האם פסק הדין שלכם ודאי, או שאולי יש כאן ספק?

שאלה נזרקה לחלל הכיתה: מה בין אני "לא יודע'', לבין אני "יודע שלא"? התשובה לא אחרה לבוא: המילים "לא יודע" מבטאות ספק, ואילו "יודע שלא" הן ודאי. מהו מקור הורתה ולידתה של המילה ספק, שמשמעה חוסר ודאות ומצויה לרוב בספרות חכמים ז"ל?

מצאנו בלשון המקרא שהכאת כף אל כף נקראת ספק: "וַיִּחַר אַף בָּלָק אֶל בִּלְעָם וַיִּסְפֹּק אֶת כַּפָּיו" (במדבר כ"ד, י'). "סָפְקוּ עָלַיִךְ כַּפַּיִם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ" (איכה ב', ט"ו). וכן הכאה על הירך: "וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ" (ירמיהו ל"א, י"ח). מצאנו ספק גם בשין: "יִשְׂפֹּק עָלֵימוֹ כַפֵּימוֹ" (איוב כ"ז, כ"ג). ההכאה נגרמה בעטיין של תמיההוכאב (מלבי"ם ורש"ר). כחלק ממנגנון גוף ונפש שמנסה להתמודד עם רגשות קשים, פעולה זו משחררת אנרגיה אצורה שנגרמת מתסכול או מתח, ובכך מוצאת פורקן למתח האצור. יתכן אפוא, שמכאן התפתחה המילה ספק שנמצאת בשימוש גם היום. יתירה מכך, בתלמוד מצאנו שספק בתוך ספק נקרא "ספק ספיקא" (בבלי כתובות ט ע"א).

ההפך מספק הוא דבר פסוק ומוחלט. כך מצאנו חיתוך דין: "אזהרה לדיינין שדנין דיני נפשות, שלא יהו חותכין את הדין ביומו" (מדרש תנחומא שופטים סימן ז'), והוא כמו פסיקת דין: "אין פוסקין הדין עד שחוקרין אותו יפה" (משנת רבי אליעזר פרשה ט"ז). מכאן גם לפסוק מזונות: "פסק לו מזונותיו" (תלמוד בבלי יומא עו ע"א), במובן של חתוך וקצבה לפי שיעור ומידה. וכן "שטרי פסיקתא", שטר התחייבות של ההורים של בני לקראת נישואיהם (תלמוד בבלי מו"ק יח ע"ב). כמו כן "פסק מיטרא" (תלמוד בבלי יומא נג ע"ב), כלומר פסק וחדל המטר לרדת. גם פסוקי התנ"ך נקראים פסוקים על שאינם נקראים ברצף, ויש הפסק בין פסוק אחד למשנהו באמצעות טעמי המקרא.

אפשר שמקור המילה פסק במובן חיתוך והבדלה הוא בכתוב: "וַתְּפַשְּׂקִי אֶת רַגְלַיִךְ לְכָל עוֹבֵר" (יחזקאל ט"ז, כ"ה), כלומר לפסק במובן לפתוח (ראב"ע). וכן: "נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו מְחִתָּה לוֹ" (משלי י"ג, ג'). ניתן להניח שזה גם המקור למילה פוקסת, בשיכול אותיות מהמילה פוסקת: "הפוקסת" (משנה שבת י', ו'). כלומר "מחלקת שער שבאמצע הראש מכאן ומכאן אצל הצדעים" (ר' עובדיה מברטנורא).

לעומת המילה פסק במובן חיתוך והבדלה, נמצאת בשיכול אותיות גם המילה ספק, כמובא במשנה: "ספקה בחבל או בגמי" (כלאים ו', ט'). כלומר, "השלימה בחבל או בגמי" (רמב"ם). גם הביטוי "די סיפוקו", משמעו כל צרכו והשלמתו: "ולא יכולתי למצוא לאכול די ספוקי, כי אין הקומץ משביע את הארי" (אוצר מדרשים). נמצא שבעוד שספק הוא להשלים, להפסיק הוא להבדיל, לחתוך ולהפריד.

ועתה, קוראים יקרים, מה פשר הפסקה הבאה?

השופט ספק כפיו בזעם. הוא לא הספיק לפתוח את פיו ולא הגיע לסיפוקו, כיון שהעד שפקס ראשו לא הפסיק למלמל פסוקים בפיסוק רגלים עד שהמטר בחוץ פסק. הספק גרם לעיכוב בפסק הדין, והנאשם ספק בצער על ירכו.