מדריך הטיולים שהגיע מרחוק: סיפורו של אוסקר אדר

בשלהי קיץ 1969 עמד אוטובוס תיירים ליד מלון "המלך דוד" בירושלים. מעברו השני של גיא בן הינום נראו חומות העיר העתיקה ומגדל דוד, בוהקים בשמש. אל האוטובוס עלה מדריך מקומי מזוקן, הציג את עצמו בשם אשר והחל לספור את הנוסעים. הוא דיבר עברית, אבל אחד התיירים, לאונרד לוין, שם לב מיד לדבר קטן: המדריך ספר את הנוסעים בגרמנית.

כאשר לקח אותם המדריך לסיור ביד ושם, שאל אותו לאונרד לוין: "היכן היית בשנות השואה?". אשר לא השיב בבירור, והדבר העלה חשדות נוספים כנגדו.

התהיות שהעלה לוין חשפו סיפור חיים מטלטל, שהפך לסנסציה. התברר כי האיש שהציג את עצמו לתיירים בשם אשר נולד בשנת 1925 בשם אוסקר אדר, באזור נירנברג שבבוואריה, וגדל בעיירה לָאוּף שעל נהר הפגניץ. לאוף נמצאת פחות מעשרים קילומטרים מצפון-מזרח לנירנברג, העיר שתיעשה בתוך שנים אחדות לבירת הכינוסים ההמוניים של המפלגה הנאצית.

אמו של אוסקר לא רצתה שיתרועע עם נערי הרחוב הקשוחים, נוער היטלר המשתולל, אבל הילד השקט הביט בהם בהערצה מסוימת: הם היו חזקים, ספורטיביים ובטוחים בעצמם, בדיוק כל מה שהוא הרגיש שחסר לו. ואז הוא הצטרף לתנועת הנוער ההיטלראית.

העולם שסביבו לימד אותו שהיהודים אחראים להידרדרותה של גרמניה. כרזות, שיעורים, שיחות של מבוגרים ותעמולה הציעו כולם אותה תבנית: אם יש בעיה כלכלית, חברתית או תרבותית, מאחוריה נמצא האויב היהודי. עד 1942 הוא כבר לא היה רק חבר מהשורה. בזיכרונותיו הוא מתאר את עצמו חוזר הביתה בגאווה לאחר שקיבל תפקיד מנהיגותי בתנועה, ומוצא את אמו ואחותו מאזינות לשידורי ה־BBC, שאותם הוא עצמו עדיין ראה כתעמולת אויב.

בהמשך הצטרף אדר ללופטוואפה, חיל האויר הגרמני בפיקודו של מרשל הרמן גרינג. אך הוא לא זכה להשתתף בטיסות מלחמתיות, שכן עד שהסתיימה הכשרתו, כבר לא נותר דלק בגרמניה. המצב הקשה בגרמניה עורר את אוסקר לשאול שאלות: האמנם העולם הוא כה שחור ולבן כפי שציירה התעמולה הנאצית? האמנם היהודים הם האסון של האנושות? למה?

באחת ההזדמנויות הוא ראה חיילים נאצים גוררים יהודי רזה ומפוחד, חלוש וחולה, ועלתה במוחו השאלה: האם זה האויב? האם הוא עשה משהו רע למישהו?

ואז הוא פגש את האכזריות והאטימות הנאצית מזווית נוספת. הוא נתקל בסצינה שבה קצין גרמני הוצא להורג משום שהעז לומר שגרמניה תפסיד במלחמה, ועל גופו הוצב שלט המסביר את סיבת העונש. הוא הבין שאיבד את הדרך. מדינה, שטענה שהיא בונה "אדם חדש", תלתה את אחד מקציניה מפני שאמר בקול את מה שהמציאות כבר הראתה?

בסוף המלחמה כבר היה אוסקר אדם אחר מזה שחזר בגאווה הביתה ב-1942 עם אותות ההיטלר יוגנד. בדרך מאוסטריה הוא ראה ערים הרוסות, בניינים שהפכו לערמות אבן ומתכת ונוף גרמני שהמלחמה חרכה. נירנברג, הסמוכה למקום ילדותו, היתה מהערים שנפגעו קשות. הוא ניסה להבין לא רק כיצד גרמניה הובסה, אלא כיצד חברה שלמה, ובה הוא עצמו, קיבלה במשך שנים שקר אחרי שקר כמערכת של אמת.

אחרי המלחמה פנה אוסקר ללימודי משפטים באוניברסיטת ארלנגן, עסק במשפטים ועבד גם בעולם הבנקאות והייעוץ המשפטי. כלפי חוץ היתה זו חזרה מהירה למדי לחיים אזרחיים: גרמניה נבנתה מחדש, האוניברסיטאות נפתחו, מוסדות כלכליים חזרו לפעול. אבל אוסקר לא הצליח לחזור לשגרה. הוא יצא למסעות סביב העולם לחפש את עצמו, או את האמת.

הוא עבר בבגדאד, בטהרן, בהודו ובמקומות נוספים, קרא ספרים, נפגש עם הוגים וחיפש תשובה לשאלות שהמלחמה הותירה אצלו פתוחות. בשלב מסוים נשא בתרמילו גם ספר תנ"ך שרכש בחנות ספרים בדלהי, תחילה בלי להיות בטוח אם בכלל יקרא בו. בסופו של המסע הגיע גם לארץ ישראל. הוא הגיע לירדן, ומשם נכנס לישראל דרך מעבר מנדלבאום. ירושלים היתה אז עיר מחולקת: גדרות תיל, שטחי הפקר ועמדות הפרידו בין שני חלקיה. אוסקר הגיע אל הצד הישראלי, וביקש ללמוד עברית. מכריו הציעו לו לנסוע לקיבוץ הזורע, שבו חיו רבים מעולי גרמניה, ולהירשם לאולפן.

כך, פחות מחמש עשרה שנה לאחר תום המלחמה, הגיע גרמני שהיה חבר בהיטלר יוגנד ואיש הלופטוואפה לקיבוץ שבו חיו יהודים גרמנים שנאלצו לעזוב את מולדתם מאימת הנאצים. הוא למד מהם עברית, עבד באדמה ושמע את סיפוריהם. את שמו שינה לאשר אדר. באותן שנים הכיר גם אנשי רוח בירושלים. הוא פגש את הפילוסופים יוצאי גרמניה מרטין בובר, שמואל הוגו ברגמן ודוד פלוסר. אדר למד עברית, קרא תנ"ך בעברית ובגרמנית והחל לבלות יותר ויותר זמן בישראל. הוא עבר בין ירושלים, קיבוצים ויישובים בעמק יזרעאל. בתקופה מסוימת התיישב באזור יקנעם והיה קשור ליוזמה שנודעה בשם "עמק השלום".

בחודש מאי 1968 התגייר אשר אדר בבית הדין הרבני בחיפה. הוא חי בירושלים כיהודי שומר מצוות המדקדק בקלה כבחמורה, ובהמשך נשא אישה ישראלית ניצולת שואה. ההיסטוריון דיויד פלדמן הנציח את סיפורו בספר בשם "ביוגרפיה של גר צדק, מילדותו בגרמניה הנאצית ועד גיורו וחייו כיהודי אורתודוקסי בישראל". הספר התפרסם ב-2001.

מלבד היותו מדריך טיולים, למד אשר אדר נושאים שונים בהיסטוריה ומשפטים ונשא תואר ד"ר. ב-2006 התפרסם ספרו על משמעות סמל מגן דוד היהודי. מה שנתפס בעיניו בשנותיו הצעירות כסמל האויב, "טלאי צהוב", נתפס בעיניו אחרי גיורו כסמל יהודי עתיק יומין, בעל משמעות רבה. הוא נפטר בשנת 2011.