ט"ו בשבט הגיע: על איזה פרי מברכים קודם?

ט"ו בשבט הגיע, חג לאילנות, וגם לאוהבי הפירות. ערכתם את כל השולחן במגשי פירות מכל הסוגים והמינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, וגם פירות טורקיה. על מה מברכים קודם?

ובכן, קודם כל על כל פרי שהוא משבעת המינים: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זיתים, תמרים.

ומתוך שבעת המינים, מי קודם? מי שמוזכר ראשון בפסוק. לכן עוגייה קודמת לענבים, תאנה קודמת לתמרים, וכך הלאה. אמנם הזית הוא יוצא דופן: אף על פי שהוא שישי בפסוק, הוא קודם לשעורה. מדוע? משום שבפסוק נזכרת המילה "ארץ" פעמיים: "ארץ חיטה ושעורה גפן תאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". החיטה סמוכה ל"ארץ", לכן היא ראשונה, השעורה שנייה ל'ארץ'. ואילו הזית "ראשון" לארץ השנייה, ולכן הוא קודם לשעורה, שנחשבת שנייה לארץ.

אמנם אם יש כמה מינים של אוכל, לאו דווקא פירות, סדר הקדימות נקבע לפי הכלל המסומן בראשי התיבות מג"ע א"ש.

- מזונות / (ה)מוציא: לחם קודם לכל. אם אין לחם, מזונות (חיטה ושעורה) קודמים.

- גפן: יין או ענבים.

- עץ: פירות עץ.

- אדמה: פירות אדמה (אם פרי האדמה חביב יותר, יש סבורים שהוא קודם לעץ, ויעשה כל אחד כמנהגו).

- שהכל: שאר דברים.

יש להדגיש כי דיני הקדימה רלוונטיים במידה ושני המינים נמצאים לפנינו על השולחן, ואנו רוצים לאכול משניהם. מובן שאם יש לי ענבים בארון, אינני מחויב להוציא ולאכול אותם לפני ממתק שברכתו שהכל. ואפילו אם הענבים על השולחן, אם אינני רוצה לאכול מהם כעת, ניתן לאכול ממה שרוצים לטעום עכשיו.

ומה עושים כאשר אין מדובר בשבעת המינים, ואין מדובר במינים שברכתם שונה? על המגש נמצאים הרבה מינים שברכתם אחת, על מה מברכים קודם?

הכלל הראשון הוא: השלם קודם. לחם שלם, עוגייה שלמה, פרי שלם – מתאים לחשיבות הברכה, ולכן יש לברך על השלם ראשון.

במידה ואין שלם, מברכים על החביב: אותו מין שהוא חביב על האדם ביותר, יהיה גם הראשון לברך עליו ולפטור את שאר המינים.

במידה ואין מין אחד חביב עליו, וגם אין אחד שהוא שלם יותר מאחרים, יברך על הגדול יותר. גם זאת משום חשיבות הברכה, להודות על דבר גדול.