הריגת כהני נוב: ביאור מרתק של פרק כ"ב בספר שמואל א'

תקציר הפרק

הצטרפות אנשים לדוד: פרק כ"ב בספר שמואל א' פותח בהמשך מסע הבריחה של דוד. דוד נמלט אל מערת עדולם. אנשי "מצוק" ו"כל איש מר נפש" שומעים שדוד נמצא בסביבה ומצטרפים אליו. דוד עובר משם אל מצפה מואב, ומפקיד את הוריו ביד מלך מואב.

אל תצטרפו לדוד: באותו זמן שומע שאול שקבוצה לא קטנה של אנשים הצטרפה לדוד: "וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל כִּי נוֹדַע דָּוִד וַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ". שאול מוכיח את אנשיו בצורה בוטה. שאול בטוח שדוד הבטיח לאנשיו שדות וכרמים, ומצווה עליהם לא לחתור תחתיו. שאול נשמע לחוץ.

העונש למי שבוגד בשאול - הריגת כהני נֹוב: דואג האדומי מבין שזה הרגע שבו כדאי להלשין על מה שראה בפרק הקודם, ומספר שאחימלך הכהן סייע לדוד. שאול כמובן אינו יכול להישאר אדיש מול המידע הזה ומאשים את אחימלך בבגידה. אחימלך כלל אינו מבין על מה שאול מדבר, ומסביר לשאול שהוא לא ידע מכל העניין. את שאול זה לא ממש מעניין, והוא מבקש מעבדיו לפגוע בכהני נֹב. עבדי שאול מפחדים לפגוע בכהנים, ולכן שאול מבקש זאת מדואג האדומי. דואג הורג 85 אנשים. אחד מהכהנים, אביתר בן אחימלך, מצליח לברוח ומצטרף לדוד.

הפרק המלא

(א) וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם וַיִּמָּלֵט אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיו וַיֵּרְדוּ אֵלָיו שָׁמָּה.

(ב) וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל אִישׁ מָצוֹק וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ נֹשֶׁא וְכָל אִישׁ מַר נֶפֶשׁ וַיְהִי עֲלֵיהֶם לְשָׂר וַיִּהְיוּ עִמּוֹ כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ.

(ג) וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם מִצְפֵּה מוֹאָב וַיֹּאמֶר אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב יֵצֵא נָא אָבִי וְאִמִּי אִתְּכֶם עַד אֲשֶׁר אֵדַע מַה יַּעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים.

(ד) וַיַּנְחֵם אֶת פְּנֵי מֶלֶךְ מוֹאָב וַיֵּשְׁבוּ עִמּוֹ כָּל יְמֵי הֱיוֹת דָּוִד בַּמְּצוּדָה.

(ה) וַיֹּאמֶר גָּד הַנָּבִיא אֶל דָּוִד לֹא תֵשֵׁב בַּמְּצוּדָה לֵךְ וּבָאתָ לְּךָ אֶרֶץ יְהוּדָה וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיָּבֹא יַעַר חָרֶת.

(ו) וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל כִּי נוֹדַע דָּוִד וַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ וְשָׁאוּל יוֹשֵׁב בַּגִּבְעָה תַּחַת הָאֶשֶׁל בָּרָמָה וַחֲנִיתוֹ בְיָדוֹ וְכָל עֲבָדָיו נִצָּבִים עָלָיו.

(ז) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו הַנִּצָּבִים עָלָיו שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי יְמִינִי גַּם לְכֻלְּכֶם יִתֵּן בֶּן יִשַׁי שָׂדוֹת וּכְרָמִים לְכֻלְּכֶם יָשִׂים שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת.

(ח) כִּי קְשַׁרְתֶּם כֻּלְּכֶם עָלַי וְאֵין גֹּלֶה אֶת אָזְנִי בִּכְרָת בְּנִי עִם בֶּן יִשַׁי וְאֵין חֹלֶה מִכֶּם עָלַי וְגֹלֶה אֶת אָזְנִי כִּי הֵקִים בְּנִי אֶת עַבְדִּי עָלַי לְאֹרֵב כַּיּוֹם הַזֶּה.

(ט) וַיַּעַן דֹּאֵג הָאֲדֹמִי וְהוּא נִצָּב עַל עַבְדֵי שָׁאוּל וַיֹּאמַר רָאִיתִי אֶת בֶּן יִשַׁי בָּא נֹבֶה אֶל אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב.

(י) וַיִּשְׁאַל לוֹ בַּה' וְצֵידָה נָתַן לוֹ וְאֵת חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי נָתַן לוֹ.

(יא) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא אֶת אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִיטוּב הַכֹּהֵן וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בְּנֹב וַיָּבֹאוּ כֻלָּם אֶל הַמֶּלֶךְ.

(יב) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל שְׁמַע נָא בֶּן אֲחִיטוּב וַיֹּאמֶר הִנְנִי אֲדֹנִי.

(יג) וַיֹּאמֶר אלו [אֵלָיו] שָׁאוּל לָמָּה קְשַׁרְתֶּם עָלַי אַתָּה וּבֶן יִשָׁי בְּתִתְּךָ לוֹ לֶחֶם וְחֶרֶב וְשָׁאוֹל לוֹ בֵּאלֹהִים לָקוּם אֵלַי לְאֹרֵב כַּיּוֹם הַזֶּה.

(יד) וַיַּעַן אֲחִימֶלֶךְ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר וּמִי בְכָל עֲבָדֶיךָ כְּדָוִד נֶאֱמָן וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ וְסָר אֶל מִשְׁמַעְתֶּךָ וְנִכְבָּד בְּבֵיתֶךָ.

(טו) הַיּוֹם הַחִלֹּתִי לשאול [לִשְׁאָל] לוֹ בֵאלֹהִים חָלִילָה לִּי אַל יָשֵׂם הַמֶּלֶךְ בְּעַבְדּוֹ דָבָר בְּכָל בֵּית אָבִי כִּי לֹא יָדַע עַבְדְּךָ בְּכָל זֹאת דָּבָר קָטֹן אוֹ גָדוֹל.

(טז) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מוֹת תָּמוּת אֲחִימֶלֶךְ אַתָּה וְכָל בֵּית אָבִיךָ.

(יז) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָרָצִים הַנִּצָּבִים עָלָיו סֹבּוּ וְהָמִיתוּ כֹּהֲנֵי ה' כִּי גַם יָדָם עִם דָּוִד וְכִי יָדְעוּ כִּי בֹרֵחַ הוּא וְלֹא גָלוּ אֶת אזנו [אָזְנִי] וְלֹא אָבוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לִשְׁלֹחַ אֶת יָדָם לִפְגֹעַ בְּכֹהֲנֵי ה'.

(יח) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לדויג [לְדוֹאֵג] סֹב אַתָּה וּפְגַע בַּכֹּהֲנִים וַיִּסֹּב דויג [דּוֹאֵג] הָאֲדֹמִי וַיִּפְגַּע הוּא בַּכֹּהֲנִים וַיָּמֶת בַּיּוֹם הַהוּא שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ נֹשֵׂא אֵפוֹד בָּד.

(יט) וְאֵת נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים הִכָּה לְפִי חֶרֶב מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק וְשׁוֹר וַחֲמוֹר וָשֶׂה לְפִי חָרֶב.

(כ) וַיִּמָּלֵט בֵּן אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב וּשְׁמוֹ אֶבְיָתָר וַיִּבְרַח אַחֲרֵי דָוִד.

(כא) וַיַּגֵּד אֶבְיָתָר לְדָוִד כִּי הָרַג שָׁאוּל אֵת כֹּהֲנֵי ה'.

(כב) וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאֶבְיָתָר יָדַעְתִּי בַּיּוֹם הַהוּא כִּי שָׁם דויג [דּוֹאֵג] הָאֲדֹמִי כִּי הַגֵּד יַגִּיד לְשָׁאוּל אָנֹכִי סַבֹּתִי בְּכָל נֶפֶשׁ בֵּית אָבִיךָ.

(כג) שְׁבָה אִתִּי אַל תִּירָא כִּי אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי יְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ כִּי מִשְׁמֶרֶת אַתָּה עִמָּדִי.

ביאור מילים קשות בפרק

"וַיַּנְחֵם אֶת פְּנֵי מֶלֶךְ מוֹאָב": דוד הביא את הוריו לפני מלך מואב.

"וַיֵּשְׁבוּ עִמּוֹ כָּל יְמֵי הֱיוֹת דָּוִד בַּמְּצוּדָה": הוריו של דוד ישבו עם מלך מואב לאורך כל התקופה שדוד נשאר במצודה שהייתה סמוכה למואב. אולם, מיד לאחר שדוד עזב את המצודה, מלך מואב הרג את כל משפחתו של דוד, חוץ מאח אחד שהצליח לברוח לנחש העמוני.

"כִּי קְשַׁרְתֶּם כֻּלְּכֶם עָלַי": אתם כולכם התחברתם יחד כדי למרוד בי.

"וְאֵין חֹלֶה מִכֶּם עָלַי": אף אחד מכם לא כואב על מצבי.

"וְגֹלֶה אֶת אָזְנִי": ואף אחד מכם אינו אומר לי שיהונתן כרת ברית עם דוד.

"וַיִּמָּלֵט בֵּן אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב": בן אחד של אחימלך בן אחיטוב ניצל מחרבו של דואג.

"אָנֹכִי סַבֹּתִי בְּכָל נֶפֶשׁ בֵּית אָבִיךָ": אני גרמתי בעקיפין לתקלה זו של מיתת כל משפחתך.

פירושים מעניינים של פרשנים

רד"ק: התפרסם שהיו אנשים עם דוד, אך עתה לאחר שנודע שהצטרפו לדוד ארבע מאות אנשים, היה ברור לשאול שדוד מורד בו.

רש"י: אבנר ועמשא דרשו שאין לשמוע אל המלך כשהוא מצווה אותך לעבור על דבר תורה.

מלבי"ם: דוד אמר לאביתר שבעניין ההצלה – הוא העיקר שה' ישמור אותו משום שהוא כהן לה', ולעומת זאת בסכנה דוד הוא העיקר שהרי שאול רודף בעיקר אותו, ולכן אין לו ממה לחשוש.

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

"ושמו דואג": "ולמה נקרא שמו אדומי? רב יהושע בן לוי אמר: על שם עירו. ר' שמואל אמר: שקנא בדוד שנקרא (אדומי) [אדמוני]. ר' אבא בר כהנא אמר: שהתיר דם נוב עיר הכהנים. ר' נחמיה בנו של רבי שמואל בר נחמני אמר: שהתיר דמו של דוד (מ) ואשתו מותרת לאחר. בר קפרא אמר: שאסר דמו של אגג לשאול, ואמר לו: ושור או שה אותו ואת בנו וגו'. ר' יצחק אמר: שהיה מאדים פני הכל בהלכה. ר' חנינא אמר: מה אדום מבלע זכיותיו של ישראל, כך דואג מבלע זכיותיו של דוד. רבותינו אמרו: מה אדום נוקם ונוטר ושונא, אף דואג כך לדוד".

"וימת ביום ההוא שמונים וחמשה איש נשא אפוד בד": "ולא כן תני ר' חייא: אין ממנין שני כהנים גדולים כאחד?! אלא מלמד, שהיו כולם ראויין להיות כהנים גדולים".

לפרקים קודמים

ה' מתגלה לשמואל לראשונה: ביאור פרק ג' בספר שמואל א'

שירת חנה המופלאה: ביאור פרק ב' בספר שמואל א'

תפילת חנה והולדתו הניסית של שמואל: ביאור פרק א' בספר שמואל א'

המלחמה שהסתיימה באסון: ביאור פרק ד' בספר שמואל א'

סיפור נפילת דגון והמסע המטלטל של ארון ה': ביאור פרק ה' בספר שמואל א'

הארון שב הביתה - והעם נענש על קלות ראשו מול הקדושה: ביאור פרק ו' בספר שמואל א'

מה גרם לעם שלם לבכות, לצום - ולנצח? ביאור פרק ז' בספר שמואל א'

ראשית המלוכה בישראל: ביאור פרק ח' בספר שמואל א'

מי היה מלך ישראל הראשון? ביאור פרק ט' בספר שמואל א'

מה התכונה המפתיעה של המלך הראשון? ביאור פרק י' בספר שמואל א'

ניצחון שאול על עמון: ביאור פרק י"א בספר שמואל א'

נאום הפרידה של שמואל: ביאור פרק י"ב בספר שמואל א'

הטעות שחתמה את גורל המלוכה: ביאור פרק י"ג בספר שמואל א'

יונתן יוצא למבצע חשאי ומציל את ישראל: ביאור פרק י"ד בספר שמואל א'

ממלכה שנקרעה: ביאור פרק ט"ו בספר שמואל א'

כך מתחילה מלכות - סיפור משיחתו של דוד: ביאור פרק ט"ז בספר שמואל א'

דוד מול גוליית - הקרב הגורלי: ביאור פרק י"ז בספר שמואל א'

המהפך ביחסי שאול ודוד: ביאור פרק י"ח בספר שמואל א'

כך ניצל דוד מ-3 סכנות מוות: ביאור מרתק של פרק י"ט בספר שמואל א'

דוד ויהונתן מול כעס המלך: ביאור מרתק של פרק כ' בשמואל א'

נרדף, רעב ומתחזה למשוגע: ביאור פרק כ"א בספר שמואל א'