִּים (שם דומה במשמעותו לנח – להינפש, לנוח). הוא מקבל אזהרה מפני האסון ובונה ספינה להצלתו ולהצלת בני משפחתו. הלוח, המכונה כיום "לוח המבול", נמצא בנינוה, בין שרידי ספריית אשורבניפל, ומתוארך למאה השביעית לפני הספירה.

בהודו נשמר סיפור המבול בחיבור "שַׁטַפַּתַה בְּרַהְמַנַה", בחלק הראשון, פרק שמיני, יחידה ראשונה. גיבורו הוא מַנוּ. לפי הסיפור, דג קטן מגיע לידיו ומבקש ממנו לגדלו, תוך הבטחה להצילו מאסון עתידי. כאשר הדג גדל, הוא מודיע למַנוּ מתי יבוא המבול ומורה לו להכין ספינה. עם עליית המים נכנס מַנוּ לספינה, קושר אותה לקרנו של הדג ומובל אל הר צפוני. שם הוא קושר את הספינה לעץ ויורד בהדרגה עם נסיגת המים. המסורת כוללת, אפוא, אזהרה מוקדמת, הכנת כלי שיט, הצלה בזמן המבול והגעה להר.

במסורת היוונית נודע סיפורו של דֶּאוּקַלִיוֹן. ב"ספרייה" המיוחסת לאפולודורוס, ספר ראשון, פרק ז', מסופר כי הוא קיבל עצה מפרומתאוס, הכין תיבה, הכניס לתוכה מזון ונכנס אליה עם רעייתו. גשמים כבדים הציפו את רוב יוון, לפי הנוסח הזה, והיו גם אנשים שנמלטו אל ההרים הגבוהים. תיבתו של דֶּאוּקַלִיוֹן היטלטלה במשך תשעה ימים ותשעה לילות, עד שהגיעה להר פרנסוס. כאשר חדל הגשם, הוא יצא והקריב קורבן.

גם באמריקה המרכזית נמצאות מסורות על עולם קדום שנחרב במים. ב"פופול ווח", ספר מסורותיהם של בני הקִיצֶ׳ה ממשפחת עמי המאיה בגואטמלה, מסופר על יצורים דמויי אדם העשויים עץ, שהושמדו באסון הכולל מבול. בתרגומו המחקרי של אלן כריסטנסון נידונים פרטי התיאור, ובהם גשם כבד ולשונות המתייחסות גם לשרף.

בני המאיה לא היו היחידים באזור שהכירו חורבן במים. בהערותיו מביא כריסטנסון גם מסורת אצטקית על תקופה הנקראת "ארבע-מים", שבה הושמדו תושבי העולם במבול והפכו לדגים. במסורת זו המבול משתלב ברצף של תקופות עולם. הפרטים שונים מאלה של סיפורי הספינה המסופוטמיים, אך עצם מקומו של אסון מים גדול בתיאור העבר הקדום מתועד גם כאן.

באיי האוקיינוס השקט נשמרו סיפורי הצפה במסורת המאורית של ניו זילנד. האנציקלופדיה הלאומית של ניו זילנד מתארת סיפור על טַאוְהַקִי, העובר עם אנשיו ומשפחותיהם ליישוב מבוצר בראש הר. לאחר מכן יורדים מים מן השמיים ומציפים את הארץ. זו דוגמה למסורת שבה ההצלה קשורה בעלייה למקום גבוה.

כאמור, כל אומה הוסיפה נופך משלה, אבל עצם מציאות המבול הייתה עובדה ידועה ומפורסמת בכל העמים הקדומים.