תאריך קריעת ים סוף על פי תורת הסוד והמזלות

בפרשת בשלח מסופר לנו על הנס של קריעת ים סוף. לפי העולה מן התורה ופרשנות חז"ל, קריעת ים סוף התרחשה בכ"א בניסן. מדוע דווקא ביום זה?

שביעי של פסח הוא שעת השיא של יציאת מצרים: עד אותו לילה בני ישראל אמנם יצאו בפועל, אבל מצרים עדיין רודפת אחריהם, הפחד עדיין צמוד לעורפם, והחירות עדיין איננה מוחלטת. רק כשהים נקרע, הדרך נפתחת והמרדף נחתם, נעשית הגאולה לדבר שלא ניתן להחזיר לאחור.

הקבלה מתארת את קריעת ים סוף כמעבר מן הנסתר אל הנגלה. "ים" הוא עולם מכוסה: יש בו חיים, תנועה ועומק, אבל הכול תחת כיסוי. "יבשה" היא עולם גלוי, מה שיש בו, נראה לעין. ברגע שהים נעשה יבשה, מתגלה סדר עליון בתוך מקום שמטבעו מסתיר. מעבר להצלה פיזית, יש כאן גילוי של הנהגה: מה שנראה כגבול קשיח של חוקי הטבע והמציאות, יכול להפוך לשביל. ובשביעי של פסח, לפי תורת החסידות, הגילוי הזה מגיע עד לנקודה שהגבולות עצמם נמסים: אין ים ואין יבשה, אין יום ואין לילה. "גל עיני ואביטה נפלאות", העיניים פתאום רואות את ה', בקריעת הים הגבולות נמחקים, עד שהחושך עצמו מאיר, ושירת הים כבר רואה את העתיד.

שבעת ימי הפסח הם כנגד שבע הספירות. היום הראשון הוא התחלה של חסד וגאולה מלמעלה, אבל היום השביעי הוא נקודת מלכות: הופעת הדבר במציאות, המלכת ה' בתוך העולם בפועל. מלכות מזוהה גם עם דיבור ושירה, ולכן לא במקרה נס קריעת הים נחתם בשירת הים. זה היום שבו "מדברים" את הגאולה, נותנים לה קול, הופכים אותה לידיעה פנימית של עם שלם.

לפי ספר יצירה (פ"ה מ"ז), חודש ניסן מזוהה עם מזל טלה, עם האות ה' ועם "שיחה", כלומר כוח הדיבור, וגם עם "רגל ימין" בנפש. ניסן הוא זמן שבו יכולת הדיבור וההובלה מתעוררת, ו"רגל ימין" מסמלת את היציאה לדרך, הביטחון והיכולת לצעוד קדימה. כל זאת מתבטא מאד בשביעי של פסח. זה הלילה שבו ההליכה נהיית אפשרית במקום שאין בו דרך, וזה היום שבו השירה (דיבור מתוקן) עולה מן העם כולו.

הטלה, כסמל, הוא גם התחלה ופריצה, כמו טלה קטן המגיח מרחם אמו. ניסן הוא החודש הראשון, וחג הפסח הוא לידת האומה. אבל יש הבדל בין התחלה לבין הכרעה: אפשר להתחיל לצאת, ולגלות שמאחוריך עדיין רודפים. קריעת ים סוף היא הרגע שבו ההתחלה מקבלת גב. כמו טלה שיוצא מבטן אמו, משתחרר מהדיר ומתחיל לדלג אל האחו. תנועה ממשית לתוך עתיד חדש, תוך שבירת מחסום.

הפסוק "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" נאמר דווקא אחרי קריעת הים, ובחסידות מבואר שהאמונה בה' מתקבלת "על ידי משה עבדו", כלומר דרך התקשרות לצינור האמונה של הדור, ומתוך כך נוצרת מדרגה חדשה של אמונה שמתחילה לנוע לעבר הדעת. בהקשר שלנו, זה מסביר למה היום הזה הוא שיא: נס שמייצר תודעה חדשה, כזו שיכולה לשאת אחר כך את מתן תורה. נפתח כאן צינור לתורה.

ומדוע דווקא כ"א בניסן?

המספר 21 הוא גימטרייה של שם "אהיה" (א=1, ה=5, י=10, ה=5). שם "אהיה" קשור לגילוי הגאולה ביציאת מצרים ("אהיה אשר אהיה"), והוא מזוהה עם שורש היכולת של האלוקות ללוות את ישראל בתוך שינוי והתהוות. לכן יום כ"א בניסן קשור לסיום היציאה, שהובילה להתייצבות במצב חדש, שבו עם ישראל נעשה בן חורין בפועל.