נשארו רק שני עותקים: הסידור המודפס הראשון

בשנת 1486, רמ"ו, נדפס בבית הדפוס של שונצינו בצפון איטליה ספר תפילות יהודי. המדפיס כינה אותו "סידורולו", שפירושו בניב איטלקי "סידור קטן", שכן סידור גדול נחשב רק המחזור, שמכיל גם את תפילות החגים.

עד לאותו הזמן הועתקו התפילות בכתב יד. הסידור הידוע הראשון הוא סדר רב עמרם גאון, ראש הישיבה במתא מחסיא שבבבל בשנים 846-864. אחריו חיבר רב סעדיה גאון סידור משלו, והרמב"ם סידר את תפילות השנה בסוף ספר אהבה שבמשנה תורה. מחזור ויטרי, שהוא יסוד לנוסח אשכנז, גדול פי עשרה מסדר רב עמרם.

הנוסחים לא היו אחידים. הטור באורח חיים (סימן מ"ו) משווה בין סדר רב עמרם, נוסח ספרד ונוסח אשכנז, ועומד על הבדלים שונים. ר' יעקב לנדא, בספרו "האגור" מן המאה ה-15, מזכיר סידורים איטלקיים, קסטיליאניים וספרדיים. היה גם נוסח צרפת, שדמה לנוסח אשכנז ונהג בקרפנטרס ובאביניון. ההבדלים נגעו בעיקר בפיוטים ובתפילות הנוספות. הברכות עצמן נשארו כמעט כמות שהן.

ב-1483 הקימו ישראל נתן בן שמואל שונצינו ובנו יהושע שלמה בית דפוס בעיר סונצ'ינו שליד קרימונה בצפון איטליה. הספר הראשון שהדפיסו היה מסכת ברכות, ב־19 בדצמבר 1483, ואחריה מסכת ביצה. אלה המסכתות הראשונות של התלמוד הבבלי שיצאו בדפוס. המשפחה ממוצא אשכנזי, אבל הדפיסה ספרים לקהילות רבות ולנוסחים שונים.

למעשה, לפני שנפנה שונצינו לעסוק בסידור, הוא התחיל להדפיס מחזור. הדפסת המחזור התחילה בתשרי רמ"ו, והסתיימה ביום שני, כ' באלול רמ"ו, 21 באוגוסט 1486. מדוע לקח לו שנה שלמה להדפיס מחזור?

המחזור יצא בשני כרכים. התפילות נדפסו באותיות מרובעות, וההוראות וההלכות בכתב רש"י. היה זה הספר הראשון שנדפס מנוקד כולו, ושיש בו כותרות בחיתוך עץ לאורך כל הטקסט. כדי להדפיס את הכותרות היפות של המחזור, לא השתמשו באותיות סדר ממתכת, אלא גילפו כל כותרת וכותרת באופן ידני בעץ.

המחזור הוא בנוסח איטליה. כך, למשל, במקום "כל נדרי", אומרים הם בעברית "כל הנדרים". ועוד הבדלים שונים. המחזור הזה נדיר ביותר, וב-2012 הוציאה הוצאת מאגנס מהדורת צילום שלו.

וכך אירע, למרות העדפתו של שונצינו את המחזור, שהדפסת ה"סידורולו" הסתיימה קודם. בקולופון של הספר כותב המדפיס: "הושלמה כאן המלאכה לפי מנהג הקהילה הקדושה של רומי, ב' באייר רמ"ו, 7 באפריל 1486". יותר משלושה חדשים לפני סיום המחזור.

מה"סידורולו" של שונצינו נשארו בכל העולם כולו רק שני עותקים!

בשנים הראשונות, סידור מודפס נשאר פינוק נדיר. רק ב-1490 נדפסו לראשונה סידורים נוסח אשכנז, שכונו "תפילה מכל השנה". המהדורה הבאה של סידורים נדפסה ב-1495. בפיזארו נדפס הסידור לראשונה ב-1508, ובפראג ב-1512.

הסידור הראשון בנוסח ספרד נדפס בוונציה ב-1524. הספרדים הסתדרו ארבעים שנה בלי סידור מודפס! שמו של הסידור הספרדי היה "תמונות, תחינות, תפילות". שנה לאחר מכן, ב-1525 נדפס סידור ספרדי מסוג מיוחד: סידור עם פירוש, דבר שלא היה עד לאותה שנה.

חלק מהסידורים הראשונים כללו את נוסח תפילות כל השנה, כמו "סידור השלם" בזמננו. הבעיה הייתה שהדפים של פעם היו גדולים וכבדים, האותיות גדולות, והסידור הפך כבד מנשוא... אחד המדפיסים התלונן, בהקדמתו, שהחומר בספר הולך ומתרבה, שגודלו מתקרב לגודל השולחן ערוך ושהוא כבד מכדי לשאת אותו לבית הכנסת. לכן חילק את הסידור לשני כרכים: הראשון לתפילות החול, והשני לתפילות המועדים, כדי שאפשר יהיה לקנות כל חלק לחוד, ולסחוב אותו בפני עצמו.

אחרי כמאתיים שנה של הדפסות סידורים, הגיע זמנו של שכלול חדש: סידור מתוקן ומוגה. אנשים התרגלו שבסידורים ישנם שגיאות, אך חזנים ובעלי תפילה מומחים ומדקדקים עברו על הסידור, הגיהו ותקנו, והוציאו "סידור מתוקן". כזו הייתה מהדורתו של נחמן ליבלר בדיהרנפורט ב-1690. מצד שני קפצו על העגלה כל מיני אנשים מקוריים ויצירתיים שהחליטו שהתיקונים שלהם לנוסח הם "סידור מתוקן", גם אם מדובר ברעיונות שבדו מלבם. סידורו של רבי שלמה הנאו (יסניץ 1725) הצית אש מחלוקת עצומה: הללו מצדדים בתיקוניו, והללו טוענים כי הם חסרי כל בסיס ומקור, ואין לנו זכות לשנות את נוסח התפילה. ב-1744 הדפיס הגאון היעב"ץ סידור מתוקן ומפואר, שהפך לבסיס לסידורים רבים, בהיותו סידור של אחד מגדולי וגאוני הדור הידוע כמדקדק ובקי בלשון ובכל רזי הסוד והספרות.

ומה עם סידורי הראשונים? הם שכבו בכתב יד שנים רבות. סדר רב עמרם נשאר בכתב יד יותר מאלף שנה, ויצא לראשונה בוורשה ב-1865, מכתב יד מחברון שרכש נתן נטע קורונל. סדר התפילות של הרמב"ם, עם תרגום לגרמנית, הוצא בסנט פטרבורג ב-1851 בידי לאון מנדלשטם. מחזור ויטרי נדפס בברלין ב-1893 בהוצאת מקיצי נרדמים, בעריכת שמעון הורוויץ. סידור רש"י, שחובר בידי תלמידיו ועוסק בעיקר בהלכות התפילה ופחות בנוסח עצמו, נדפס בברלין ב-1910-1911 בעריכת שלמה בובר ויעקב פרימן.

כיום, בכל בית כנסת יש סידורים רבים לשימוש הציבור. סידורים אלו הם פרי עבודה של שנים רבות, מעתיקי כתבי יד, מדפיסים, גדולי ישראל ששקדו על הנוסח, מדקדקים ובקיאים במנהגים, וכך לכל עדה יש הסידור שלה, המשביע את רצונה בהתאם למנהגיה והשער הפתוח כנגדם בשמיים.