קבלה ומיסטיקה
לא מה שחשבתם: סודות מגן דוד על פי הקבלה
על פי הקבלה, עבודת ה' האמיתית מתקיימת רק במקום שבו שתי התנועות הללו נפגשות. שאיפה רוחנית ללא ירידת השפע אל המעשה – נותרת מופשטת. שפע אלוקי ללא כלי אנושי ראוי – אינו מתקיים. מגן דוד הוא, אם כן, ציור של איזון, של דיאלוג תמידי בין מעלה ומטה
- יהוסף יעבץ
- פורסם ז' שבט התשפ"ו
מגן דוד הוא מן הסמלים המזוהים ביותר עם העם היהודי, אך דווקא בשל שכיחותו – על דגלים, בתי כנסת, תכשיטים וקברים – עומקו הרוחני נותר לעיתים נסתר. הקבלה אינה רואה במגן דוד סמל לאומי בלבד, אלא מבנה רוחני מדויק, צורה גיאומטרית הנושאת בתוכה תפיסת עולם שלמה על היחס בין שמים וארץ, אור וכלי, אדם ואלוקות.
צורת מגן דוד בנויה משני משולשים שווי־צלעות: אחד פונה כלפי מעלה ואחד כלפי מטה. בקבלה אין זו צורה מקרית. המשולש הפונה מעלה מייצג את תנועת האדם מלמטה למעלה – תשוקה, תפילה, שאיפה, עליית הרצון מן העולם הגשמי אל המקור העליון. זהו הכיוון של "רצוא". המשולש הפונה מטה מייצג את התנועה ההפוכה – השפע האלוקי היורד אל העולם, ההשפעה, ההנהגה, ה"שוב". כאשר שני המשולשים חופפים זה לזה, נוצרת צורת מגן דוד: מפגש מושלם בין בקשת האדם לבין רצון הבורא.
על פי הקבלה, עבודת ה' האמיתית מתקיימת רק במקום שבו שתי התנועות הללו נפגשות. שאיפה רוחנית ללא ירידת השפע אל המעשה – נותרת מופשטת. שפע אלוקי ללא כלי אנושי ראוי – אינו מתקיים. מגן דוד הוא, אם כן, ציור של איזון, של דיאלוג תמידי בין מעלה ומטה.
עוד עומק מתגלה במספר הקווים והזוויות. מגן דוד כולל שישה קודקודים ומרכז אחד – סך הכול שבע נקודות. בקבלה, המספר שבע מסמל שלמות בעולם הטבע: ששת ימי המעשה והיום השביעי, ששת כיווני המרחב והנקודה הפנימית המחברת את כולם. ששת הקודקודים מייצגים את התפשטות הכוחות אל כל הכיוונים, ואילו המרכז – הנקודה שבה המשולשים נפגשים – מייצג את הפנימיות, את הלב, את נקודת החיבור בין כל ההפכים.
יש מן המקובלים שראו במגן דוד רמז לשש הספירות המעשיות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד, כולן מקיפות את ספירת המלכות שבמרכז. המלכות, שאין לה אור משל עצמה, מקבלת מכל הספירות ומגלה את האור בעולם. כך הופך מגן דוד למעין מפת־עומק של מבנה ההנהגה האלוקית כפי שהיא מתגלה במציאות.
גם עצם החפיפה בין המשולשים נושאת מסר עמוק. בקבלה נאמר שהקדושה אינה ביטול של החומר, אלא חיבור נכון עמו. המשולש הפונה מעלה לבדו היה מסמל בריחה מן העולם, והמשולש הפונה מטה לבדו היה מסמל שקיעה בעולם ללא שאיפה. רק החיבור ביניהם יוצר צורה יציבה, מאוזנת, "מוגנת". זהו סוד ה"מגן" שבמגן דוד – לא מגן פיזי בלבד, אלא הגנה רוחנית הנובעת מאיזון פנימי.
לא במקרה נקשר מגן דוד במסורת לדוד המלך. דוד מייצג דמות מורכבת: לוחם ומשורר, מלך ואיש רוח, אדם של תשובה. חייו עצמם היו מגן דוד חי – תנועה מתמדת בין מעלה ומטה, בין כאב להתרוממות, בין אנושיות לשאיפה אלוקית. על פי הדרוש, מגן דוד אינו סמל של שלמות סטטית, אלא של שלמות שנבנית מתוך תנועה.
הקבלה גם מדגישה שמגן דוד איננו קמע מאגי הפועל מעצמו. כוחו אינו בצורה בלבד, אלא במשמעות שהאדם נותן לה. כאשר הוא נתפס כסמל חיצוני בלבד – הוא נשאר קישוט. כאשר הוא מובן כציור של עבודת חיים – הוא נעשה מורה דרך. הוא מזכיר לאדם לשאול את עצמו: האם חיי נעים רק כלפי מעלה, ברוחניות מנותקת, או רק כלפי מטה, בעשייה חסרת עומק? והאם אני מצליח ליצור חיבור בין השניים?
כך הופך מגן דוד מסמל מוכר ושגור לציור פנימי עמוק: קריאה לאיזון, לחיבור, ולבניית זהות יהודית שאינה נקרעת בין שמים וארץ – אלא מחברת ביניהם. סמל של יציבות פנימית.
