הסליחות שאחרי השריפה: כך המשיכו יהודי סלוניקי להתפלל כשמרכז חייהם עלה באש

בקיץ תרע"ז (אוגוסט 1917) התרחש אחד האסונות הגדולים בתולדות יהדות סלוניקי. שריפה ענקית שפרצה בעיר החריבה את המרכז היהודי העתיק, אזור שבו חיו עשרות אלפי יהודים ובו שכנו רוב בתי הכנסת, מוסדות הצדקה, בתי המדרש ומרכזי החיים הקהילתיים. בתוך שעות אחדות השתנו לחלוטין פניה של אחת הקהילות היהודיות החשובות בעולם.

כאשר הגיע חודש אלול שלאחר השריפה, עמדו יהודי סלוניקי מול מציאות שלא הכירו במשך מאות שנים. בתי הכנסת שבהם נאמרו סליחות מדור לדור לא היו קיימים עוד, ספרי תורה וספרי קודש רבים נשרפו, משפחות רבות איבדו את בתיהן ורבים מבני הקהילה עדיין חיו בתנאי מחסור ובמחנות זמניים.

קהילת סלוניקי הייתה במשך מאות שנים אחת הקהילות היהודיות הגדולות והמיוחדות בעולם. לאחר גירוש ספרד בשנת רנ"ב (1492) הגיעו לעיר אלפי יהודים מגורשי ספרד ופורטוגל. הם הביאו עמם את שפת הלאדינו, מסורות ספרדיות, מנהגים, פיוטים ונוסחי תפילה. במשך מאות שנים הייתה סלוניקי עיר שבה היה ליהודים רוב משמעותי. חיי המסחר, הנמל, המלאכה והתרבות בעיר היו בידי הקהילה היהודית. היו בעיר עשרות בתי כנסת, רבים מהם נקראו על שם הקהילות שמהן הגיעו המייסדים: קסטיליה, אראגון, פורטוגל, ליסבון ועוד.

ב-18 באוגוסט 1917 פרצה שריפה בשכונת קמארה בעיר. השריפה התפשטה במהירות בגלל הרוחות והבנייה הצפופה של בתי העץ, האש בערה במשך כשלושים ושתיים שעות, והתוצאות היו קשות: כ-9,500 בתים נשרפו, כ-70,000 תושבים נותרו ללא קורת גג, חלק גדול מהאזור היהודי העתיק נהרס.

אחד הנזקים הכואבים ביותר היה אובדן ספרי התורה והספרים העתיקים, בבתי הכנסת היו ספרי תורה, מחזורים עתיקים, ספרי הלכה וסידורים שעברו בירושה במשך דורות. רבים מאלו נשרפו וכלו בעשן, ואבדתם גרמה צער גדול ונורא לקהילות השונות.

כאשר הגיע חודש אלול של שנת תרע"ז, חודשים ספורים לאחר השריפה, נדרשו יהודי סלוניקי למצוא דרך לקיים את תפילות הימים הנוראים. חלק מבתי הכנסת לא היו קיימים עוד. חלק מהקהילה התפזרה בשכונות אחרות, וחלק מהאנשים עדיין התגוררו במבנים זמניים. למרות זאת, התפילות נמשכו.

הקהילה ארגנה מקומות תפילה חלופיים, ובתי כנסת שנותרו או מבנים ציבוריים שימשו כמקומות התכנסות. הסליחות קיבלו באותה שנה משמעות מיוחדת. פיוטי הסליחות העוסקים בגלות, צרות הציבור ובקשת רחמים, נאמרו על ידי אנשים שאיבדו זה עתה את מרכז חייהם.

לאחר השריפה התעורר ויכוח גדול על עתידה של סלוניקי. השלטונות היווניים ביקשו לבנות מחדש את העיר במבנה מודרני יותר, וחלקים מהשטח היהודי העתיק יועדו לשינויים עירוניים. התושבים, כצפוי, התנגדו. מנהיגי הקהילה היהודית ניסו להשיג סיוע ולשקם את מוסדותיהם בכוחות עצמם. אחד הארגונים המרכזיים שפעלו לעזרת יהודי סלוניקי היה הוועד המרכזי של הקהילה היהודית, לצד ארגוני סיוע יהודיים בצרפת ובארצות הברית.

השריפה של 1917 הייתה מכה קשה, אך הקהילה הצליחה להשתקם חלקית. בתי כנסת חדשים נפתחו, מוסדות קהילה חזרו לפעול וחיי הדת התחדשו. אולם פחות משלושים שנה לאחר מכן הגיע האסון הגדול ביותר: בשנת 1943, בתקופת הכיבוש הגרמני, גורשו יהודי סלוניקי למחנות ההשמדה. רוב הקהילה הושמדה, והזיכרון של שריפת 1917 נשמר אצל הניצולים כטרגדיה קדומה, סיפור שליווה אותם מהמולדת הישנה.