איילה חסון: "לא אהיה חלק ממערכת שמבקשת להשתיק ולרצות מחנה מסוים"

מגישת החדשות איילה חסון פרסמה הערב (שלישי) הודעה על החלטתה לסיים את דרכה המקצועית בתאגיד השידור הציבורי. חסון לא ציינה לאן מועדות פניה.

חסון כתבה: "לא אהיה חלק ממערכת שמבקשת להשתיק קולות שלמים וגדולים בעם ישראל כדי לרצות מחנה מסוים. עד היום נשארתי בתאגיד מתוך אמונה עמוקה בחשיבות השמעתו של קול אחר. ראיתי בכך שליחות עיתונאית וציבורית, במיוחד במקום שחובתו לתת ביטוי לכל חלקי החברה הישראלית. לצערי, לאורך הזמן התחזקה בי ההכרה שבמקום להגן על חופש הביטוי ועל ריבוי הדעות, יש בתאגיד מי שמבקשים לרצות מחנה מסוים, גם במחיר של ניסיונות לדחוק ולהשתיק קולות אחרים".

"רצף האירועים האחרונים, ובראשם האולטימטום שהוצב בפניי להקריא בשידור התנצלות שהוכתבה לי, המחיש עד כמה נפגעה העצמאות העיתונאית בתאגיד. האירועים הללו, הם תסמין של בעיה עמוקה וגדולה בהרבה. חשוב לי לומר באופן הברור ביותר: לא אני הסיפור. הסיפור הוא הרצון להשתיק קול של ציבור שלם בישראל. ציבור שמשלם מכספו על השידור הציבורי, וזכאי שקולו יישמע גם כאשר הוא אינו נוח למי שעומדים בראש המערכת".

חסון הוסיפה: "השידור הציבורי אינו רכושו של מחנה כלשהו. הוא שייך לכל אזרחי ישראל, ואין לאיש זכות להפוך אותו לכלי לריצוי מחנה אחד על חשבון האחר. נשארתי כל עוד האמנתי שאוכל למלא את שליחותי העיתונאית בעצמאות וללא מורא. אני נפרדת מהתאגיד, אך לא מהשליחות העיתונאית שלי, לא מהצופים ולא מהמחויבות שלי לשאול את השאלות הקשות ולהשמיע את הקולות שאחרים מעדיפים שלא לשמוע ובעיקר שאחרים לא ישמיעו".

לסיום כתבה חסון: "אני מבקשת להודות מעומק הלב על עשרות אלפי הודעות התמיכה, האהבה והחיזוק שקיבלתי בימים האחרונים. כל הודעה ריגשה אותי וחיזקה בי את ההבנה והאמונה שהמאבק הזה גדול ממני, ושהקולות שמבקשים להישמע אינם מוכנים לוותר על מקומם בשיח הציבורי ובחברה הישראלית. הם לא מוכנים להיות יותר מודרים ומושתקים. אני מבטיחה שאמשיך להילחם על זכותו של ציבור שלם להשמיע את קולו. לא מתוך מאבק אישי, אלא מתוך אמונה עמוקה שאין דמוקרטיה אמיתית במקום שבו חופש הביטוי מצונזר, שיש מי שחושב שהוא יכול לקבוע מה להגיד ולהשמיע ובעיקר אין דמוקרטיה אמיתית כשמבקשים להשתיק חלקים גדולים מאזרחי ישראל".

כזכור, בשבוע שעבר פרץ עימות חריף בינה לבין מנהל החדשות בתאגיד השידור הציבורי, ליאור לנדנברג. לטענת חסון, הוצב בפניה אולטימטום להקריא בשידור הצהרה שנוסחה עבורה מראש, כתנאי להמשך הגשת התוכנית שלה.

לדבריה, הנוסח שהוכתב לה מייחס להתבטאויותיה משמעויות מסולפות ועלול לבזות אותה. המחלוקת התעוררה בעקבות דברים שאמרה ברדיו אזורי על תופעה בחברה הבדואית בנגב, שאותם הגדירה כניסוח לא מוצלח. חסון הדגישה כי הדברים לא נאמרו בשידורי התאגיד, וכי יממה לאחר מכן כבר פרסמה הבהרה בטלוויזיה לבקשת מנהל החדשות ולשביעות רצונו.

בהמשך, לדבריה, התנצלה גם ברשתות החברתיות, ועדת האתיקה קיבלה את הבהרותיה והתאגיד פרסם הודעה בתיאום עם הייעוץ המשפטי. חסון טענה כי לאחר שפנתה לייעוץ המשפטי והבהירה שהדרישה אינה חוקית או אתית, התבקשה להציע נוסח חלופי. היא נענתה והעבירה הבהרה והתנצלות נוספת, אך לטענתה לנדנברג דחה אותה והתעקש על הנוסח המקורי.

המגישה האשימה את הנהלת החדשות באכיפה בררנית, וטענה כי התבטאויות פוגעניות אחרות בשידורי התאגיד לא גררו צעדים דומים. בנוסף, טענה שהועבר לעיתונאי רן בוקר מידע שגוי על הפרשה, והעלתה חשש שההחלטה קשורה לקמפיין פוליטי נגדה ולהדלפות מתוך התאגיד.