קידוש בשבת – איך עושים את זה?

אחד מסימני ההיכר של בית יהודי הוא קידוש בשבת. בכל מפגש של יהודים בעולם נערך קידוש. גם יהודים שאינם שומרי מצוות דבקים בסמל הזה כסמל של יהדות ומסורת. יש מנהגים שונים בקהילות שונות, וחלק מהיופי של הקידוש הוא שכל אחד עושה קידוש כפי שראה אצל אבא שלו.

נזכיר כאן את ההלכות הבסיסיות של הקידוש, שיש להן חשיבות כדי לצאת ידי חובה, שכן גם אם אדם עושה קידוש מתוך כבוד למסורת, כדי שייחשב לקידוש מבחינה הלכתית יש להקפיד על כמה הלכות חשובות.

הקידוש הוא מצווה מן התורה, "זכור את יום השבת לקדשו", יש לעשות פעולה של קידוש בשבת. חכמים ביארו שהדרך לזכור היא על יין, "זכרהו על היין".

קידוש חייב להיעשות בשבת, ולא ב"ערב שבת". ולכן אם עושים את הקידוש מוקדם, לפני צאת הכוכבים, כמו שמצוי למשל באירופה בקיץ, שצאת הכוכבים מאוחר מאוד, או סתם אדם שרוצה לקדש מוקדם, יש לקבל שבת קודם לכן. מדליקים נרות שבת ומקבלים איסור מלאכה, ואז זהו הזמן לעשות קידוש. מרגע שמקבלים שבת אסור לאכול עד הקידוש.

הקידוש נעשה על יין, וזו הצורה הכי מהודרת. אמנם יש רבים שקשה להם לשתות חצי כוס יין בבת אחת, ולכן עושים על מיץ ענבים, וגם זה טוב לכתחילה. אמנם לבני עדות המזרח יש להחמיר כפי פסיקת מרן הבית יוסף, שלא יהיה מיץ ענבים שעשוי מרכז מהול במים, ובדרך כלל על בקבוקי מיץ ענבים מהודרים כתוב "כשר גם לדעת מרן הבית יוסף".

הכוס צריכה להיות שלמה ומלאה עד למעלה. אין לקדש בכוס פגומה, שיש בה סדק או ששפתיה אינן שלמות. יש לשטוף את הכוס או את הגביע לפני השימוש בו לקידוש. במידה ומישהו שתה או טעם בטעות מן הכוס, אין לעשות קידוש כך, אלא יש למזוג קצת יין נוסף מן הבקבוק אל הגביע.

בזמן הקידוש יש לכסות את החלות, משום שבדרך כלל ברכת הלחם קודמת לברכת היין, וכאן, שיש מצוות קידוש, מכסים את החלות ובכך מכבדים אותן. יש בזה גם עניין של זכר למן: המן היה יורד מכוסה בטל ומוכן מנה כפולה לפני שבת, וכך לחם משנה של סעודת שבת מכוסה עד הסעודה.

את הכוס מחזיקים ביד ימין. ראוי להגביה אותה מעט. מה שחייבים להגיד בקידוש זה את פרשת "ויכולו", המתארת את סיום בריאת העולם וקידוש השבת על ידי ה', ולאחר מכן ברכת בורא פרי הגפן וברכת הקידוש. מעבר לזה יש מנהגים שונים של פסוקים הנאמרים לפני הקידוש, כל עדה כמנהגה, וכל אחד מחזיק במנהג אבותיו. כמו כן אצל רבים נהוג שכל בני המשפחה יעמדו במהלך אמירת "ויכולו", משום שפרשה זו נחשבת לעדות. ומן הראוי שכל המתארח במקום מסוים ינהג כפי המקדש: כאשר הוא עומד – יעמוד, וכאשר הוא יושב – יישב.

השומעים צריכים להתכוון לצאת ידי חובה בברכת "בורא פרי הגפן", ולכן אם הם רוצים לטעום מן היין אסור להם לדבר עד הטעימה. במידה ודיברו – יצאו ידי חובת קידוש, אבל עדיין צריכים לברך שוב אם ירצו לטעום. המברך עצמו צריך לשתות מלא לוגמיו מן הכוס. מה הכוונה 'מלא לוגמיו'? כמה יין שנכנס לפה כשממלאים אותו.

אחרי הקידוש צריכים לאכול סעודה, ואין להפסיק ביניהם יותר מדי, אלא רק בענייני הסעודה, כגון דברים שצריכים להכין לסעודה, וכן אין לצאת ממקום הקידוש, אלא רק לצורך הסעודה.

גם בבוקר שבת יש לנהוג בדיוק לפי אותם הכללים של הלכות קידוש וקידוש במקום סעודה. מסיום תפילת שחרית חלה חובת קידוש, ואין לטעום אפילו כוס מים עד הקידוש. בנוסח הקידוש של שבת בבוקר אין הפסוקים השונים מעכבים, אלא רק ברכת בורא פרי הגפן.

אף על פי שחייבים לסמוך סעודה לקידוש, ניתן לצאת ידי חובה גם במזונות. וכך עושים בקידושים ושמחות ציבוריות, שאחר הקידוש אוכלים מיני מזונות, וסעודה מקיימים בהמשך.

מי שנמצא במקום שאין לו יין, יכול בדיעבד לעשות קידוש על לחם. אומרים את פסוקי הקידוש, מברכים ובוצעים על הלחם, ולאחר מכן מקיימים סעודה נפרדת בלחם.

גם נשים חייבות בקידוש, ואישה יכולה להוציא אישה אחרת ידי חובת קידוש.