האם אנחנו זוכרים מי עומד מאחורי הניסים, ההצלחות והניצחונות שלנו?

מספרים שבעת ארוסיו של אחד מצאצאי ה"בית הלוי", גדול התורה מלפני 3 דורות, זחה דעתו של החתן בשל הנדוניה הגדולה שקיבל. כשראה זאת ה"בית הלוי", שאל: "מה אתה מתפעל כל כך מהנדוניה המכובדת? הרי כל זה בגללי. אם הייתי יחידי בתמונה, הייתי מקבל כפול. זה שאתה הוא בתמונה גרם לך לקבל פחות".

אינני יודעת חשבונות שמיים, אבל בתקופתנו יש כל כך הרבה קירוב ואמונה שמתחזקת. יש בשביל מה לקיים את העם הזה ולזכות לנפלאות ה'. אם נזכה, זה יהיה בזכות יהודים בעלי אמונה, שומרי הגחלת ובעיקר לומדי התורה. אלה שלא סטו ימין ושמאל למרות זיקוקי הבלבול.

האחרים, שכבר הוציאו את הקב"ה מחייהם, ובעיקר הנחשלים והמזנבים בעם שאוחזים באמונת הכפירה, גורמים נזק ומורידים לעם ישראל נקודות זכות. הם בטוחים שהם המצילים את העם מקריסה כלכלית, לאומית וצבאית.

אם הם מצליחים לפגוע באויב ולהוריד לו יכולות באחוזים גבוהים, זה רק בזכות קול יעקב ותפילות של כל עם ישראל. בהבל פיהם של יושבי בית המדרש מכוונים את הטיל ישר ללב האויב, ובאמונת העם שמתחזקת זוכים הלוחמים לחזור לשלום ללא נפגעים.

פתרונות רבים יש לקב"ה. מספיק שיפיל אימה על האויבים שבאומות מלהתעסק עם עם ישראל, כמו שכתוב: "תיפול עליהם אימתה ופחד...", ולא יהיה עוד צורך בארסנל הנשק שיהפוך למוצג מוזיאוני.

ועוד כמה מילים על הניסים.

כדי להבין כמה גדולים הניסים, אנו צריכים להצטייד בכלי קיבול מתאים. העניין הוא שקיבולת ההבנה שלנו די מעורפלת ולא ברורה. היא התמלאה במשך זמן רב בהמון אמירות של "כוחי ועוצם ידי". דאגו להאכיל אותנו ברעיון ש"ניקח את גורלנו בידינו", שיש לנו צבא חזק ואף אחד לא יכול עלינו. בנוסף לכל אלה גם הצלחנו, כעם חכם, לייצר מערכות לחימה מתקדמות שאין כמוהן בכל העולם, וכו' וכו'. באמת יהיה קשה לאנשים מן השורה לבטל או לנפנף את כל השגשוג הזה, אבל אולי זו בדיוק ליבת האתגר ולב הניסיון של האמונה.

הניסיון הזה לא היה בעבר. לא הייתה מדינה ולא היה צבא, לא היה צורך להתפאר בגבורה פיזית או מערכתית. הספיקה לנו האמונה שהוכיחה את עצמה לאורך הדורות, שיש לנו רועה נאמן.

היום, עם כל הניסים המופלאים שעוטפים אותנו, זה עדיין הניסיון של הדור. ככל שהטכנולוגיה מתקדמת – הניסיון מאתגר יותר.

הרושם הכביר שעושים המפציצים ומטוסי הקרב כנגד איראן – האויב המר ביותר של כל העולם התרבותי – מבלבל מאוד. הוא רעשני ומצלצל מדי, הוא עוצמתי מדי ומפגין כוח מטורף, הוא מייצר חדשות ותמונות של הלא ייאמן שקורה. הוא מסוכן לקטני האמונה, ומאתגר את בעלי האמונה האיתנה.

אבל באמת הוא כיסוי, עלה התאנה לניסים שאולי בזמן חז"ל היו נקבעים לדורות כימים טובים לישראל.

אין לי שום כוונה להקטין את העשייה הגדולה, את השליחות השמימית של צבאות ישראל וארצות הברית שמשקיעים את כל הכישרון והכוח לגבור על ציר הרשע.

מה שמפחיד אותי הוא הגאווה וההתפארות בכך שהיחידות המובחרות שלנו הן הטובות ביותר, ושהשילוב של הכישרון, היוזמה והעיתוי, מצליחים לתת את המכה המוחצת לאויב. כל זה הוא שירת ניצחון להפגנת הכוח של הצבא הישראלי, שאף אחד לא יכול עליו.

הנאומים חוצבי הלהבות שמוציאים את הקדוש ברוך הוא מהתמונה – מסוכנים, ועלולים להתהפך עלינו. אסור לשכוח לרגע שמאחורי הקלעים, יש מי שמדליק את השלטר להצלחה או לכישלון, חלילה.

אנו, כעם סגולה שקיבל תורה מסיני, התרגלנו לכך שנולדנו בפסגת ההר. ברגעים של קהות חושים אנו מתעוררים ומשתאים דווקא מנשיא ארצות הברית שמשמיע בגאון את אמונתו בה'. תמהים על שר ההגנה שלו שהשמיע משפטי אמונה וקרא פרק תהילים בנאום לאומה שעסק בעיקר ביכולות צבאיות.

יש לציין שלאחרונה התפרסמו דבריו של אחד הכתבים מעיתון ניו יורק טיימס, שנאם באירוע יהודי ואמר שהגיע הזמן שיהודים יחדלו להביט אחורה ולספור כמה אנטישמים ירקו עליהם, כמה העליבו אותם ואיך פגעו בם ובעמם. לא זה מה שיעצור את האנטישמיות! העולם תמיד ישנא את היהודי. אין צורך להתייפייף בעיני העולם או להסביר את עצמינו שוב ושוב. יש ליהודי רק דרך אחת, והיא להיות יהודי יותר, להתחבר לשורשיו ולדבוק בתורתו. מילים כדורבנות מפי אדם שלא נחשד כשומר תורה ומצוות.

אולי מאזיניו שומעים זאת בפעם הראשונה, אבל אנחנו אמורים לחיות את זה, כי זה הייעוד היהודי מאז ומתמיד.

יש גם התקדמות גדולה במדינת ישראל, שמנהיגה השכיל להבין שצריך סייעתא דשמיא גדולה.

הרי ראינו מה קורה כשהבורא יתברך לא נתן "או-קיי" להצלחה. זה קרה ב-7 לאוקטובר. הוא גזר ואמר "הפעם לא". אז, אותו צבא עוצמתי שהפגין יכולות מטורפות – נותק. כי כשאין זרם חשמל, גם המכשירים המתקדמים ביותר פשוט שובתים.

נראה לי שבנפשנו הדבר לחזק אמונה ולראות ברמה גבוהה את האירועים. לא את הכיסוי הטבעי, אלא את מה שמעבר, את מי שאמר וברא את העולם. את מי שיכול גם לומר "הפעם לא". יש לו הרבה דרכים טבעיות לעשות זאת, והוא לא חייב לתזמן לנו עיתויים מוצלחים כמו את הנשיא דונלד שהלך אתנו לאורך הדרך. בכוחו היה יכול לתזמן לנו מישהו אחר, עם אידיאולוגיה שמאלנית בעד שתי מדינות, שהיה מפגין קרירות ומסובב לנו את הגב בעניין איראן. ומספיק לחשוב שכיפת הברזל תפקשש פעמים ספורות, במקומות הלא נכונים, כפי שקורה לעיתים, שאז החריבה מבנים אבל גם זה היה בחסד עצום (אף על פי שכל יהודי שנהרג הוא כאב נורא, כמובן). האם אנו מבינים את ההשלכות?

המסקנה: צבא חזק ואיכותי, מדינות ידידותיות, מנהיג כריזמטי ועם תומך – עדיין לא מספיקים כדי להביא ניצחון, אלא אם הדב"ה ידליק את השלטר להצלחה. כדי שזה יקרה, צריך להתפלל "פוקח עיוורים", תרתי משמע, שיפקח לכולנו עיניים לראות גם מעבר.

בפעם הבאה, כשנשמע את החדשות, נשלים אנו את מה שהם באולפן שוכחים, בזדון או בשגגה. "הודו לה' כי טוב...", "בעזרת ה'", "אין עוד מלבדו". ואולי עוד נזכה בקרוב שכל אולפני החדשות יכניסו לתמונה את הבמאי האמתי לקדמת הבמה, ולא מאחורי הקלעים.

אסיים בשאלה נוקבת ששמעתי מפי הרב מאיר אליהו: "האם בימים אלו, שהקב"ה קורע לנו את ים סוף, שמעביר אותנו בחרבה מתחת לים של טילים איומים, "יפול מצידך אלף ורבבה מימינך, אליך לא יגש..." – האם נצא מהים כמו שנכנסנו? האם נישאר אותם יהודים אטומים?

אין מצב שלא נתעורר!