מה התכונה המפתיעה של המלך הראשון? ביאור פרק י' בספר שמואל א'

תקציר הפרק

משיחת שאול באופן אישי: משיחת שאול למלך מתרחשת בארבע עיניים: "וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא כִּי מְשָׁחֲךָ ה' עַל נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד". שמואל נותן לשאול רשימה מפורטת של אותות, מפגשים ואירועים שיתרחשו בדרכו הביתה. האותות כולם מגיעים וכך: "וַיַּהֲפָךְ לוֹ אֱ-לֹהִים לֵב אַחֵר". בתום המסע שאול חוזר הביתה "וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד", אפילו לא לדודו שהתעניין.

משיחת שאול באופן פומבי: שמואל מכנס את כל העם במצפה להמליך מלך, אך לפני כן הוא מקדים ומזכיר שהמהלך הזה ממש לא לרוחו. כעת יש לבחור מלך, באמצעות גורל. בתחילה נלכד שבט בנימין, לאחר מכן משפחת המטרי ולבסוף המלך שאול בן קיש. אך באופן מפתיע שאול לא נמצא. ה' מגלה היכן נמצא שאול: "וַיֹּאמֶר ה' הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים". שאול מתגלה ומוצג בפני העם, אך חלק מהעם לא מרוצים מהבחירה בשאול: "וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ מַה יֹּשִׁעֵנוּ זֶה". שאול מחריש ולא מגיב.

הפרק המלא

(א) וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא כִּי מְשָׁחֲךָ ה' עַל נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד.

(ב) בְּלֶכְתְּךָ הַיּוֹם מֵעִמָּדִי וּמָצָאתָ שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִם קְבֻרַת רָחֵל בִּגְבוּל בִּנְיָמִן בְּצֶלְצַח וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת אֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְבַקֵּשׁ וְהִנֵּה נָטַשׁ אָבִיךָ אֶת דִּבְרֵי הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָכֶם לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לִבְנִי.

(ג) וְחָלַפְתָּ מִשָּׁם וָהָלְאָה וּבָאתָ עַד אֵלוֹן תָּבוֹר וּמְצָאוּךָ שָּׁם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים עֹלִים אֶל הָאֱלוקים בֵּית אֵל אֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשָׁה גְדָיִים וְאֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשֶׁת כִּכְּרוֹת לֶחֶם וְאֶחָד נֹשֵׂא נֵבֶל יָיִן.

(ד) וְשָׁאֲלוּ לְךָ לְשָׁלוֹם וְנָתְנוּ לְךָ שְׁתֵּי לֶחֶם וְלָקַחְתָּ מִיָּדָם.

(ה) אַחַר כֵּן תָּבוֹא גִּבְעַת הָאֱלוקים אֲשֶׁר שָׁם נְצִבֵי פְלִשְׁתִּים וִיהִי כְבֹאֲךָ שָׁם הָעִיר וּפָגַעְתָּ חֶבֶל נְבִיאִים יֹרְדִים מֵהַבָּמָה וְלִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל וְכִנּוֹר וְהֵמָּה מִתְנַבְּאִים.

(ו) וְצָלְחָה עָלֶיךָ רוּחַ ה' וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר.

(ז) וְהָיָה כִּי תבאינה [תָבֹאנָה] הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה לָךְ עֲשֵׂה לְךָ אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ כִּי הָאֱלוקים עִמָּךְ.

(ח) וְיָרַדְתָּ לְפָנַי הַגִּלְגָּל וְהִנֵּה אָנֹכִי יֹרֵד אֵלֶיךָ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לִזְבֹּחַ זִבְחֵי שְׁלָמִים שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ וְהוֹדַעְתִּי לְךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה.

(ט) וְהָיָה כְּהַפְנֹתוֹ שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת מֵעִם שְׁמוּאֵל וַיַּהֲפָךְ לוֹ אֱלוקים לֵב אַחֵר וַיָּבֹאוּ כָּל הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה בַּיּוֹם הַהוּא.

(י) וַיָּבֹאוּ שָׁם הַגִּבְעָתָה וְהִנֵּה חֶבֶל נְבִאִים לִקְרָאתוֹ וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ אֱלוקים וַיִּתְנַבֵּא בְּתוֹכָם.

(יא) וַיְהִי כָּל יוֹדְעוֹ מֵאִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עִם נְבִאִים נִבָּא וַיֹּאמֶר הָעָם אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מַה זֶּה הָיָה לְבֶן קִישׁ הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים.

(יב) וַיַּעַן אִישׁ מִשָּׁם וַיֹּאמֶר וּמִי אֲבִיהֶם עַל כֵּן הָיְתָה לְמָשָׁל הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִאִים.

(יג) וַיְכַל מֵהִתְנַבּוֹת וַיָּבֹא הַבָּמָה.

(יד) וַיֹּאמֶר דּוֹד שָׁאוּל אֵלָיו וְאֶל נַעֲרוֹ אָן הֲלַכְתֶּם וַיֹּאמֶר לְבַקֵּשׁ אֶת הָאֲתֹנוֹת וַנִּרְאֶה כִי אַיִן וַנָּבוֹא אֶל שְׁמוּאֵל.

(טו) וַיֹּאמֶר דּוֹד שָׁאוּל הַגִּידָה נָּא לִי מָה אָמַר לָכֶם שְׁמוּאֵל.

(טז) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דּוֹדוֹ הַגֵּד הִגִּיד לָנוּ כִּי נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ אֲשֶׁר אָמַר שְׁמוּאֵל.

(יז) וַיַּצְעֵק שְׁמוּאֵל אֶת הָעָם אֶל ה' הַמִּצְפָּה.

(יח) וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר ה' אלוקי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם וָאַצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד כָּל הַמַּמְלָכוֹת הַלֹּחֲצִים אֶתְכֶם.

(יט) וְאַתֶּם הַיּוֹם מְאַסְתֶּם אֶת אֱלוקיכֶם אֲשֶׁר הוּא מוֹשִׁיעַ לָכֶם מִכָּל רָעוֹתֵיכֶם וְצָרֹתֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ לוֹ כִּי מֶלֶךְ תָּשִׂים עָלֵינוּ וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי ה' לְשִׁבְטֵיכֶם וּלְאַלְפֵיכֶם.

(כ) וַיַּקְרֵב שְׁמוּאֵל אֵת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלָּכֵד שֵׁבֶט בִּנְיָמִן.

(כא) וַיַּקְרֵב אֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן למשפחתו [לְמִשְׁפְּחֹתָיו] וַתִּלָּכֵד מִשְׁפַּחַת הַמַּטְרִי וַיִּלָּכֵד שָׁאוּל בֶּן קִישׁ וַיְבַקְשֻׁהוּ וְלֹא נִמְצָא.

(כב) וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד בַּה'  הֲבָא עוֹד הֲלֹם אִישׁ וַיֹּאמֶר ה' הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים.

(כג) וַיָּרֻצוּ וַיִּקָּחֻהוּ מִשָּׁם וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הָעָם וַיִּגְבַּהּ מִכָּל הָעָם מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה.

(כד) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל הָעָם הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ ה' כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכָל הָעָם וַיָּרִעוּ כָל הָעָם וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ.

(כה) וַיְדַבֵּר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם אֵת מִשְׁפַּט הַמְּלֻכָה וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר וַיַּנַּח לִפְנֵי ה' וַיְשַׁלַּח שְׁמוּאֵל אֶת כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ.

(כו) וְגַם שָׁאוּל הָלַךְ לְבֵיתוֹ גִּבְעָתָה וַיֵּלְכוּ עִמּוֹ הַחַיִל אֲשֶׁר נָגַע אֱלוקים בְּלִבָּם.

(כז) וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ מַה יֹּשִׁעֵנוּ זֶה וַיִּבְזֻהוּ וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ.

ביאור מילים קשות בפרק

"וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ": שמואל שפך את השמן שהיה בכלי על ראשו של שאול.

"הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים": האדם שאתם מחפשים, שאול, מתחבא במקום שבו הנחתם את כל הכלים שלכם. שאול התחבא שם משום שהוא היה בורח מהשררה.

"וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה": האנשים הרשעים לא הביאו לשאול מנחה. היה מנהג להביא למלך מנחה ביום שהמליכו אותו, והאנשים הרשעים חרגו מהמנהג ולא הביאו לשאול מנחה.

"וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ": שאול עשה עצמו חירש, והוא לא התייחס לאנשים הרשעים שביזו אותו.

פירושים מעניינים של פרשנים

רש"י: צלצח היא ירושלים.

מלבי"ם: היו שלש סיבות לכך שבחירת המלך נעשתה ע"י ה' ולא רק ע"י העם. א. שלא יריבו מי יזכה במלוכה. ב. המלך צריך להיות נקי מגאווה ואת זאת רק ה' יכול לבחון. ג. כדי שלא יהיה כפוף למי שבחר בו.

רד"ק: משום שהוא היה בעל קומה וצורה נאה, ולכן העם היה ירא ממנו יותר.

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

"את דבר המלוכה לא הגיד לו": "אמר ר' חנינא: בשכר צניעות שהיה בה ברחל, זכתה ויצא ממנה שאול. ובשכר צניעות שהיה בו בשאול, דכתיב: 'ועל דבר המלוכה לא הגיד לו', זכה ויצאת ממנו אסתר, דכתיב: 'אין אסתר מגדת מולדתה'".

"וישאלו עוד בה'": "זה שאמר הכתוב: 'גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד'. כל מי שבורח מן השררה השררה רודפת אחריו, שאול ברח מן השררה בשעה שבא למלוך, שנאמר: 'וישאלו עוד בה' הבא עוד הלום איש, ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים', כשבאו ואמרו לו דבר המלוכה א"ל: 'אין אני ראוי למלכות, אלא שאלו באורים ותומים אם ראוי אני ואם לאו הניחו אותי', מיד וישאלו עוד, מיד החביא עצמו, עד ששאלו באורים ותומים ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים, אלו אורים ותומים. ברח מן השררה ורדפה אחריו, שנאמר: 'הראיתם אשר בחר בו ה' כי אין כמוהו בכל העם'. ואבימלך בן ירובעל רודף אחר השררה, וברחה ממנו".

ביטויים מהפרק ומשמעותם

הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים – פתגם המציין אדם שהתחיל לעסוק בדבר שאין הוא בקיא בו או כשרואים אדם במצב חדש שלא היה רגיל בו לפני כן.

נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים – כינוי לאדם צנוע וביישן, הבורח מן הכבוד.

וַיִּגְבַּהּ מִכָּל הָעָם מִשִּׁכְמוֹ וָמָעְלָה - מטבע לשון המציין אדם הבולט לטובה בתכונותיו, בערכיו, במסירותו לתפקידו וכדומה.

לפרקים קודמים

ה' מתגלה לשמואל לראשונה: ביאור פרק ג' בספר שמואל א'

שירת חנה המופלאה: ביאור פרק ב' בספר שמואל א'

תפילת חנה והולדתו הניסית של שמואל: ביאור פרק א' בספר שמואל א'

המלחמה שהסתיימה באסון: ביאור פרק ד' בספר שמואל א'

סיפור נפילת דגון והמסע המטלטל של ארון ה': ביאור פרק ה' בספר שמואל א'

הארון שב הביתה - והעם נענש על קלות ראשו מול הקדושה: ביאור פרק ו' בספר שמואל א'

מה גרם לעם שלם לבכות, לצום - ולנצח? ביאור פרק ז' בספר שמואל א'

ראשית המלוכה בישראל: ביאור פרק ח' בספר שמואל א'

מי היה מלך ישראל הראשון? ביאור פרק ט' בספר שמואל א'