תרבות יהודית

משתוקק כל כך לקיים בהידור "נר איש וביתו", להקים בית נאמן לה' ולתורתו. אך עוד שנה אני כאן. עדיין לא זכיתי לנס. סיפורו של משה זיאת, פרק מיוחד לחנוכה: עשינו לך מנורה

מצד השכל הישר אני מוכרח כרגע להשתמש בכיסא הזה, ואם כך פני המציאות, זאת אומרת שהקב"ה מצווה עלי כרגע להשתמש בכיסא גלגלים. סיפורו של משה זיאת, פרק 24: "ויתנו לך כתר מלוכה"

האמנית הודיה בושארי החליטה לאייר את דמותו של רב-סמל רן גואילי הי"ד, שנפל בקרבות מול המחבלים ביום הטבח, נחטף לעזה וטרם שב: "מחכים שהלב יהיה שלם, שרן יחזור גם"

אנו, במו ידינו, נועלים בפנינו עולמות קסומים ונפלאים. לו היינו יודעים על קיומם, היינו משתוקקים להיחשף אליהם, ולמרבה האכזבה ה"מפתח" נמצא דווקא במקום שמור ובטוח בידיים הקמוצות שלנו. סיפורו של משה זיאת, פרק 23: בואו חשבון

מרגע לרגע, תחושת המרמור וההפסד מההרפתקה המוזרה שחוויתי בדקות האחרונות מתחלפת לה בתחושת עונג מתוקה שזמן רב לא טעמתי. אני נשאב כל כולי אל התפילה בתשוקה ובהתלהבות. סיפורו של משה זיאת, פרק 22: לפניך אני נכנע

אני מתאר לעצמי כי יאיר, עם האמפתיה הנדירה ולב הזהב שלו, לבטח ניסה לדון אותי לכף זכות, כשהוא מפטיר לעצמו, "כנראה משבר קשה פוקד את משה אהרן בתקופה זו, ומרוב תסכול ויגון הוא מנסה לברוח קצת מהמציאות העגומה". אך אני בשלי. סיפורו של משה זיאת, פרק 21: רגע של חירות

ישנם רגעים, שהקב"ה מביא את האדם למצב שאין בו שום ניסיון אקטיבי (פעיל), אך מצפים ממנו רק לשתיקה, דומיה, הכנעה גמורה. סיפורו של משה זיאת, פרק 20: "ישב בדד וידם"

דווקא מעומק היגון של הבדידות המרה, מצאתי את שאהבה נפשי. נמלטתי ונזרקתי היישר אל ידיו הטובות של אבא שבשמים, ושם, במקום הנעים והמושלם הזה – מי צריך שותף?! סיפורו של משה זיאת, פרק 19 – אני ולא מלאך

כזה היה אוריאל. הוא היה שותף אמיתי, בנאמנות מוחלטת. תחושת האחריות שהוא לקח על עצמו בכל מה שנוגע להתמודדות שליהביאה את השותפות לידי ביטוי באופן הכי כן. ומה אעשה בלעדיו? סיפורו של משה זיאת, פרק 18 – עצה עמוקה

וכאן מגיע הציווי האישי אלי, צא מדירת קבע! צא מהתחושה השטחית והמרירה כל כך. כשאתה חש קבוע לך בתוך מסגרת פלדה שכובלת אותך ללא יכולת לזוז, תבין כי אתה בעצם יושב בסוכה בכל רגע ורגע. סיפורו של משה זיאת, פרק מיוחד לחג הסוכות

גם פסוקי התנ"ך נקראים פסוקים על שאינם נקראים ברצף, ויש הפסק בין פסוק אחד למשנהו באמצעות טעמי המקרא

אני יושב לי בראש כמעט מורכן, כשהלב רחוק כל כך מהסיטואציה הזאת, מוקף בחברי הוותיקים והקרובים, שכולם כבר התקדמו להם, כל אחד בדרכו, ואילו אני תקוע לי אי שם. סיפורו של משה זיאת, פרק 17 – להתרפק על ההווה

דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. כך אומרים לנו האבות שלנו, במסכת אבות החכמה. אבל אנחנו, כמובן, לא מקשיבים להם, ומעדיפים לדשדש בערפל...

השאלה היא על איזו כיתה אנחנו מדברים, מה המטרה שלנו, והאם אנחנו מבינים בכלל שבלי להגיע לבגרות רוחנית, נישאר כיתה שוב ושוב

במחשבה ראשונית ושטחית, זה נראה משהו מיותר, או אולי משונה. הרי הקב"ה יודע כל מה שעובר עלי, וגם אני יודע. אז למי מועילים הדיבורים? ואז אתה מגלה את כוחו של הדיבור. סיפורו של משה זיאת, פרק ששה עשר: תדבר איתו

איך יתכן שיבוא "גורם זר" בדמות מחלה כרונית, וינהל לי את החיים, יקבע את לוח הזמנים שלי, יבנה את סדר היום שלי, ישחק בתוכניות ובמשימות שתכננתי כבשלו? סיפורו של משה זיאת, פרק 15: ועל מנוחתם יקדישו את שמך

וכך במהלך השנה הסיפור חזר על עצמו כמה וכמה פעמים, בכל פעם מסיבה אחרת. בינתיים, מי שיצא נשכר מכל ההרפתקה הזו הייתי אני. "נפשי הייתה לי לשלל". סיפורו של משה זיאת, פרק 14 – שלום כיתה ב'

החשש מהבלתי נודע, ההתכנסות וההסתגרות בבית פנימה וקצב החיים שהואט באחת – כל אלה הלמו את מצבי העדכני ואת תחושתי הפנימית, משרים בי עליזות רעננה ושמחה שקטה. סיפורו של משה זיאת, פרק 13 – רצונך כרצונך

זעקות אימים, צרחות ואפילה / המון אדם נסים בבהלה / אש שורפת, מלחכת וכאב / שעד היום - עמוק בלב צורב

במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה נורווגיה על ידי גרמניה הנאצית. בית הכנסת הופקע ושימש כמחנה צבאי, וסמלי מגן דוד בחלונות הוחלפו בצלבי קרס

מה הקשר בין קינוח האף לגלידה שבסוף הסעודה? מאיפה הגיעו הנמושות, ולמה אנחנו חושבים שהן חלשות?

פירות העונה, עצים צעירים, חריפות ובשלות ופרחים שנקראים בשמן של עונות – מהי משמעות שמותיהן של עונות השנה?

אף שיש מילים שעיבורן ולידתן בלשון הקודש, הרי שבעקבות מאורעות שהזמן גרמן הן חצו את הגבול למחוז הארמית, ושם שבתו וקנו אחוזת עולם

זה היה רעיון גאוני, שנטרל את פחד הגבהים שאפף אותי. כך שהחל מאותו יום פתחתי בלימוד מסכת ברכות. סיפורו של משה זיאת, פרק 12 – דף של ספינה

"אתה מודע לכך שקיץ עכשיו?". "כמובן" השבתי, תמה לפשר השאלה המוזרה. "אתה לא רואה את המצח המבריק שלי?...", חתמתי בקונדסות. "אז למה אתה מסתובב לך כל היום עם מטריה?". סיפורו של משה זיאת, פרק 11 - עזרה ראשונה

פתאום אני מבצע שינויים קיצוניים באורח חיי, פותח דף חדש כאילו הייתי נער צעיר ושובב. איך זה יתכן?! סיפורו של משה זיאת, פרק 10 - וירא מנוחה כי טוב

דווקא במצב שבו יש לי כל הסיבות שבעולם, להתייאש ולהתנתק מהתפילה, אני מתעקש להישאר במקום המתוק והקסום הזה, להמשיך להתפלל ולבכות בכל יום מחדש, כאילו זו הפעם הראשונה בחיי. סיפורו של משה זיאת, פרק 9 – לקחת או לקבל

למרות הקושי העז, והתירוצים הרבים שעמדו לרשותי, מתירים לי בנוכחותם להתפלל ביחידות, לא ויתרתי. מלחמת איתנים התחוללה בכל תפילה מחדש. סיפורו של משה זיאת, פרק 8 – כאילו פדאני

לוחיות העצם הזעירות הללו מנוקבות כולן בשלוש שורות, עשרה חורים בכל שורה. העיצוב הזה, ככל הנראה, נועד לספירה של ימי החודש: אל החור הייתה נכנסת יתד, ובכל יום חדש הייתה היתד עוברת אל החור הבא, וכך היה אפשר לדעת מהו התאריך הנוכחי

לנוכח עיני הסתחררו מילות הפסוק "כי מנגד תראה את הארץ – ושמה לא תבוא!". דמעה שקופה זלגה על לחיי. סיפורו של משה זיאת, פרק 7 – ההשתדלות כתפקיד