למה 90% מההחלטות שלכם לשנה החדשה הולכות להתנדף עם הרוח, ואיך תוכלו בכל זאת לשמר אותן?

יש רגע כזה בתחילת שנה שבו כולנו הופכים, לפחות לכמה דקות, לאנשים שאנחנו חולמים להיות. אנחנו קונים יומן חדש, פותחים דף לבן ומחליטים:

השנה אני מתאמן.

השנה אני קורא.

השנה אני פחות בטלפון ויותר עם הילדים.

השנה אני יורד במשקל, חוסך כסף, מתקשר להורים, מפסיק לדחות, מתחיל לחיות.

השנה פה והשנה שם.

והדבר היפה הוא, שבאותו רגע אנחנו באמת מתכוונים לזה.

ואז מגיע יום שלישי. לא יום דרמטי. סתם יום שלישי.

קמנו עייפים. הילד איחר. הבוס שלח הודעה. היה פקק. ירד גשם. בערב נשארה לנו בערך כפית אחת של כוח רצון, וגם אותה בזבזנו על לא לצעוק על אף אחד.

וההחלטות הגדולות של ראש השנה ותשרי מתחילות להתכווץ בשקט.

למה? כי כאן רובנו עושים את הטעות האסטרטגית: אנחנו חושבים שלא רצינו מספיק.

שהמשמעת שלנו חלשה.

שאנחנו פשוט "כאלה".

אבל המחקר על שינוי התנהגות מספר סיפור אחר לגמרי: אנשים לא מצליחים בעיקר מפני שהם רוצים יותר. הם מצליחים מפני שהם בונים את החיים כך שההתנהגות הרצויה תהיה קלה יותר לביצוע.

סקירה שפורסמה ב-Nature Reviews Psychology ב-2024 הצביעה על הרגלים ומיומנויות התנהגותיות כמנופים מרכזיים לשינוי מתמשך.

במילים אחרות: אל תבנו על מוטיבציה. מוטיבציה היא אורחת.

תבנו מערכת.

רוצים לקרוא יותר? אל תבטיחו לקרוא שלושים ספרים השנה. שימו ספר על הכרית וקבעו כלל פשוט: כשאני נכנס למיטה, אני קורא שני עמודים.

רוצים לעשות ספורט? "אני אתאמן יותר" זו משאלה, לא תוכנית.

"ביום ראשון בשעה שבע, אחרי שאני מוריד את הילדים, אני הולך עשרים דקות" – זו כבר תוכנית.

לגישה הזאת קוראים במחקר "כוונות יישום": לחבר פעולה לרגע ברור מראש. אם X קורה, אני עושה Y. מטא-אנליזה גדולה מצאה שהחלטות כאלה משפרות באופן משמעותי את הסיכוי להפוך כוונה למעשה.

ויש עוד דבר שכדאי להשאיר מחוץ לדלת השנה: האגדה שאחרי 21 יום הכול נהיה הרגל.

סקירה שיטתית ומטא-אנליזה שפורסמה ב-2024 מצאה שבמחקרים שונים הזמן הטיפוסי ליצירת הרגל היה קרוב יותר לחודשיים, ולעיתים הרבה יותר.

וזה חשוב.

כי הרבה אנשים לא מוותרים על ההרגל.

הם מוותרים על עצמם.

הם פספסו שבוע אימונים, ואומרים: "ידעתי שלא אצליח".

אכלו עוגה, ואומרים: "הלך היום".

לא קראו שלושה לילות, ואומרים: "אני פשוט לא בן אדם שקורא".

אבל המבחן האמיתי של השנה החדשה הוא מה נעשה בבוקר שאחרי.

לכן השנה, אל תקבעו עשר החלטות. בחרו שתיים מתוך אלה שעלו לכם בראש לפני ראש השנה.

אל תתחילו בגדול. התחילו בקטן.

והכי חשוב – תחליטו מראש מה קורה כשאתם מפספסים.

פספסתם אימון? חוזרים באימון הבא.

אכלתם יותר מדי? הארוחה הבאה רגילה.

שבוע התפרק? לא מחכים ליום ראשון, לחודש הבא או לראש השנה הבא, אלא חוזרים מחר בבוקר.

כי בסופו של דבר החיים שלנו לא משתנים בהחלטה אחת גדולה שאנחנו מקבלים פעם בשנה.

הם משתנים באלפי החלטות קטנות שאיש אינו מוחא להן כפיים.

לקום. לנעול נעליים. לפתוח ספר. להניח את הטלפון. להתחיל שוב.

ואולי זו ההחלטה היחידה שבאמת שווה לקחת איתנו לשנה החדשה: להבטיח לעצמנו שלא נהפוך נפילה אחת לסיבה להישאר על הרצפה.

ואם תרצו, היה זה כבר רבי יצחק הוטנר שסיכם את כל העניין ואמר: "הטפשים חושבים כי הכוונה בזה היא, דאף על פי ששבע יפול צדיק, מכל מקום הוא קם. אבל החכמים יודעים היטב שהכוונה היא שמהות הקימה של הצדיק היא דרך השבע נפילות שלו" (איגרת קכ"ח).

אבינועם הרש הוא מחנך, ומייסד קהילת ההורים "מתבגרים באהבה".