תרבות יהודית

למרות הקושי העז, והתירוצים הרבים שעמדו לרשותי, מתירים לי בנוכחותם להתפלל ביחידות, לא ויתרתי. מלחמת איתנים התחוללה בכל תפילה מחדש. סיפורו של משה זיאת, פרק 8 – כאילו פדאני

לוחיות העצם הזעירות הללו מנוקבות כולן בשלוש שורות, עשרה חורים בכל שורה. העיצוב הזה, ככל הנראה, נועד לספירה של ימי החודש: אל החור הייתה נכנסת יתד, ובכל יום חדש הייתה היתד עוברת אל החור הבא, וכך היה אפשר לדעת מהו התאריך הנוכחי

לנוכח עיני הסתחררו מילות הפסוק "כי מנגד תראה את הארץ – ושמה לא תבוא!". דמעה שקופה זלגה על לחיי. סיפורו של משה זיאת, פרק 7 – ההשתדלות כתפקיד

כמה זמן זה ייקח – לא ידעתי. אך זאת היה לי ברור, בסופו של תהליך אהיה אדם בריא לחלוטין, הולך על שתי רגלי. סיפורו של משה זיאת, פרק 6 – יש עם מי לדבר

אני מצאתי את הכתיבה באקראי מוחלט. כתיבה שהובילה אותי בהמשך המסע, אל היכולת להתמודד עם העקרבים הנושכים שבתוכי. סיפורו של משה זיאת, פרק 5 – בין השורות

החג המפורסם ביותר של ביתא ישראל הוא חג הסיגד. לפי המסורת של ביתא ישראל, ביום הכיפורים עושים חשבון נפש אישי, ובסיגד – חשבון נפש ציבורי של כל העדה

"זה לכל החיים! כמו לימוד התורה שלכם...". הוא היה אדם שמח ומצחיק, כך שהייתי בטוח שזו עוד אחת מההלצות הלא-מוצלחות שלו. סיפורו של משה זיאת, פרק רביעי: ההווה ניסיון

כאשר עוזבים אורחים שבאים לבקר, נוהגים לקרוא להם שוב ולזרוק לעברם כוס מים, ובתוכה מטבע. האורח מרים את המטבע ומביא אותו בחזרה, סגולה לדרך צלחה

אף אחד – כולל אני בעצמי – לא שמע ממני על האבחון והמחלה שמקננת בגופי. ההתעלמות הייתה מוחלטת. סיפורו של משה זיאת, פרק שלישי: המלחמה מתחילה

את עיני צד גזיר עיתון שכותרתו זעקה: "טרשת נפוצה – מחלה כרונית". בום. פרק שני בסיפורו של משה זיאת – הבשורה הכרונית

לא עיכלתי בכלל מה זה אומר, "טרשת נפוצה". המילים של הפרופסור פשוט החליקו לי ליד האוזן. לא הפנמתי מה זה אומר. פרק ראשון בסיפורו של משה זיאת – האבחון

משה זיאת גילה בגיל 20 שהוא חולה בטרשת נפוצה. מאז הוא עבר מסע אישי ארוך, וכעת – משתף אותו גם הלאה. מדור חדש מתוך ספרו, "לאסורים צאו"

הציור "מנורת המקדש" של יוסי ביטון משלב מסורת יהודית עם גישה אמנותית עכשווית. היצירה מתמקדת בסמליות של מנורת בית המקדש ובמסר האוניברסלי של ניצחון האור על החושך, ברוח חג החנוכה

תערוכה חדשה חושפת את עולמו של אחד מגדולי הציירים היהודים במאה ה-20. כך הוא תיעד יהדות תחת המשטר הסובייטי, וכך שיקף את עולמם של היהודים בזמן הדיכוי

האמן והצייר אהרן זאב ברנשטיין מגיש בפנינו את תמונת קבר רחל אמנו באמצעות ציור בחול. צפו בתמונות המתעדות את תהליך היצירה המרהיבה

בזמן הגזרות הרעות שהמיט אספסיינוס קיסר על היהודים אחרי החורבן, גזרו חכמים, לאות צער ואבל, להפסיק את המנהג של עטרות שהיו שמים בראש החתנים. באלו עטרות מיוחדות מדובר?

ביום הכיפורים עורכים מכירה פומבית מי יזכה במצוות הלולב. הזוכה הוא המחזיק אצלו את הלולב כל חג הסוכות, וממנו נוטלים בהשאלה כדי לברך. בביתו מתאספים עם הנץ החמה, והוא מכבד את כולם בתה ובקפה

טל שבתאי בראיונות בנושאי תקשורת וקולנוע מזווית שונה. והפעם: עם מנהל הידברות דיגיטל דודו כהן. צפו

כדי לעלות בחגים, הוצרכו לצאת זמן רב קודם לכן, כמובן. בחדשי החורף הנסיעה קשה, וכך אירע שרוב העליות היו בתקופה שמפסח ועד חג השבועות. אלו עולים לפסח, אלו עולים לשבועות, ואלו עולים לזמן מרובה, ואפילו לשני החגים יחדיו

טל שבתאי בראיונות בנושאי תקשורת וקולנוע מזווית שונה. והפעם: עם איש התקשורת אורי רווח. צפו

טל שבתאי בראיונות בנושאי תקשורת וקולנוע מזווית שונה. והפעם: עם איש התקשורת ידידיה מאיר. צפו

טל שבתאי בראיונות בנושאי תקשורת וקולנוע מזווית שונה. והפעם: עם התסריטאי רביב זק. צפו

הריקוד החב"די בסיום התוועדות או בשמחת-תורה הוא "ריקוד כוכב": שני חסידים מניחים יד איש על כתף רעהו, וכל שאר החסידים מניחים ידיהם על ה"גשר" שנוצר – משני צדדיו. ה"כוכב" שהתהווה מסתובב לקצב השירה ובתוספת רקיעת רגליים

חתונות היו מתקיימות בלוב רק ביום רביעי. ביום שלישי בערב היו מביאים את הכלה מבית אביה לבית הורי החתן בהילולא ובשירים. בהגיע הכלה לפתח הבית, היה עולה החתן על הגג, וזורק לתוך הבית כד מלא מים

פערי גלויברמן איבדה את בנה מאיר באסון הטריבונות בקרלין לפני 3 שנים. היום היא מכניסה ספר תורה לעילוי נשמתו. קהילת מישירות מבט כתבו לה שירי אור ונחמה

בעקבות הבשורה המשמחת על חילוץ ארבעת החטופים, חבורת 'מישירות מבט' בשירים המבטאים את השמחה שפורצת גבולות

עידית ליכטנפלד מגישה בפנינו שירים מרגשים על המלחמה הנוכחית, שכל אחד מאיתנו יוכל להזדהות איתם באופן אישי. בציפייה ובתפילה לגאולה השלמה בקרוב ממש

חולקרייש נשמע אולי כמו תבשיל הונגרי אותנטי. יש עוד ניחושים? ובכן, חולקרייש הוא מנהג יהודי אשכנזי עתיק יומין, שבו מוסיפים לרך הנולד "שם חול", שם בלועזית

עידית ליכנטנפלד מבטאת את התחושות הקשות שכולנו מרגישים בעקבות הטבח הנורא בשמחת תורה

"כל יום הוא שואה לנפש, בחדרים אימה, בסדקים רפש": קראו את השיר הכואב הבא, ושאו תפילה מעומק הלב למען אחינו החטופים