הבסדר הכי בסדר עכשיו – זה גם כשאנחנו לא בסדר

את בסדר.

כן, כן. את.

את, שלא מצליחה לעמוד באף יעד מההספקים שקבעת לעצמך לפסח, או בכלל.

שלא מצליחה להתמודד עם הזומים של הילדים או עם המרחבים הקוליים.

שלא מצליחה להחזיר את הבלגן למקום, או אפילו רק לסדר את הסלון.

את –

שיש לך רק 2 ילדים (?) או 6.

או בלי ילדים בכלל, ואת לא מבינה למה את מותשת.

אלו ימים משוגעים ממש לכל אזרחי מדינת ישראל,

ובמיוחד לתושבי הצפון (וחלקים במרכז) שמופגזים בצורה קיצונית ממש.

לא כולנו חווים טראומה, אבל לא אכנס כרגע לעניינים מקצועיים עמוקים.

כן כולנו חווים בהלה, פחד כזה או אחר, חוסר ודאות ואין אונים.

לא משנה כמה אנחנו חזקים – המצב הזה מעייף את הנפש ואת מערכת העצבים.

והמחיר?

מערכת עצבים חלשה יותר, עצבנית, דרוכה.

כן. זו לא רק את.

זו גם אני.

והרבה אנשים חזקים ובעלי חוסן.

אני כאן כדי להזכיר לך – התקופה הזו תעבור.

עוד שבוע, עוד חודש.

זה עניין של זמן, וחשוב שתזכרי את זה.

גם אם אין תאריך יעד ביומן – לא מדובר במלחמה של שנים.

איך אני יודעת?

כי לאיראן כבר אין מטוסים בכלל!

וכמות הטילים הבליסטיים נחתכה ב-90%!

כמעט כל המנהיגים שלה מתאחדים עם מוחמד איפשהו בשמים או בגיהינום.

ארה"ב חיסלה את רוב מערך האוניות שלהם (ואלו שחוסמות את מצרי הורמוז עומדות להיות מותקפות בשבוע הקרוב, כך לפי החלטת טראמפ).

בקיצור, זו מלחמה של שבועות, ולא של שנים.

אז קחי אוויר.

לגבי הילדים בבית – את לא יכולה להיות כל הזמן נחמדה, רגועה, סבלנית, מכילה.

את בנאדם. תזכרי.

מה את כן יכולה?

לדאוג לך להפסקה קבועה בכל יום בצהריים של שעתיים לפחות, שבהן את יוצאת מהבית (אם יש לך לאן), או נכנסת לחדר השינה ונועלת את עצמך, לבד.

בזמן הזה חשוב שיהיה מבוגר אחראי אחר (בעל, בחורה גדולה, בת נשואה שבאה לשהות אצלך בימים אלו) שיודע שאת מטעינה את עצמך.

בזמן הזה הכי כדאי שפשוט תישני. ואם את מאלו שלא נרדמים באמצע היום – מספיק שתשכבי במיטה, בחושך מוחלט, בלי שום מסך או טלפון, ותנשמי.

את לא מבינה כמה זה קריטי למערכת העצבים שלך!!!

לא חייבים לישון. כן חייבים לנשום. ואת זה אפשר לעשות בשקט הזה.

ואם זה ממש לא מתאים לך (וחבל) –

זמן לשיחה טובה עם חברה, אימא, אחות. מישהי שאפשר לפרוק איתה, לצחוק איתה, לנשום איתה.

זמן לקרוא תוכן שנותן לך כוח או פותח את הראש או סתם כייפי בשבילך.

לא זמן לחדשות!

לא זמן לשיחות עם אנשים שלוקחים ממך כוח.

לא זמן לעשות פסח!

והכי חשוב:

להגיד לעצמך כל הזמן – את בסדר בדיוק כמו שאת. לא מושלמת, ובימים אלו אולי גם לא שלמה.

גמורה מעייפות. חסרת סבלנות. דרוכה. מצבי רוח משתנים. לא מצליחה להזיז את עצמך מהספה. מקטרת יותר מתמיד.

מותר לך.

אנחנו במלחמה.

בסיפורי הגבורה שגדלנו עליהם – לא סיפרו לנו שהאימהות הגיבורות היו גם לא מושלמות, גם בוכות, גם לא נחמדות לבעלים או לילדים או לעצמן.

מספרים רק את רגעי הגבורה העילאיים שהופכים את ההתמודדות להירואית.

ובכן, זו לא האמת.

האמת מורכבת יותר ומרתקת פחות. ובוודאי מושלמת פחות.

יש בה כל החלקים. גם, ובעיקר, הרבה פחות יפים.

תזכרי את זה בפעם הבאה שאת שוב מלקה את עצמך "למה".

למה לא הייתי נחמדה?

למה לא ניצלתי את היום הזה לניקיון של עוד פינה?

למה לא העמדתי אוכל בריא ושוב אכלו פיצה?

למה כעסתי על חיים / רותי / גילי בלי סיבה?

בקשי סליחה.

תגידי שקשה לך. שאלו ימים שקשה בהם לכולם, וזה בסדר.

שאת משתדלת ומצליחה פחות ממה שאת רוצה.

תווכי את מה שאת מרגישה.

תני גם לסביבה שלך להרגיש שהם בסדר גם אם הם לא.

כי הבסדר הכי בסדר עכשיו זה גם כשאנחנו לא בסדר.

נעבור את זה, בעזרת ה'.

עברנו דברים קשים יותר, רובנו.

מזכירה שאנחנו עם הנצח.

יש עשרות נפילות ומעט מאד נפגעים. כל אחד מהם עולם מלא, ועדיין, סטטיסטית, זה לא הגיוני שאין כמעט בכלל פצועים או הרוגים.

זה לא רק ממ"דים ומקלטים. זה ניסים. מלא מלא ניסים.

יש לנו חובת השתדלות, אך בל נשכח שלכל כדור יש כתובת.

בניסן נגאלנו, ובניסן, בעזרת ה', ניגאל.

*

וכיוון שבכל זאת ערב פסח – זו תזכורת קטנה למי שכן יכולה: הזמיני אליך לחג הפסח אלמנה, גרושה או רווקה, זוג מבוגר או מישהו אחר שצריך משפחה, בית, תשומת לב.

בשבילך זה מאמץ, בהחלט, ועדיין, מאמץ נסבל (אם לא – אז זה לא מתאים לך), ובשביל מישהו, מישהי, זו הצלת נפשות.

הזמיני נשמה אליך לחג.

לא מחר. היום. כדי שהם ישנו טוב כשהם יודעים שלפחות בחג הזה יש להם איפה להיות.

חודש טוב ומבורך, חודש של גאולה פרטית, לאומית ועולמית.

אנחנו ננצח. בעזרת ה'.

איתך, גם בימים שמתערבבים בלילות.

דבורי רובינשטיין (וקשטוק) היא מייסדת ומנהלת "מרכז סוויטש" לשינוי. לפרטים נוספים אודות דבורי, לחצו כאן