ראשית המלוכה בישראל: ביאור פרק ח' בספר שמואל א'

תקציר הפרק

פרק ח' בספר שמואל א' עוסק בהמשך הנהגת עם ישראל ובבקשת העם למנות מלך.

ניסיון שמואל למנות את בניו: שמואל כבר מבוגר ולכן הוא ממנה את בניו, יואל ואביה, שימשיכו את דרכו. אך במהרה מתברר שבניו של שמואל לא הולכים בדרך ה', ועל כן יש למצוא חלופה ראויה.

עם ישראל מבקשים מלך: זקני ישראל מתקבצים ברמה, מקום מושבו של שמואל, ומבקשים ממנו: "שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם". שמואל רואה בעין רעה את הבקשה והוא מתפלל לה'.

תגובת ה', משפט המלך ואישור המלכת מלך: ה' אומר לשמואל שיש לשמוע בקול העם מכיוון ש"לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם", אך יש להזהיר את העם מראש ולומר להם את משפט המלך. שמואל עושה כך ומפרט לעם את משפט המלך, שכולל בעיקר את ההנחה שהמלך יוכל לקחת את רכוש העם. על אף דברי שמואל לעם, הם מעוניינים במלך. שמואל שוב פונה לה', והוא שוב מצדד בעם "שְׁמַע בְּקוֹלָם וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ".

הפרק המלא

(א) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל.

(ב) וַיְהִי שֶׁם בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה שֹׁפְטִים בִּבְאֵר שָׁבַע.

(ג) וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בדרכו [בִּדְרָכָיו] וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט.

(ד) וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה.

(ה) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם.

(ו) וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל ה'.

(ז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם.

(ח) כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשׂוּ מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹוקים אֲחֵרִים כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים גַּם לָךְ.

(ט) וְעַתָּה שְׁמַע בְּקוֹלָם אַךְ כִּי הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם וְהִגַּדְתָּ לָהֶם מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם.

(י) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' אֶל הָעָם הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ.

(יא) וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ.

(יב) וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ.

(יג) וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת.

(יד) וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו.

(טו) וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו.

(טז) וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ.

(יז) צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים.

(יח) וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם וְלֹא יַעֲנֶה יְהוָה אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא.

(יט) וַיְמָאֲנוּ הָעָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ.

(כ) וְהָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ.

(כא) וַיִּשְׁמַע שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי הָעָם וַיְדַבְּרֵם בְּאָזְנֵי ה'.

(כב) וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לְכוּ אִישׁ לְעִירוֹ.

ביאור מילים קשות בפרק

"וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל": בקשת העם למלך היתה רעה בעיני שמואל.

"וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ": המלך גם ייקח את הבנים שלכם בכח כדי לחרוש ולקצור את שדותיו.

"לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת": המלך ייקח את הבנות שלכם) כדי שיעבדו אצלו בתפקידים הבאים: רקחות – הן יכינו בְּשָׂמִים לנשי המלך, טבחות – הן יבשלו לו, ואופות – הן יאפו לו לחמים ועוגות.

פירושים מעניינים של פרשנים

חז"ל (מסכת שבת דף נו) אמרו שלא לקחו שוחד ממש, אלא שהצורה בה דנו את הדין הייתה במחשבה כדי להרבות שכר לסופריהם ולאנשיהם (ולכן הם לא הסתובבו בכל הארץ), ונחשב הדבר כאילו לקחו שוחד.

רלב"ג: המלכים הסיטו את בני ישראל לעבוד עבודה זרה כפי שראינו שעשה ירבעם בן נבט, ולכן ה' אמר לשמואל לומר לבני ישראל את משפט המלך, אולי על ידי זה הם יחזרו בהם ממינוי המלך.

רבנו ישעיה: עד עכשיו, אני הייתי מקים להם שופט שהיה מושיע אותם כשהם היו חוזרים בתשובה, ועכשיו הם סילקו את הביטחון שלהם ממני ורוצים מלך קבוע שיושיע אותם.

מדרשים מעניינים מילקוט שמעוני

"ולא הלכו בניו בדרכיו": "אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: 'כל האומר בני שמואל חטאו אינו אלא טועה, שנאמר: 'ויהי כאשר זקן שמואל וישם את בניו שופטים. וכתיב: 'ולא הלכו בניו בדרכיו'. בדרכיו הוא דלא הלכו מיחטא נמי לא חטאו, אלא מה אני מקיים 'ויטו אחרי הבצע ויקחו שוחד ויטו משפט?' שלא עשו כמעשה אביהם, שהיה שמואל הצדיק מחזר בכל מקומות ישראל ודן אותם בעריהם, שנאמר והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל, והם לא עשו כן, אלא ישבו במקומם כדי להרבות שכר לחזניהם ולסופריהם".

"ויאמר ה' אל שמואל שמע בקול העם": "תני ר' שמעון בן יוחאי אומר: 'לא אותך מאסו כי אותי מאסו ... שלשה דברים עתידים למאוס: במלכות שמים, ובמלכות בית דוד, ובבנין בית המקדש.

"אימתי מאסו שלשתם? בימי ירבעם, הדא הוא דכתיב: 'ויען איש ישראל ויאמרו אין לנו חלק בדוד - זו מלכות שמים. ולא נחלה בבן ישי - זו מלכות בית דוד. איש לאהליו ישראל - ולא לבית המקדש, אל תקרי לאהליו אלא לאלהיו.

"אמר ר' סימון בר מנסיא: 'אין ישראל רואין סימן גאולה לעולם, עד שיחזרו ויבקשו שלשתם, הדא הוא דכתיב: 'אחר ישובו בני ישראל וביקשו את ה' אלהיהם - זו מלכות שמיים. ואת דוד מלכם - זו מלכות בית דוד. ופחדו אל ה' ואל טובו - זה בית המקדש".

לפרקים קודמים

ה' מתגלה לשמואל לראשונה: ביאור פרק ג' בספר שמואל א'

שירת חנה המופלאה: ביאור פרק ב' בספר שמואל א'

תפילת חנה והולדתו הניסית של שמואל: ביאור פרק א' בספר שמואל א'

המלחמה שהסתיימה באסון: ביאור פרק ד' בספר שמואל א'

סיפור נפילת דגון והמסע המטלטל של ארון ה': ביאור פרק ה' בספר שמואל א'

הארון שב הביתה - והעם נענש על קלות ראשו מול הקדושה: ביאור פרק ו' בספר שמואל א'

מה גרם לעם שלם לבכות, לצום - ולנצח? ביאור פרק ז' בספר שמואל א'