כך ניצל דוד מ-3 סכנות מוות: ביאור מרתק של פרק י"ט בספר שמואל א'

תקציר הפרק

בפרק י"ט בספר שמואל א' יש 3 חלקים, ובכל חלק עומד גיבור אחר המסייע לדוד להימלט משאול:

יונתן מסייע לדוד: שאול משתף את יונתן ואת כל עבדיו בנוגע לרצונו להרוג את דוד. יונתן שומע את דברי אביו ומזהיר מיד את דוד: "מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל אָבִי לַהֲמִיתֶךָ וְעַתָּה הִשָּׁמֶר נָא בַבֹּקֶר וְיָשַׁבְתָּ בַסֵּתֶר וְנַחְבֵּאתָ". בהמשך פונה יונתן אל אביו ומשכנע אותו שלא להרוג את דוד מכמה סיבות. שאול משתכנע מדברי בנו, ומבטיח לא לפגוע בדוד. אך הבטחה זו אינו מחזיקה זמן רב, וכאשר דוד מנגן שוב לפני שאול, שאול זורק לעברו את החנית ומנסה לפגוע בו. דוד נמלט.

מיכל מסייעת לדוד: דוד בורח אל ביתו שלו, שם מחכה לו אשתו, מיכל בת שאול. מיד כאשר שאול שומע שדוד נמלט הוא שולח מלאכים = שליחים אל ביתו להמיתו. מיכל מסייעת לדוד לברוח: "וַתֹּרֶד מִיכַל אֶת דָּוִד בְּעַד הַחַלּוֹן וַיֵּלֶךְ וַיִּבְרַח וַיִּמָּלֵט". דוד בורח דרך החלון, ומיכל בינתיים מסדרת את המיטה כאילו דוד ישן בה. כאשר התרמית מתגלה שאול כועס על מיכל: "לָמָּה כָּכָה רִמִּיתִנִי", והיא משקרת לשאול, היא טוענת שדוד איים על חייה ולכן היא סייעה לו.

שמואל הנביא מסייע לדוד: דוד בורח, והפעם רחוק יותר - אל העיר רמה. שמואל הנביא מקבל את דוד בסבר פנים יפות ודוד מספר לו את כל מה שאירע עם שאול עד היום. שניהם ביחד הולכים לעיר ניות. לאחר ששאול מבין לאן ברח דוד, הוא שוב שולח מלאכים כדי להמיתו. לאחר ששלוש משלחות לא חוזרות אל שאול ומתנבאות בניות ברמה, מחליט שאול ללכת בעצמו, אך רוח א-להים שורה עליו, והוא לא פוגע בדוד.

הפרק המלא

(א) וַיְדַבֵּר שָׁאוּל אֶל יוֹנָתָן בְּנוֹ וְאֶל כָּל עֲבָדָיו לְהָמִית אֶת דָּוִד וִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל חָפֵץ בְּדָוִד מְאֹד.

(ב) וַיַּגֵּד יְהוֹנָתָן לְדָוִד לֵאמֹר מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל אָבִי לַהֲמִיתֶךָ וְעַתָּה הִשָּׁמֶר נָא בַבֹּקֶר וְיָשַׁבְתָּ בַסֵּתֶר וְנַחְבֵּאתָ.

(ג) וַאֲנִי אֵצֵא וְעָמַדְתִּי לְיַד אָבִי בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם וַאֲנִי אֲדַבֵּר בְּךָ אֶל אָבִי וְרָאִיתִי מָה וְהִגַּדְתִּי לָךְ.

(ד) וַיְדַבֵּר יְהוֹנָתָן בְּדָוִד טוֹב אֶל שָׁאוּל אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַל יֶחֱטָא הַמֶּלֶךְ בְּעַבְדּוֹ בְדָוִד כִּי לוֹא חָטָא לָךְ וְכִי מַעֲשָׂיו טוֹב לְךָ מְאֹד.

(ה) וַיָּשֶׂם אֶת נַפְשׁוֹ בְכַפּוֹ וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיַּעַשׂ ה' תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה לְכָל יִשְׂרָאֵל רָאִיתָ וַתִּשְׂמָח וְלָמָּה תֶחֱטָא בְּדָם נָקִי לְהָמִית אֶת דָּוִד חִנָּם.

(ו) וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל בְּקוֹל יְהוֹנָתָן וַיִּשָּׁבַע שָׁאוּל חַי יְהוָה אִם יוּמָת.

(ז) וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן לְדָוִד וַיַּגֶּד לוֹ יְהוֹנָתָן אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּבֵא יְהוֹנָתָן אֶת דָּוִד אֶל שָׁאוּל וַיְהִי לְפָנָיו כְּאֶתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.

(ח) וַתּוֹסֶף הַמִּלְחָמָה לִהְיוֹת וַיֵּצֵא דָוִד וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים וַיַּךְ בָּהֶם מַכָּה גְדוֹלָה וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו.

(ט) וַתְּהִי רוּחַ ה' רָעָה אֶל שָׁאוּל וְהוּא בְּבֵיתוֹ יוֹשֵׁב וַחֲנִיתוֹ בְּיָדוֹ וְדָוִד מְנַגֵּן בְּיָד.

(י) וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכּוֹת בַּחֲנִית בְּדָוִד וּבַקִּיר וַיִּפְטַר מִפְּנֵי שָׁאוּל וַיַּךְ אֶת הַחֲנִית בַּקִּיר וְדָוִד נָס וַיִּמָּלֵט בַּלַּיְלָה הוּא.

(יא) וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל בֵּית דָּוִד לְשָׁמְרוֹ וְלַהֲמִיתוֹ בַּבֹּקֶר וַתַּגֵּד לְדָוִד מִיכַל אִשְׁתּוֹ לֵאמֹר אִם אֵינְךָ מְמַלֵּט אֶת נַפְשְׁךָ הַלַּיְלָה מָחָר אַתָּה מוּמָת.

(יב) וַתֹּרֶד מִיכַל אֶת דָּוִד בְּעַד הַחַלּוֹן וַיֵּלֶךְ וַיִּבְרַח וַיִּמָּלֵט.

(יג) וַתִּקַּח מִיכַל אֶת הַתְּרָפִים וַתָּשֶׂם אֶל הַמִּטָּה וְאֵת כְּבִיר הָעִזִּים שָׂמָה מְרַאֲשֹׁתָיו וַתְּכַס בַּבָּגֶד.

(יד) וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים לָקַחַת אֶת דָּוִד וַתֹּאמֶר חֹלֶה הוּא.

(טו) וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶת הַמַּלְאָכִים לִרְאוֹת אֶת דָּוִד לֵאמֹר הַעֲלוּ אֹתוֹ בַמִּטָּה אֵלַי לַהֲמִתוֹ.

(טז) וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים וְהִנֵּה הַתְּרָפִים אֶל הַמִּטָּה וּכְבִיר הָעִזִּים מְרַאֲשֹׁתָיו.

(יז) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל מִיכַל לָמָּה כָּכָה רִמִּיתִנִי וַתְּשַׁלְּחִי אֶת אֹיְבִי וַיִּמָּלֵט וַתֹּאמֶר מִיכַל אֶל שָׁאוּל הוּא אָמַר אֵלַי שַׁלְּחִנִי לָמָה אֲמִיתֵךְ.

(יח) וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט וַיָּבֹא אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה וַיַּגֶּד לוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ שָׁאוּל וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁמוּאֵל וַיֵּשְׁבוּ בנוית [בְּנָיוֹת].

(יט) וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד בנוית [בְּנָיוֹת] בָּרָמָה.

(כ) וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים לָקַחַת אֶת דָּוִד וַיַּרְא אֶת לַהֲקַת הַנְּבִיאִים נִבְּאִים וּשְׁמוּאֵל עֹמֵד נִצָּב עֲלֵיהֶם וַתְּהִי עַל מַלְאֲכֵי שָׁאוּל רוּחַ אֱלֹהִים וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הֵמָּה.

(כא) וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֲחֵרִים וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הֵמָּה וַיֹּסֶף שָׁאוּל וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים שְׁלִשִׁים וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הֵמָּה.

(כב) וַיֵּלֶךְ גַּם הוּא הָרָמָתָה וַיָּבֹא עַד בּוֹר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בַּשֶּׂכוּ וַיִּשְׁאַל וַיֹּאמֶר אֵיפֹה שְׁמוּאֵל וְדָוִד וַיֹּאמֶר הִנֵּה בנוית [בְּנָיוֹת] בָּרָמָה.

(כג) וַיֵּלֶךְ שָׁם אֶל נוית [נָיוֹת] בָּרָמָה וַתְּהִי עָלָיו גַּם הוּא רוּחַ אֱלֹוקים וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וַיִּתְנַבֵּא עַד בֹּאוֹ בנוית [בְּנָיוֹת] בָּרָמָה.

(כד) וַיִּפְשַׁט גַּם הוּא בְּגָדָיו וַיִּתְנַבֵּא גַם הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיִּפֹּל עָרֹם כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה עַל כֵּן יֹאמְרוּ הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִם.

ביאור מילים קשות בפרק

"וְלָמָּה תֶחֱטָא בְּדָם נָקִי": ואם כן, למה תעבור על חטא בכך שתשפוך דם של אדם זכאי?

"וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכּוֹת בַּחֲנִית בְּדָוִד וּבַקִּיר": שאול זרק את החנית בחזקה, באופן שהחנית תינעץ בדוד בצורה כל כך חזקה, עד שהיא תעבור דרכו ותיכנס גם לקיר.

"וַיִּפְטַר מִפְּנֵי שָׁאוּל": דוד נעקר ממקומו בשעת זריקת החנית, כך שהחנית לא פגעה בו.

"וַתִּקַּח מִיכַל אֶת הַתְּרָפִים": כדי שהשומרים של שאול לא יבינו שדוד כבר ברח, מיכל לקחה מעין פסל שהיה עשוי בדמות אדם.

"וַיָּבֹא עַד בּוֹר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בַּשֶּׂכוּ": שאול הגיע לבור גדול שנמצא במקום בשם "שכו".

פירושים מעניינים של פרשנים

מלבי"ם: יהונתן אמר לשאול שדוד אינו עושה טוב בכך שהוא מסכן את עצמו כל הזמן במלחמות נגד הפלשתים. הדברים היו טובים בעיני שאול, שאול הבין שהוא מרוויח מכך שדוד מסכן את עצמו. אמנם דוד עשה מעשה שאיננו בסדר בכך שסיכן את עצמו, אך לשאול היתה מכך תועלת.

רד"ק: שאול לא רצה להרוג את דוד בלילה בביתו מפני מיכל ביתו.

מלבי"ם: בעוד ששאר הנביאים היו מתמוטטים כשהם היו מתנבאים, שמואל היה עומד וניצב ובכל מעלתו הייתה גדולה יותר על שאר הנביאים. זאת בנוסף לכך שהוא היה משפיע את נבואתו על שאר הנביאים.

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

"ותורד מיכל את דוד בעד החלון": "היאך ברח דוד? ר' איבו ורבנן. רבי איבו אמר: שני שערים היו לביתו של דוד: אחד גדול, ואחד קטן, והאחד היה נעול, ושמרו אותו מן השער הזה ויצא בשער האחר. ורבנן אמרין: שער אחד היה לו ושמרו אותו. מה עשתה מיכל? שלשלה את דוד בחלון וברח. כיון שנכנסו שלוחים של שאול מבקשים את דוד, אמרה להם מיכל שהוא חולה. הלכו ואמרו לשאול. אמר להם: 'הביאו את המיטה בכאן', הלכו והביאו את המיטה אצלו, והוא מוצא את התרפים בתוכה, ואת העביט של עיזים התחיל כועס, אמר לה: 'כך רימית אותי והברחת את שונאי!', אמרה לו: 'השיאתני ללסטים אחד, שכך אמר לי: אם אין את מברחת אותי אני עומד עכשיו והורג אותך, ונתיראתי והברחתי אותו'.

"ודוד ברח וימלט ויבוא אל שמואל": "ר' הונא ברבי יוסי אמר: 'אותה הלילה שברח דוד מלפני שאול למד משמואל הנביא מה שאין תלמיד ותיק לומד במאה שנה. 'וילך הוא ושמואל וישבו בניות', וכתיב: 'הנה דוד בניות ברמה'. אמר רבה: 'וכי מה ענין ניות אצל רמה?', אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם".

לפרקים קודמים

ה' מתגלה לשמואל לראשונה: ביאור פרק ג' בספר שמואל א'

שירת חנה המופלאה: ביאור פרק ב' בספר שמואל א'

תפילת חנה והולדתו הניסית של שמואל: ביאור פרק א' בספר שמואל א'

המלחמה שהסתיימה באסון: ביאור פרק ד' בספר שמואל א'

סיפור נפילת דגון והמסע המטלטל של ארון ה': ביאור פרק ה' בספר שמואל א'

הארון שב הביתה - והעם נענש על קלות ראשו מול הקדושה: ביאור פרק ו' בספר שמואל א'

מה גרם לעם שלם לבכות, לצום - ולנצח? ביאור פרק ז' בספר שמואל א'

ראשית המלוכה בישראל: ביאור פרק ח' בספר שמואל א'

מי היה מלך ישראל הראשון? ביאור פרק ט' בספר שמואל א'

מה התכונה המפתיעה של המלך הראשון? ביאור פרק י' בספר שמואל א'

ניצחון שאול על עמון: ביאור פרק י"א בספר שמואל א'

נאום הפרידה של שמואל: ביאור פרק י"ב בספר שמואל א'

הטעות שחתמה את גורל המלוכה: ביאור פרק י"ג בספר שמואל א'

יונתן יוצא למבצע חשאי ומציל את ישראל: ביאור פרק י"ד בספר שמואל א'

ממלכה שנקרעה: ביאור פרק ט"ו בספר שמואל א'

כך מתחילה מלכות - סיפור משיחתו של דוד: ביאור פרק ט"ז בספר שמואל א'

דוד מול גוליית - הקרב הגורלי: ביאור פרק י"ז בספר שמואל א'

המהפך ביחסי שאול ודוד: ביאור פרק י"ח בספר שמואל א'