מפתיע: מה עושה הקיסר פרנץ יוזף בסידור שלנו?

מי שמחזיק בביתו "סידור אוצר התפילות", יגלה בו "תפילה לשלום הקיר"ה", ובתוך התפילה מודפס שמו של הקיסר "פרענץ יוזעף ירום הודו ואשתו הגבירה אליזבת". הסידור הוא מהדורת צילום של סידור ישן, שנדפס בתוך האימפריה האוסטרו הונגרית במאה ה-19.

מה עושה הקיסר באמצע תפילת בית הכנסת?

הבסיס הרעיוני לתפילה על השלטון הנוכרי עתיק יומין. המשנה במסכת אבות מביאה את הוראתו המפורסמת של רבי חנינא סגן הכהנים: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה - איש את רעהו חיים בלעו". המלכות היא ערובה לסדר ציבורי המגן על המיעוט היהודי. דברים אלו מהדהדים את קריאתו של הנביא ירמיהו לגולי בבל: "וְדִרְשׁוּ אֶת שְׁלוֹם הָעִיר אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם שָׁמָּה וְהִתְפַּלְלוּ בַעֲדָהּ אֶל ה' כִּי בִשְׁלוֹמָהּ יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם".

עם זאת, רש"י מצביע על מקורות המלמדים כי התפילה והקורבנות למען מלכים זרים התקיימו גם כאשר עם ישראל ישב על אדמתו. בספר עזרא מתואר כיצד הקריבו בבית המקדש השני ומתפללים "לשלומי מלכא ובנוהי" (לחיי המלך ובניו דריווש), וחז"ל מלמדים כי שבעים הפרים שהוקרבו בחג הסוכות נועדו להגן על שבעים אומות העולם כולן.

סיפור מעניין נוסף, הקשור להגנה של עם ישראל על המלכות, הוא מתוך מפגשו של שמעון הצדיק עם אלכסנדר מוקדון. כאשר אלכסנדר ראה את הכהן הגדול, הוא ירד ממרכבתו והשתחווה. כשנשאל על ידי מלוויו מדוע הוא משתחווה ליהודי, ענה אלכסנדר כי דמותו של הכהן הגדול נגלית אליו בחלום לפני כל ניצחון בשדה הקרב. שמעון הצדיק ניצל את שעת הכושר ואמר למלך: "בית שאנו מתפללין בו על מלכותך – התעוך גויים ונתתו להם". אלכסנדר קיבל את המסר, ומסר את השומרונים לידי היהודים, שעשו שפטים בכותים השומרונים, והר גריזים, שהיה מקודש להם, נחרש ונזרע כרשינים. המקדש הפך באופן רשמי בעיני השלטון הזר למרכז רוחני המתפלל למען שלומו.

הנוסח המוכר לנו כיום, הפותח במילים "הנותן תשועה למלכים וממשלה לנסיכים...", התגבש בשלהי ימי הביניים. המקור המוקדם ביותר בכתב שבו מופיעה תפילה זו הוא מחזור מֵאַרַאגוֹן שבספרד, שנכתב בסוף המאה ה-15.

במחזור זה, המלך שזכה לברכה הממלכתית היה דון פירדנו – הוא המלך פרננדו השני מאראגון. למרבה האירוניה, שנים ספורות בלבד לאחר שהיהודים עמדו בבתי הכנסת באראגון וביקשו מאלוקים שישמור, ינצור וירומם את המלך פרננדו, חתם אותו מלך (יחד עם אשתו איזבלה) על צו גירוש ספרד המפורסם (1492), ששם קץ לתור הזהב ושלח מאות אלפי יהודים לגלות.

בשל המציאות הפוליטית המורכבת, שבה היהודים נאלצו להפגין נאמנות למלכים שלעיתים קרובות רדפו אותם, התפתחה תיאוריה מרתקת בקרב חוקרים ופרשנים: התפילה נכתבה בלשון כפולה ומתוחכמת, המקפלת בתוכה משמעויות נסתרות. לפי הגישה הזו, בעוד הקהילה מצהירה בקול רם על ברכת המלך, הפסוקים ששולבו בתפילה רומזים בלב על מפלת השלטון הזר וגאולת ישראל.

כדי להבין זאת, יש לבחון את המקורות המקראיים שמהם נלקחו השורות המרכזיות:

1. "הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים הַפּוֹצֶה אֶת דָּוִד עַבְדּוֹ מֵחֶרֶב רָעָה..." – שורה זו לקוחה ישירות מספר תהלים (פרק קמ"ד, פסוק י'). אולם, אם ממשיכים לקרוא את הפסוק הבא מיד לאחר מכן, מגלים את הכוונה האמיתית שאותה המתפלל אולי הרהר בלבו: "פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִיַּד בְּנֵי נֵכָר אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר". כלומר, התפילה האמיתית היא הצלה מידיו של אותו מלך נכרי שפיו דובר שקר.

2. "הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה..." – תואר זה המיוחס לה' מגיע ישירות מנבואת ישעיהו (פרק מ"ג, פסוק ט"ז). ההקשר הרחב של הנבואה שם עוסק בחורבן האויבים: "הַמּוֹצִיא רֶכֶב וָסוּס חַיִל וְעִזּוּז יַחְדָּו יִשְׁכְּבוּ בַּל יָקוּמוּ דָּעֲכוּ כַּפִּשְׁתָּה כָבוּ". המתפלל המתוחכם שחי תחת עול הגלות יכול היה למצוא בפסוק זה נחמה סמויה על קריסת האימפריות הנוכריות.

נראה שלתפילת הנותן תשועה היו גוונים רבים ושונים, מהם עבור מלכי חסד שבאמת התכוונו להצלחתם, ומהם מקרים שאולי פחות... בספרייה הלאומית נשמרו גם כתבי יד של "הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים" מזמנים שונים, וגם ביצועים מוקלטים של התפילה. אחד הביצועים הוא של אהרן צרפתי, חזן יליד סלוניקי, והוא משקף מסורת ספרדית מהמזרח הקרוב והבלקן.