10 דברים שלא ידעתם על מצוות ערלה

ראש השנה לאילנות הוא גם ראש השנה למצוות ערלה. אנחנו קובעים את יום ההולדת של האילן לא לפי הזמן בו הוא "נולד", כלומר ניטע, אלא לפי ראש שנה קבוע מראש. להלן עשר ידיעות חשובות על הבסיס של מצוות ערלה, וכיצד מקיימים אותה.

1. שנות ערלה

כל הפירות הצומחים בשלוש השנים הראשונות לנטיעת האילן אסורים באיסור ערלה.

שלוש שנות הערלה נמנות משעת נטיעת האילן, אך מניין זה כפוף לשנות העולם, ולא לשנים אישיות של העץ. לכן אילן שניטע סמוך לראש השנה עשוי להיחשב כבן שנה כבר עם כניסת השנה החדשה, על פי הכללים שנקבעו במשנה במסכת ערלה ובתלמוד הירושלמי.

2. גוף האילן

האיסור חל על הפרי בלבד, ולא על גוף האילן. העץ עצמו מותר בהנאה, וכן העלים, העצים והצל.

3. אילנות נוי

ערלה חלה גם על אילן שאדם נטע לצורך נוי, ככל שנהנים מפירותיו. רק אילנות סרק אין בהם דין ערלה, או אילן שמשמש כל כולו לצורך שאינו אכילה, למשל לגדר חיה, ובאופן שאף הפירות משמשים לגדור, ולא ליהנות מהם.

4. בעלות הקרקע

ערלה חלה על כל יהודי, גם על מי שאינו בעל הקרקע. אדם האוכל פרי ערלה עובר על האיסור, גם אם לא היה שותף לנטיעה. האחריות מוטלת על מעשה האכילה, ולא על הבעלות.

5. איסור הנאה

האיסור כולל גם הנאה, ולא רק אכילה. פרי ערלה נאסר בהנאה גמורה, ולכן אין להשתמש בו למסחר, להסקה או לכל תועלת אחרת. יש לשרוף את הפירות.

6. נטע רבעי

לאחר שלוש שנות ערלה מגיעה השנה הרביעית, שבה הפרי מותר באכילה לאחר פדיון או אכילה בירושלים. הרבעי נקרא גם פרי הילולים, משום שאוכלים אותו בירושלים, ומהללים את ה' על הפירות החדשים שמעתה ואילך מותרים באכילה.

7. ערלה בחו"ל

איסור ערלה נוהג גם בחוץ לארץ. אף שמצוות ערלה שייכת למצוות התלויות בארץ, חכמים קבעו שהיא נוהגת גם בחוץ לארץ, בדרגה שונה. ספק ערלה בחו"ל מותר, אבל כשאין ספק – ישנו איסור מוחלט, וזאת בשונה משאר המצוות התלויות בארץ, שאינן נוהגות כלל בחו"ל.

8. שותפות עם גוי

אילן שניטע בשותפות עם גוי חייב בערלה, והפרי נאסר על היהודי – בשונה, למשל, מדין בכור, שבמקרה של שותפות גוי לא חלה עליו קדושה. זאת משום שערלה אינו דין של קדושה, אלא איסור, ולכן הפירות עצמם אסורים.

9. מניין השנים

האיסור נקבע לפי זמן החנטה של הפרי, ולא לפי זמן הקטיף. פרי שחנט בשנות הערלה נאסר גם אם נקטף לאחר סיום התקופה. חנטה היא שליש בישולו של הפרי.

10. טעם המצווה

הרמב"ם במורה הנבוכים מציג את הערלה כחלק מתהליך של ריסון תאוותי והדרגתיות בהנאה, ואילו ספר החינוך מדגיש את ההיבט של חינוך לסבלנות ולהכרה בכך שהאדם אינו אדון מוחלט על פירות עמלו.