כשמייסד ויקיפדיה הכריז "יש מנהיג לבירה"

בשנה שבה המאבק על הבנת המוח, היקום והמציאות הגיע לשיאים חדשים, קמה דמות מפתיעה והכתה גלים: לארי סנגר, הפילוסוף האמריקאי והמייסד שעמד מאחורי רעיון ויקיפדיה, יצא בהצהרה מרעישה שגוררת תהודה רחבה בעולם המדע והתרבות. האיש שהתחיל את אנציקלופדיית הידע החופשי המתקיימת ברשת, והפך עם השנים לביקורתי ביחס לתרבות הידע המודרנית, פסק: ההסבר הטוב ביותר למציאות הוא קיום בורא עולם.

הצהרה זו מגיעה מתוך מסע חשיבה אישי ועמוק של סנגר, שהתחיל כמתודולוג ספקני והמשיך לא אחת לבחון מחדש את כל הנחות היסוד שלו על דעת, על מדע ועל אמונה. במאמר שפורסם בדצמבר 2025, במסגרת "סיפור מספר 10 של השנה" באתר Science and Culture Today, סנגר בוחן מחדש את טיעוני הקיום לאור המדע והפילוסופיה, ומתאר כיצד הגיע למסקנה שהסבר על-טבעי – כלומר, בורא עולם, נפשית או רוחנית – הוא ההסבר ההגיוני והרציני ביותר לסדר ולסדרי העדינות של המציאות.

סנגר מציג את הטיעון הקוסמולוגי על היקום כתוצר של סיבה ראשונה, שאינה ניתנת לביטוי דרך הסבר חומרי בלבד: "המדע מכיר בכך שליקום היה התחלה – אולם כל מתחיל דורש סיבה. מאז ומתמיד, כל דבר עם התחלה מחייב גורם שמחוץ לתחום הזמן והמרחב". הוא אינו מסתפק בכך, ומדגיש גם את מה שמוכר כטיעון ה-Fine-Tuning – העובדה שהקבועים הפיזיקליים של היקום מכוונים בדייקנות כה גבוהה, עד שכל תנאי החיים תלויים בהם במידה קריטית; אם אחד מהם היה מעט שונה – לא היה היקום יכול להתקיים.

לפי סנגר, שילובם של טיעונים אלה מוביל למסקנה עקבית: יש ישות נפרדת, בלתי תלויה בחומר, שקיומה מסוגל להסביר את הופעת הסדר, החוקיות והכוונה שנראים בטבע. הוא מדגיש שלא מדובר ב"ריק של פערים" – טיעון שנחשב בעבר כמענה חלש – אלא במכלול ראיות המשקף תבנית עומק מובנית, שלא ניתן להסבירה רק בתהליכים מקריים או בחוקים מתפתחים ללא מוח מאחורי הקלעים.

דעותיו של סנגר מגיעות לא רק מהאינטואיציה הפילוסופית שלו, אלא גם מהתרשמות עמוקה מהרעיונות של הוגים כמו סטיבן מאייר (Stephen Meyer) וויליאם ליין קרייג (William Lane Craig), שניסחו גרסאות מודרניות של טיעוני הקיום והעיצוב. הוא מציין שהבנת סדרי היקום והקשרים ביניהם מעוררת "תחושת פליאה" שאינה מופגת על ידי תיאוריות חומריות גרידא, אלא מייצרת תחושת מטרה שקשה להתעלם ממנה גם מבחינה רציונלית.

ההכרזה של סנגר אינה רק קביעת דעה אישית, אלא הזמנה לחשיבה מתמדת על נקודות החיבור שבין מדע, רוח, סדר ותכלית. היא שואלת מחדש את השאלות הגדולות שהעסיקו את הפילוסופים לאורך הדורות: האם יש כוח מעבר למדע שיצר את המדע עצמו? האם יש משמעות מעבר לנתונים שנמדדים? האם מאחורי החוקים הפיזיקליים האלה מסתתרת תבונה נפרדת? על פניו, סנגר עומד איתן באומרו: לא רק שהתשובות האלו נכונות ומתקבלות – ההסבר הטוב ביותר למציאות כפי שאנו מכירים אותה הוא בורא עולם.