דרישת סרני פלשתים והכרעת אכיש: ביאור פרק כ"ט בספר שמואל א'

הפלשתים נערכים למלחמה באפק, בעוד דוד נקלע למלכוד נאמנות: בואו להכיר את פרק כ"ט בספר שמואל א', עם ביאור מילים קשות בפרק ופירושים מעניינים של פרשנים

יונתן הלוי
פורסם ט"ז שבט התשפ"ו 03.02.26 11:13

אא

תקציר הפרק

פלשתים נאספים למלחמה: לקראת הלחימה בגלבוע, הפלשתים נאספים באפק, ומחנה ישראל ביזרעאל. הצבא הפלשתי מגיע בכמות מכובדת, ודוד נמצא בצמוד לאכיש מלך גת. כזכור בסוף הפרק הקודם אכיש הזמין את דוד לצאת איתו למלחמה נגד ישראל.

פלשתים מבקשים מאכיש שדוד לא ישתתף בלחימה: שרי פלשתים רואים את דוד בצבא הפלשתי ולא מבינים מה הוא עושה שם. הם פונים לאכיש כדי שיסביר מה עושים ישראלים בצבא הפלשתי. אכיש מסביר כי דוד נמצא נאמן לו כל העת: "וְלֹא מָצָאתִי בוֹ מְאוּמָה מִיּוֹם נָפְלוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה". הפלשתים לא מוכנים לשמוע לדבריו של אכיש ודורשים ממנו שדוד לא ישתתף במלחמה, מחשש שיבגוד בהם.

דברי אכיש לדוד: אכיש פונה אל דוד ומנסה להסביר לו את פחדם של סרני פלשתים, על אף שאכיש לא מצא בדוד רבב. דוד ממשיך לשחק את המשחק ורוטן בפני אכיש שהוא מעוניין להילחם באויבי המלך. אכיש מנסה לפייס את דוד ה"נעלב" ושוב תולה את האשמה בסרני פלשתים: "יָדַעְתִּי כִּי טוֹב אַתָּה בְּעֵינַי כְּמַלְאַךְ אֱלֹהִים אַךְ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים אָמְרוּ לֹא יַעֲלֶה עִמָּנוּ בַּמִּלְחָמָה". המתח מהפרק הקודם בא להתרה - דוד אינו משתתף במלחמה נגד עם ישראל.

הפרק המלא

(א) וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת כׇּל מַחֲנֵיהֶם אֲפֵקָה, וְיִשְׂרָאֵל חֹנִים בַּעַיִן אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל.

(ב) וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים עֹבְרִים לְמֵאוֹת וְלַאֲלָפִים, וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו עֹבְרִים בָּאַחֲרֹנָה עִם אָכִישׁ.

(ג) וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים מָה הָעִבְרִים הָאֵלֶּה, וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים הֲלוֹא זֶה דָוִד עֶבֶד שָׁאוּל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיָה אִתִּי זֶה יָמִים אוֹ זֶה שָׁנִים וְלֹא מָצָאתִי בוֹ מְאוּמָה מִיּוֹם נׇפְלוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

(ד) וַיִּקְצְפוּ עָלָיו שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ לוֹ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים הָשֵׁב אֶת הָאִישׁ וְיָשֹׁב אֶל מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר הִפְקַדְתּוֹ שָׁם וְלֹא יֵרֵד עִמָּנוּ בַּמִּלְחָמָה וְלֹא יִהְיֶה לָּנוּ לְשָׂטָן בַּמִּלְחָמָה, וּבַמֶּה יִתְרַצֶּה זֶה אֶל אֲדֹנָיו הֲלוֹא בְּרָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים הָהֵם.

(ה) הֲלוֹא זֶה דָוִד אֲשֶׁר יַעֲנוּ לוֹ בַּמְּחֹלוֹת לֵאמֹר, הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָו.

(ו) וַיִּקְרָא אָכִישׁ אֶל דָּוִד וַיֹּאמֶר אֵלָיו חַי ה' כִּי יָשָׁר אַתָּה וְטוֹב בְּעֵינַי צֵאתְךָ וּבֹאֲךָ אִתִּי בַּמַּחֲנֶה כִּי לֹא מָצָאתִי בְךָ רָעָה מִיּוֹם בֹּאֲךָ אֵלַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וּבְעֵינֵי הַסְּרָנִים לֹא טוֹב אָתָּה.

(ז) וְעַתָּה שׁוּב וְלֵךְ בְּשָׁלוֹם, וְלֹא תַעֲשֶׂה רָע בְּעֵינֵי סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים.

(ח) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אָכִישׁ כִּי מֶה עָשִׂיתִי וּמַה מָּצָאתָ בְעַבְדְּךָ מִיּוֹם אֲשֶׁר הָיִיתִי לְפָנֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי לֹא אָבוֹא וְנִלְחַמְתִּי בְּאֹיְבֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ.

(ט) וַיַּעַן אָכִישׁ וַיֹּאמֶר אֶל דָּוִד, יָדַעְתִּי כִּי טוֹב אַתָּה בְּעֵינַי כְּמַלְאַךְ אֱלֹהִים, אַךְ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים אָמְרוּ לֹא יַעֲלֶה עִמָּנוּ בַּמִּלְחָמָה.

(י) וְעַתָּה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְעַבְדֵי אֲדֹנֶיךָ אֲשֶׁר בָּאוּ אִתָּךְ, וְהִשְׁכַּמְתֶּם בַּבֹּקֶר וְאוֹר לָכֶם וָלֵכוּ.

(יא) וַיַּשְׁכֵּם דָּוִד הוּא וַאֲנָשָׁיו לָלֶכֶת בַּבֹּקֶר לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וּפְלִשְׁתִּים עָלוּ יִזְרְעֶאל.

ביאור מילים קשות בפרק

"מיום נפלו": מיום חנייתו עלי (רש"י).

"ולא תעשה רע בעיני סרני פלשתים": איני רוצה שיתגרו בך (מלבי"ם).

פירושים מעניינים של פרשנים

מלבי"ם: "ויאמר אכיש - השיב להם שהוא סומך ובוטח עליהם משני טעמים. א. הלוא זה דוד עבד שאול הוא עבד המורד באדוניו שודאי ינקום בו לעת מצוא. ב. אשר היה אתי זה ימים או זה שנים (רצה לומר שישב בשדה פלשתים זה ימים, שהוא ימים וארבעה חדשים, או נוכל לחשב מן הפעם הראשון שברח לבדו אל אכיש שמעת ההיא מרד, והיה זה שנים) ומעת ההיא לא מצאתי בו מאומה ונוכל לסמוך עליו".

רד"ק: "למלכי יהודה – אף על פי שאנו רואים כי בעת כיבוש הארץ הייתה צקלג לבני יהודה, אפשר כי על שם סופו נכתבה שם. או אפשר שכבשוה אז, ואחרי כן לקחוה פלשתים מידם, ומיום שישב בה דוד נשארה לו, על כן הייתה למלכי יהודה מהיום ההוא ומעלה, לפיכך אמר למלכי יהודה ולא אמר ליהודה".