ממלכה שנקרעה: ביאור פרק ט"ו בספר שמואל א'

תקציר הפרק

פרק ט"ו בספר שמואל א' מספר על מלחמתו של שאול בעמלק ובעיקר על אי מילוי הצו המלא של הקב"ה והפסקת מלכותו של שאול.

דברי שמואל אל שאול: שמואל מגיע אל שאול ואומר לו שעליו לשמוע לצו ה'. הקב"ה מצווה את שאול להכות את העמלקים ולא לחמול עליהם. שאול נלחם בעמלקים אך הוא אינו ממלא אחר צו ה' לחלוטין, וחומל על אגג והצאן.

דברי ה' אל שמואל: ה' מאוכזב מההתנהלות של שאול: "נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי וְאֶת דְּבָרַי לֹא הֵקִים". שמואל מתקשה לקבל את הבשורה של הקב"ה ומצטער: "וַיִּזְעַק אֶל ה' כָּל הַלָּיְלָה".

דברי שמואל אל שאול: שמואל מגיע אל שאול ומנסה בהתחלה להוכיח אותו בצורה עדינה: "וּמֶה קוֹל הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ". שאול לא מבין את התוכחה של שמואל ואומר שהם מיועדים להקרבה לה'. לשמואל לא נותרה ברירה והוא שוטח בפני שאול את מה שה' אמר לו לילה לפני כן ומודיע לו על נישולו מהמלכות. שאול מתחנן בפני שמואל שייסלח לו, אך שמואל אינו נענה, ומוכן רק לחזור עם שאול ולהשתחוות יחד לפני ה'. שמואל מבקש שיביאו לפניו את אגג, ועושה את מה שהיה אמור שאול לעשות - משסף את גרונו של אגג והורג אותו. כך ממלא שמואל את צו ה': "וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג לִפְנֵי ה' בַּגִּלְגָּל".

פרידת שמואל ושאול: "וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה וְשָׁאוּל עָלָה אֶל בֵּיתוֹ גִּבְעַת שָׁאוּל. וְלֹא יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת שָׁאוּל עַד יוֹם מוֹתוֹ כִּי הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל, וה' נִחָם כִּי הִמְלִיךְ אֶת שָׁאוּל עַל יִשְׂרָאֵל".

הפרק המלא

(א) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל אֹתִי שָׁלַח ה' לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ עַל עַמּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה שְׁמַע לְקוֹל דִּבְרֵי ה'.

(ב) כֹּה אָמַר ה' צבקות פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם.

(ג) עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר.

(ד) וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֶת אִישׁ יְהוּדָה.

(ה) וַיָּבֹא שָׁאוּל עַד עִיר עֲמָלֵק וַיָּרֶב בַּנָּחַל.

(ו) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי פֶּן אֹסִפְךָ עִמּוֹ וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם וַיָּסַר קֵינִי מִתּוֹךְ עֲמָלֵק.

(ז) וַיַּךְ שָׁאוּל אֶת עֲמָלֵק מֵחֲוִילָה בּוֹאֲךָ שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרָיִם.

(ח) וַיִּתְפֹּשׂ אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק חָי וְאֶת כָּל הָעָם הֶחֱרִים לְפִי חָרֶב.

(ט) וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל הַכָּרִים וְעַל כָּל הַטּוֹב וְלֹא אָבוּ הַחֲרִימָם וְכָל הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה וְנָמֵס אֹתָהּ הֶחֱרִימוּ.

(י) וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל שְׁמוּאֵל לֵאמֹר.

(יא) נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי וְאֶת דְּבָרַי לֹא הֵקִים וַיִּחַר לִשְׁמוּאֵל וַיִּזְעַק אֶל ה' כָּל הַלָּיְלָה.

(יב) וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל לִקְרַאת שָׁאוּל בַּבֹּקֶר וַיֻּגַּד לִשְׁמוּאֵל לֵאמֹר בָּא שָׁאוּל הַכַּרְמֶלָה וְהִנֵּה מַצִּיב לוֹ יָד וַיִּסֹּב וַיַּעֲבֹר וַיֵּרֶד הַגִּלְגָּל.

(יג) וַיָּבֹא שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁאוּל בָּרוּךְ אַתָּה לַה' הֲקִימֹתִי אֶת דְּבַר ה'.

(יד) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וּמֶה קוֹל הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ.

(טו) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר לְמַעַן זְבֹחַ לַיהוָה אֱלֹוקיךָ וְאֶת הַיּוֹתֵר הֶחֱרַמְנוּ.

(טז) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל הֶרֶף וְאַגִּידָה לְּךָ אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֵלַי הַלָּיְלָה ויאמרו [וַיֹּאמֶר] לוֹ דַּבֵּר.

(יז) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה וַיִּמְשָׁחֲךָ ה' לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל.

(יח) וַיִּשְׁלָחֲךָ ה' בְּדָרֶךְ וַיֹּאמֶר לֵךְ וְהַחֲרַמְתָּה אֶת הַחַטָּאִים אֶת עֲמָלֵק וְנִלְחַמְתָּ בוֹ עַד כַּלּוֹתָם אֹתָם.

(יט) וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה'.

(כ) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' וָאֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי ה' וָאָבִיא אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק וְאֶת עֲמָלֵק הֶחֱרַמְתִּי.

(כא) וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר רֵאשִׁית הַחֵרֶם לִזְבֹּחַ לַה' אֱלֹוקיךָ בַּגִּלְגָּל.

(כב) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה' הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים.

(כג) כִּי חַטַּאת קֶסֶם מֶרִי וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר יַעַן מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר ה' וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ.

(כד) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל חָטָאתִי כִּי עָבַרְתִּי אֶת פִּי ה' וְאֶת דְּבָרֶיךָ כִּי יָרֵאתִי אֶת הָעָם וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם.

(כה) וְעַתָּה שָׂא נָא אֶת חַטָּאתִי וְשׁוּב עִמִּי וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לַה'.

(כו) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ כִּי מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר יְהוָה וַיִּמְאָסְךָ ה' מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל.

(כז) וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע.

(כח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ.

(כט) וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם.

(ל) וַיֹּאמֶר חָטָאתִי עַתָּה כַּבְּדֵנִי נָא נֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי וְנֶגֶד יִשְׂרָאֵל וְשׁוּב עִמִּי וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי לַה' אֱלֹוקיךָ.

(לא) וַיָּשָׁב שְׁמוּאֵל אַחֲרֵי שָׁאוּל וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁאוּל לַה'.

(לב) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַגִּישׁוּ אֵלַי אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק וַיֵּלֶךְ אֵלָיו אֲגַג מַעֲדַנֹּת וַיֹּאמֶר אֲגָג אָכֵן סָר מַר הַמָּוֶת.

(לג) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ כֵּן תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג לִפְנֵי ה' בַּגִּלְגָּל.

(לד) וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה וְשָׁאוּל עָלָה אֶל בֵּיתוֹ גִּבְעַת שָׁאוּל.

(לה) וְלֹא יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת שָׁאוּל עַד יוֹם מוֹתוֹ כִּי הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל וַה' נִחָם כִּי הִמְלִיךְ אֶת שָׁאוּל עַל יִשְׂרָאֵל.

ביאור מילים קשות בפרק

"וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים": שאול ספר את בני ישראל במקום שנקרא "טלאים".

"מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי": סך הכל היו מישראל מאתיים אלף חיילים רגליים.

"הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה'": האם ה' רוצה בקרבנות עולה ושלמים יותר ממה הוא שרוצה שישמעו בקולו? הרי עדיף היה לו הייתם שומעים בקול ה' ומשמידים את כל עמלק, ולא הייתם משאירים בהמות כדי להקריב אותם קרבן לה'.

"קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם": קריעת המעיל היא סימן לכך שהיום ה' קרע ממך את מלכות ישראל, אתה לא תמלוך יותר על ישראל.

"וַיֵּלֶךְ אֵלָיו אֲגַג מַעֲדַנֹּת אגג": הלך אל שמואל כשהוא היה קשור באזיקי ברזל.

פירושים מעניינים של פרשנים

מלבי"ם: יש הבדל בין הפועל ח.מ.ל לבין הפועל ח.ס. הפועל חס אומר שלאדם יש צורך במה שהוא חס עליו, ולכן ייתכן שהאדם יחוס על דבר ובכל זאת ישמיד אותו, והרגשה זו היא הרגשה שאין בה עבירה. לעומת זאת, החמלה היא מחשבה שאין ראוי לעשות זאת, ואסור לאדם להרגיש כך כשה' ציווה ההפך, וזה היה חטאו של שאול שחשב שאין זה ראוי לקיים את ציווי ה'.

רד"ק: למרות שהמלכות שלך לא תקום, הטובה שה' הבטיח לעם ישראל לא יסור ממקומו. כמו"כ כתב שה' מעולם לא הבטיח שהמלוכה תישאר לעולם בידי שאול וצאצאיו, אך אם שאול לא היה חוטא, המלכות הייתה נשארת אצלם. אולם, אצל דוד שהמלוכה הובטחה לו ולצאצאיו לעולם, המלוכה תישאר אצלם גם אם יחטאו.

רלב"ג: לאחר שאגג ראה את שמואל, הוא אמר שלא ייתכן ששמואל יהרוג אותו (כיוון שאגג ראה ששמואל צדיק).

רבינו ישעיה: אגג אמר שהוא התייאש מלחיות ושהוא רוצה כבר למות.

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

תניא ר' יהודה אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה. ואיני יודע איזה מהם תחילה, כשהוא אומר: 'כי יד על כס יה', הוי אומר: להעמיד להם מלך תחילה, ואין כס אלא מלך, שנאמר: 'וישב שלמה על כסא ה' למלך'. ועדין איני יודע אם להכרית זרעו של עמלק תחילה, או לבנות בית הבחירה תחילה, כשהוא אומר: 'והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם', הוי להכרית זרעו של עמלק תחילה. וכן בדוד הוא אומר: 'ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו'. כתיב: 'ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים בתוך היריעה'.

וישכם שמואל לקראת שאול בבוקר: "וישכם יהושע בבקר. בבקר ולא בלילה, מגיד משניתנה רשות למלאך לחבל אין מבחין בין צדיק לרשע. וכן הוא אומר: 'לך עמי בא בחדריך'. וכתיב: 'ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר'. ואומר: 'הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשע'. ואומר: 'והיה בעבור כבודי'. ללמדך שתהא נכנס בכי טוב ויוצא בכי טוב.

וכן את מוצא שהיו האבות והנביאים נוהגים בדרך ארץ, שנאמר: 'וישכם אברהם בבוקר', 'וישכם יעקב בבוקר', 'וישכם משה בבוקר', 'וישכם שמואל בבוקר'.

דבר אחר: 'וישכם יהושע בבוקר', מלמד שהזריזין מקדימין למצוות. דבר אחר: 'בבוקר'. מלמד שתפילתן של צדיקים נשמעת בבוקר: בקרו של אברהם, בקרו של יעקב, בקרו של משה, בקרו של יהושע, בקרו של שמואל, בקרן של נביאים, שעתידין לעמוד, שנאמר: 'ה' בוקר תשמע קולי. בוקר של עולם הבא, שנאמר: 'לבקרים אצמית כל רשעי ארץ'. ואף ירושלים לעתיד לבוא, כל בוקר ובוקר דינה יוצא לאור, שנאמר: 'ה' צדיק בקרבה לא יעשה עוולה בבוקר בבוקר משפטו יתן לאור'".

לפרקים קודמים

ה' מתגלה לשמואל לראשונה: ביאור פרק ג' בספר שמואל א'

שירת חנה המופלאה: ביאור פרק ב' בספר שמואל א'

תפילת חנה והולדתו הניסית של שמואל: ביאור פרק א' בספר שמואל א'

המלחמה שהסתיימה באסון: ביאור פרק ד' בספר שמואל א'

סיפור נפילת דגון והמסע המטלטל של ארון ה': ביאור פרק ה' בספר שמואל א'

הארון שב הביתה - והעם נענש על קלות ראשו מול הקדושה: ביאור פרק ו' בספר שמואל א'

מה גרם לעם שלם לבכות, לצום - ולנצח? ביאור פרק ז' בספר שמואל א'

ראשית המלוכה בישראל: ביאור פרק ח' בספר שמואל א'

מי היה מלך ישראל הראשון? ביאור פרק ט' בספר שמואל א'

מה התכונה המפתיעה של המלך הראשון? ביאור פרק י' בספר שמואל א'

ניצחון שאול על עמון: ביאור פרק י"א בספר שמואל א'

נאום הפרידה של שמואל: ביאור פרק י"ב בספר שמואל א'

הטעות שחתמה את גורל המלוכה: ביאור פרק י"ג בספר שמואל א'

יונתן יוצא למבצע חשאי ומציל את ישראל: ביאור פרק י"ד בספר שמואל א'