1,700 שנה מתחת לאפר: איך התגלו סדום ועמורה הרומאיות?

כאשר כילה טיטוס להחריב את בית המקדש, חזר לו לרומא לחגיגות ניצחון מפוארות סביב שער טיטוס המפורסם, ששרד עד ימינו, ובו נראים השבויים היהודים סוחבים את המנורה. אך החגיגות לא ארכו. טיטוס חלה במחלה קשה של יצור שהתפתח במוחו, ומת בגיל צעיר ובייסורים. גם רומא כולה נענשה באסון כבד: הר הגעש וזוב התפרץ וקבר תחתיו שתי ערים שלמות על יושביהן. אלו היו פומפיי והרקולנאום.

וכך מתאר הסופר וחוקר הטבע הרומאי פליניוס, שנכח במקום: "האפר החל נופל על ראשינו, אם כי לא בכמות מרובה. הפניתי את מבטי לאחור. ערפל כהה בעקבותינו, מתפשט על הקרקע כמו ענן... הלילה ירד. האפלה הייתה מוחלטת, כמו בחדר שחלונותיו הוגפו. יכולת לשמוע את צווחות הנשים, את צרחות הילדים, את צעקות הגברים. חלקם קוראים לילדיהם, חלקם להוריהם, חלקן לבעליהן, מנסים לזהות זה את זה לפי הקולות. אחד מקונן על מר גורלו, אחר על גורל משפחתו; חלקם מבקשים את נפשם למות...".

אביו של פליניוס נספה באירוע. פליניוס עצמו הצליח להימלט בסירה ללב הים.

כ-1,700 שנים חלפו, ואיכר ממחוז קמפניה, שחפר בשדהו, הרגיש שמחרשתו ננעצת באבן מסותתת. הוא חפר עוד קצת, וגילה ראש של מגדל. לאט לאט התפשטה השמועה, עד שהגיע למקום המהנדס הצבאי קרל ובר, שהיה בן חסות של המלך קרלוס השלישי. הוא החל לחפור בזהירות וגילה רחובות, בתים ומה שנראה כמו קצה של עיר שלמה. מתחילה לא היה לוובר מושג איזו עיר זו, עד שנתגלתה בה כתובת המזכירה את השם פומפיי. כך התברר כי הסיפור הקדום של פליניוס אכן התרחש במציאות, ולא עוד, אלא שכל העיר פומפיי קבורה כעת תחת מטרים של לבה.

במשך למעלה ממאתיים שנים נחפרה העיר, עדיין לא נחשפה כולה, אך רובה הגדול נחשף. ממה שגילו הארכיאולוגים, ניתן להבין שפומפיי היתה עיר חוטאת כסדום. הממצאים מראים בתים של עשירים שהיו שטופים בתענוגות ובחטא, שהתבססו על ניצול של עבדים ושפחות בצורה המכוערת ביותר שניתן לדמיין. כמות המסבאות שגדשו את העיר היא דמיונית. ציורי הקיר ששרדו וכתובות הגרפיטי מתעדים חיים של חטא, הוללות ותענוגות. גם שחיתות פוליטית מתועדת בכתובות הקיר הקדומות, ששרדו בחלקן כביום ההתפרצות.

באודיטוריום של פומפיי, ששרד בשלמותו, הוצגו הצגות אליליות והתקיימו משחקים אכזריים. הרומאים ניצלו את העניים ואת העבדים, והיו עסוקים רק בתענוגות ובסיפוק תאוותם. חדרי העבדים היו עלובים וקטנים, ומזונם היה דל. בתיהם של העשירים היו מפוארים וכללו גם בתי מרחץ ענקיים, שאותם מילאו, כמובן, העבדים, בכדים שהובאו על כתפיהם מהנהר בזה אחר זה. "בפומפיי התייחסו לעבדים כאל חפצים מדברים", אומר חוקר המקום, כפי שמתואר במוזיאון של פומפיי.

באופן מפתיע התגלתה בפומפי הכתובת "סדום ועמורה" בשפה היוונית. יתכן שאחד הנוכחים בעיר הרגיש את הדמיון לערים החוטאות המתוארות בתורה. אך הוא לא ידע שסופה המר יהיה דומה מאד לסופן של סדום ועמורה.