ממרוקו לסין ב-30 שנה: הנוסע המוסלמי שתיעד יהודים במאה ה-14

ביום שישי לפנות בוקר, בחודש יולי 1348, יצאו אלפים מאנשי העיר דמשק משערי העיר בתהלוכה ארוכה. שלושה ימים צמו התושבים מפני המגפה השחורה שהפילה אלפים בערי סוריה ומצרים. בראש התהלוכה הלכו האמירים והשופטים יחפים, וספרי קוראן בידיהם. אחריהם יצאו אנשי העיר, משפחות-משפחות. בתוך הקהל צעדו יהודי דמשק "וספר התורה בידם". עמם הלכו בניהם, נשותיהם וזקניהם. התהלוכה הגיעה אל מסגד אל-אקדאם, "מסגד עקבות הרגליים", מדרום לעיר, ונשארה שם בתפילה עד קרוב לחצות היום.

התיאור הזה נכתב על ידי אבן בטוטה, הנוסע המפורסם משלהי ימי הביניים. במשך שלושים שנה נסע אבן בטוטה בעולם, ובכל מקום בו פגש יהודים, תיאר אותם מזווית ראייתו המעניינת.

מפגש זה עם יהודי דמשק היה האחרון והגדול ביותר עם קהילה יהודית, במהלך מסע שנמשך כמעט שלושים שנה והשתרע ממרוקו ועד סין, מערבות רוסיה ועד חופי מזרח אפריקה ומאיי האוקיינוס ההודי ועד מדבר סהרה. לאורך אלפי עמודי ה"רִחְלָה", ספר מסעותיו, נשתמרו שבעה מפגשים עם יהודים: רובע יהודי באנטליה, רופא יהודי בחצרו של נסיך טורקי, נוסע יהודי מאנדלוסיה, מתורגמן יהודי בארמון קושטא, יישוב יהודי בדרום הודו, רובע יהודי בעיר האנגג'ואו ותהלוכת יהודי דמשק בימי המגפה. יחד הם יוצרים חתך גאוגרפי נדיר של הפזורה היהודית במאה הארבע-עשרה.

אבו עבדאללה מוחמד בן עבדאללה אל לוואתי אל טנג'י, שלמזלנו נודע בשם הקצר יותר "אבן בטוטה", נולד בטנג'יר שבמרוקו בשנת 1304 למשפחת דיינים מהאסכולה המאלכית. ביוני 1325, כשהיה בן עשרים ואחת, יצא מביתו בדרכו למכה. המסע, שנועד להיות עלייה אחת לרגל, הפך לרצף של מסעות שנמשך עד שנת 1354. הוא עבר בצפון אפריקה, מצרים, ארץ ישראל, סוריה, עיראק, פרס, חצי האי ערב, מזרח אפריקה, אנטוליה, קרים, ערבות אורדת הזהב, קושטא, אסיה המרכזית, הודו, האיים המלדיביים, ציילון, דרום־מזרח אסיה, סין, ספרד המוסלמית וממלכת מאלי. לאחר שובו למרוקו הכתיב את זיכרונותיו לסופר האנדלוסי אבן גֻ'זַי, שעיצב אותם לחיבור "מתנת המתבוננים בנפלאות הערים ובפלאי המסעות", הידוע בקיצור בשם "הרִחְלָה".

המפגש הראשון התרחש בחופה הדרומי של אנטוליה. אבן בטוטה הפליג מחופי סוריה והגיע לעיר אל־עלאיה, היא אלניה, ומשם המשיך מערבה לאנטליה. אנטליה של שנת 1332 הייתה נמל גדול, מוקף כרמים, בוסתנים ומעיינות, שאליו הגיעו סוחרים ממצרים, מסוריה ומאיי הים התיכון. תיאורו של אבן בטוטה הוא מהתיאורים המפורטים ביותר של העיר בתקופת הנסיכויות הטורקיות.

העיר הייתה מחולקת לרבעים נפרדים. הסוחרים הנוצרים שבאו מארצות הים ישבו ליד הנמל ברובע מוקף חומה, ששעריו נסגרו בלילה ובשעת תפילת יום שישי. תושביה היוונים הוותיקים של העיר גרו במתחם משלהם, ואף הוא היה מוקף חומה. אחריהם מנה אבן בטוטה את היהודים: "היהודים ברובע אחר, וחומה מקיפה אותם".

מאנטליה המשיך אבן בטוטה בין ערי אנטוליה, התארח בבתי האח'ים, אגודות בעלי המלאכה והמארחים המקומיות, והגיע לבירגי שבעמק הנהר קייסטרוס, לא הרחק מאיזמיר. בקיץ ישב השליט מוחמד בן אַיְדִין בארמון הקיץ שלו בהר בוזדאג, מפני החום הכבד שבעמק. אבן בטוטה עלה אליו יחד עם פרופסור מוסלמי מבירגי, ולאחר כמה ימי אירוח ירדו כולם אל הארמון שבעיר. ביקורו בבירגי מתוארך לקיץ 1333.

אולם הקבלה של הנסיך היה מרוצף ומכוסה שטיחים. במרכזו עמדה בריכת מים, ובארבע פינותיה אריות ארד שפלטו מים מפיותיהם. הנסיך ישב על ספסל מוגבה. לידו ישבו הקאדי, המלומדים ואבן בטוטה, ולמטה מהם קוראי הקוראן. בתוך המעמד נכנס איש זקן, חבוש מצנפת בעלת גדיל. הקאדי והפרופסור קמו לכבודו. האיש התיישב על הספסל, מעל קוראי הקוראן.

אבן בטוטה שאל מי האיש. מארחו השיב: "האיש הזה יהודי הוא, ורופא, כולנו זקוקים לשירותיו". מעמדו המקצועי היה גבוה עד כדי כך שהשופט ואיש הדת קמו כאשר נכנס, והוא ישב בקרבת הנסיך. אבן בטוטה, שראה את סדר הישיבה כביטוי להיררכיה דתית, התפרץ לעברו, גער בו על שישב מעל קוראי הקוראן והשמיע נגדו דברי עלבון קשים. הרופא כעס ועזב את האולם. הנסיך, שלא הבין את דברי האורח המרוקני, ביקש מהמלומד לתרגם לו את המתרחש.

לאחר שעבר את אנטוליה הגיע אבן בטוטה אל חופי הים השחור, הפליג לקרים והצטרף לדרכי אורדת הזהב. הוא עבר בעיר אַזַק, סמוך לשפך הדון, ומשם המשיך לעיר שקרא לה אל־מַאצַ'ר, על נהר גדול בצפון הקווקז. המקום מזוהה עם אזור בורגומדז'ארי שעל נהר קוּמָה, בצפון הקווקז של ימינו. העיר הייתה תחנה בשיירות שבין הים השחור, הערבות הקיפצ'קיות, הקווקז ואסיה המרכזית.

ב"קיסריה", השוק המקורה המרכזי, פנה אליו יהודי ובירכו לשלום בערבית. אבן בטוטה שאל מאין בא. האיש השיב כי הוא מארץ אל אנדלוס, וכי עבר את הדרך כולה ביבשה: מאנדלוסיה לקושטא, משם דרך ארץ רוּם, כלומר אנטוליה, ולאחר מכן דרך ארץ הצ'רקסים שבצפון הקווקז. הוא סיפר כי יצא מאנדלוסיה ארבעה חודשים קודם לכן.

אבן בטוטה התקשה להאמין שאדם חצה בתוך ארבעה חודשים את המרחק שבין חצי האי האיברי לצפון הקווקז. הוא פנה לסוחרים מנוסים שעברו בנתיבים אלה, והם אישרו שהדבר אפשרי.

הדרך שמסר היהודי מתחילה באנדלוסיה, חוצה את הים או את נתיבי אירופה אל קושטא, ממשיכה דרך שטחי הטורקים באנטוליה, פונה אל החוף המזרחי של הים השחור ונכנסת לארץ הצ'רקסים. ארבעת חודשי המסע שלו ממחישים את מהירות התנועה האפשרית לאורך רשתות המסחר של המאה הארבע-עשרה.

מהערבות נסע אבן בטוטה לקושטא, בשיירתה של הנסיכה בַּיַאלוּן, בת הקיסר הביזנטי ואשתו של אוזבק חאן. עם כניסתו לעיר הוצב בבית סמוך לארמון בלאכרנה. לאחר ארבעה ימים נקרא אל הקיסר אנדרוניקוס השלישי. משרת הודי בשם סֻנְבֻּל הוביל אותו דרך שערי הארמון, בכל שער עמדו חיילים, ובשער החמישי חיפשו על גופו נשק.

ארבעה אנשים מצוות הארמון אחזו בבגדיו והוליכו אותו במסדרון שקירותיו מכוסים פסיפסים. בתוך האולם נמסר לשלושה פקידים נוספים. אחד מהם פנה אליו בערבית: "אל תפחד, כך מנהגם עם כל הבא אל המלך. אני המתורגמן, ומוצאי מסוריה". אבן בטוטה מוסיף מיד: האיש היה יהודי.

המתורגמן הסביר לו כיצד לברך את הקיסר וליווה אותו אל אולם הכס. שם ישב הקיסר עם אשתו, בתו ובניו. אנדרוניקוס שאל את האורח על ירושלים, אבן השתייה, בית לחם, חברון, דמשק, קהיר, עיראק ואנטוליה. אבן בטוטה השיב בערבית, והיהודי הסורי תרגם את דבריו לשפת החצר. הקיסר שבע רצון מהתשובות, העניק לו גלימת כבוד, סוס, אוכף ושמשיית מלכות, וציווה להגן עליו בעת סיוריו בעיר.

שלושת המפגשים הרצופים, הרופא בבירגי, הנוסע האנדלוסי באל־מאצ'ר והמתורגמן הסורי בקושטא, מציגים שלושה תפקידים שונים: מומחה רפואי בחצר מוסלמית, נוסע על נתיבי המסחר ומתורגמן בחצר נוצרית. בשלושתם השפה הערבית שימשה גשר בין היהודי לבין הנוסע המרוקני.

לאחר שנות שירותו בחצר סולטאן דלהי נשלח אבן בטוטה בראש משלחת אל קיסר סין. הוא ירד אל חוף מַלַבָּר והגיע לקליקוט, מהנמלים הגדולים באוקיינוס ההודי. בנמל עגנו שלוש עשרה ספינות סיניות. רכושו, משרתיו וחפציו הועלו לספינה קטנה, ואילו מתנות הסולטאן הועלו לספינה גדולה. סערה פגעה באוניות: ספינת המתנות נטרפה, והספינה שבה היו חפציו הפליגה בלעדיו. אבן בטוטה נשאר על החוף, כשברשותו שטיח וכמה מטבעות בלבד.

הוא שמע שהספינה הקטנה עתידה להגיע לקוֹלַם, והחליט לרדוף אחריה בדרך הנהר. המסע נמשך עשרה ימים. בכל ערב ירדו הנוסעים מהסירה, ישנו בכפר שעל הגדה וחזרו בבוקר אל המים. ביום החמישי הגיעו למקום שקרא לו קוּנְגִ'י קַארִי. המקום עמד בראש גבעה, יושביו היו יהודים, בראשם עמד מושל מבני הקהילה, והם שילמו מס גולגולת לסולטאן של קולאם.

המילה שתרגם גיב כ"מושל" מציינת כאן ראש קהילה בעל סמכות מקומית, הכפוף לשליט האזור. היהודים ניהלו את ענייניהם באמצעות אחד מאנשיהם, אך שילמו מס לשלטון ההודי. זהו אחד התיאורים הקדומים והבהירים של ארגון יהודי מקומי בדרום הודו: קהילה מרוכזת, מנהיג מוכר ושייכות למערכת המס של ממלכת קולאם.

לאחר מסעותיו באיים המלדיביים, בציילון ובדרום־מזרח אסיה הגיע אבן בטוטה לסין שבשלטון שושלת יואן המונגולית. בשנת 1346 הגיע לעיר האנגג'ואו, שאותה כינה חַ'נְסָא. העיר, בירתה לשעבר של שושלת סונג הדרומית, הייתה עדיין אחד המרכזים העירוניים והמסחריים הגדולים בעולם. אבן בטוטה תיאר אותה כמכלול של שש ערים מוקפות חומה, שבתוכן רבעים צבאיים, מנהליים, מסחריים ודתיים.

ביום הראשון ללינתם נכנסו הוא ומלוויו אל הרובע שבו ישבו משמר העיר ומפקדו. ביום השני הגיעו אל השער שנקרא בפיו "שער היהודים". מעבר לשער, כתב, ישבו נוצרים וטורקים שעבדו את השמש, "והם רבים מאוד".

אבן בטוטה מאריך בתיאורי מסעותיו המרתקים, אבל אותנו מעניינים תיאורי הקהילות היהודיות בכל קצוות המזרח, חלקם תיאורים ייחודיים שאין להם מקבילות היסטוריות.