לפעמים רק כשאדם עומד לבד, נפתחת לו הדרך

מישהו הזיק לך. הוא באמת היה לא בסדר. קל כל כך להאשים אותו בנזק, לכעוס, ולהישאר הקורבן. זה צודק, אבל זה לא חכם. הרבה יותר קשה לעצור ולחשוב מה כרגע כן בשליטה שלי וביכולתי. מה אני כן יכולה לעשות כרגע. לקחת אחריות זה הרבה יותר קשה, אבל הרבה הרבה יותר חכם, ומביא לתוצאות נפלאות.

את צריכה ישועה במשהו. הכי קל זה לחשוב מיד: "לו רק...". "לו רק היה לי מה שיש להוא, לו רק ההיא היתה אומרת / עושה / מתנהגת כך וכך, הכל היה אחרת... אבל מה לעשות... לא תלוי בי". זה קל, אבל משליך ממך את האחריות, ולא משנה את המצב. הרבה יותר קשה לבדוק מה כן את יכולה לעשות. מה כן בשליטתך ובידייך ולפעול. קשה יותר – אבל שווה.

מותר, ואפילו ראוי, לבקש עזרה ועצה. אבל כאשר אדם מעביר את האחריות כולה לגורם אחר, הוא מחליש את כוחו הפנימי. יש רגע שבו אדם נדרש לקחת את הדברים לידיים שלו, לא להישען על האחר, לא לתרץ או להצטדק, אלא לעמוד ולפעול בעצמו.

מסופר על אדם אחד שלא זכה לילדים. הוא עבר מסגולה לסגולה, מברכה לברכה, מקבר צדיק לקבר צדיק. כל מקום חיזק אותו, אבל ילד – אין. באחד ממסעותיו, כשהגיע בשעת לילה מאוחרת להתברך אצל אחד הגדולים, סירב הרב לברך אותו. במקום זה, הוא נסע איתו למעבה היער, והותיר אותו שם לבדו. לפני שהלך, אמר לו: "עכשיו אין כאן אף אחד. רק אתה והקב"ה. אף אחד לא יכול לבקש ממנו חוץ ממך. פנה אתה בעצמך ישירות אליו".

האדם עמד שם, לבדו, בהבנה שאין מי שעוד יוכל לעזור לו, וקרע את השמיים בתפילותיו, ומתוך המקום הזה – נושע.

בפרשת ויצא מסופר: "וַתֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב... וַתֹּאמֶר אֶל־יַעֲקֹב הָבָה־לִּי בָנִים, וְאִם־אַיִן מֵתָה אָנֹכִי". רחל פונה אל יעקב ממקום של כאב עמוק וציפייה גדולה. היא תולה את תקוותה בו, מאמינה שממנו תבוא הישועה. ותגובתו של יעקב אליה "הֲתַחַת אֱלֹקִים אָנֹכִי?" – לא אני הכתובת הנכונה לפנות אליה לישועה. אל תתלי את תקוותך בי.

ומיד לאחר מכן בא הפסוק: "וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים אֶת רָחֵל… וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ". המעבר הזה אינו מקרי. כל עוד רחל תלתה את מבטה ביעקב וציפתה שהוא יפעל במקומה, לא נראתה ישועה. ברגע שבו הרגישה כי אין לה על מי להישען אלא על עצמה, על תפילתה, על עמידתה הישירה מול בורא עולם – נפתח השער.

לפעמים דווקא כשהאדם עומד לבד, לא תולה תקוותו באף אחד בשר ודם אחר, לוקח את האחריות כולה על עצמו, נפתחת הדרך.